ויקרא למשה ולאהרן לילה. מַגִּיד שֶׁהָיָה מְחַזֵּר עַל פִּתְחֵי הָעִיר וְצוֹעֵק, הֵיכָן מֹשֶׁה שָׁרוּי? הֵיכָן אַהֲרֹן שָׁרוּי? (מכילתא):
גם אתם. הַגְּבָרִים:
גם בני ישראל. הַטַּף:
ולכו עבדו את ה' כדברכם. הַכֹּל כְּמוֹ שֶׁאֲמַרְתֶּם וְלֹא כְּשֶׁאָמַרְתִּי אֲנִי; בָּטֵל "לֹא אֲשַׁלֵּחַ", בָּטֵל "מִי וָמִי הַהוֹלְכִים", בָּטֵל "רַק צֹאנְכֶם וּבְקָרְכֶם יֻצָּג":
וּקְרָא לְמשֶׁה וּלְאַהֲרֹן לֵילְיָא וַאֲמַר קוּמוּ פּוּקוּ מִגוֹ עַמִי אַף אַתּוּן אַף בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וֶאֱזִילוּ פְלָחוּ קֳדָם יְיָ כְּמָא דִהֲוֵתוּן אָמְרִין:
ויקרא. מדרך הסברא, כי משה ואהרן לא היו בליל ט"ו בארץ רעמסס עם ישראל, רק במצרים שהיתה מקום המלוכה שהיה שם פרעה, והנה יצאו הם מפתח ביתם במצות השם בחצי הלילה, ונתן להם רשות פרעה שילכו ישראל לעבודת השם, והנה הלך משה עם עבדי פרעה לרעמסס להוציא ישראל, וידוע היום כי יש בין מצרים הישנה שיש שם אוצרות יוסף ידועים עד היום, ובין רעמסס ששה פרסאות, והנה החלו לצאת בבקר, והוא עת עלות עמוד השחר, שיחל להראות אור השמש בעבים והנה יש בין תחלת זה הרגע, עד עת זרוח השמש שעה ישרה ושליש שעה, והנה יש לנו בקר והחשך גדול כמו, ותשכב מרגלותיו עד הבקר (רות ג יד) ושם כתיב בטרם יכיר איש את רעהו, והנה היו מישראל שיצאו בתחלת עמוד השחר ועודנו לילה בדרך התורה עד זרוח השמש, ואלה היו קרובים אל מצרים, והאחרים שהם רחוקים יצאו בו ביום, כי קהל רב היה, ויותר יש מתחלת רעמסס עד סופה משמונה פרסאות על כן כתוב, "הוציאך ה' אלהיך ממצרים לילה" (דבר' טז א) וכתוב אחר "היום אתם יוצאים" (למטה יג ד), ועוד, ובנ"י יוצאים ביד רמה (במדבר לג ג) וכתוב שם, ומצרים מקברים (שם שם ד), וביום יקברו, וכבר פירשתי:
גם אתם. כדברכם. שתלכו דרך שלשת ימים גם כאשר דברתם, וגם מקננו ילך עמנו (למטה י כו):
ויקרא למשה ולאהרן לפי שאמר לך מעלי וגו'.
וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וְגוֹ׳ לַיְלָה. טַעַם אָמְרוֹ פַּעַם שְׁנִיָּה לַיְלָה; אוּלַי לֶהֱיוֹת כִּי חָשׁ פַּרְעֹה בִּקְרִיאָתוֹ לְמֹשֶׁה שֶׁלֹּא יֵצֵא לִקְרָאתוֹ מֵחֲשַׁשׁ גְּזֵרָתוֹ שֶׁאָמַר לוֹ (שמות י:כח) ״אַל תּוֹסֶף רְאוֹת פָּנַי כִּי בְּיוֹם רְאוֹתְךָ פָנַי תָּמוּת״, וְאִם כֵּן יָחוּשׁ לְבַל יַעֲלִיל עָלָיו, לָזֶה אָמַר בִּקְרִיאָתוֹ ״לַיְלָה״, פֵּרוּשׁ, אֵין זֶה מִתְּנָאֵי הַגְּזֵרָה כִּי הוּא לֹא אָמַר אֶלָּא בַּיּוֹם וְלֹא בַּלַּיְלָה וּזְמַן זֶה לַיְלָה הוּא. אוֹ לְצַד שֶׁלֹּא יִרְאֶה פָּנָיו הוּא אוֹמֵר כִּי הוּא לַיְלָה וְאֵין כָּאן טַעֲנַת ״אַל תּוֹסֶף רְאוֹת פָּנַי״ כִּי הוּא בְּמַחְשָׁךְ, לֹא יִרְאוּ אִישׁ אֶת וְגוֹ׳.
אוֹ יְכַוֵּן הַכָּתוּב לוֹמַר תְּשׁוּבַת מֹשֶׁה אֶל פַּרְעֹה כְּשֶׁקָּרָא לוֹ, כִּי עָנָהוּ וְאָמַר לוֹ ״לַיְלָה״, וְאֵין אֲנִי יָכוֹל לָצֵאת לְדַבֵּר עִמְּךָ, כִּי צִוָּה ה׳ (שמות יב:כב) ״לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ עַד בֹּקֶר״.
וְאָמַר פַּרְעֹה ״קוּמוּ צְּאוּ״ וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, עֲשָׂאָם בְּנֵי חוֹרִין לְעַצְמָן. וְאוּלַי שֶׁרָמַז בְּתֵיבַת קוּמוּ לְשׁוֹן הִתְקוֹמְמוּת וּנְשִׂיאוּת רֹאשׁ, עַל דֶּרֶךְ מַה שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה נח,ח) בְּפָסוּק (בראשית כג,יז) ״וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן״. וְחָשַׁב כִּי בָּזֶה תֵּקַל הַמַּכָּה מֵעָלָיו כְּשֶׁיִּגְמֹר הַדָּבָר מִצִּדּוֹ לְשַׁלְּחָם, הֲגַם שֶׁיָּבֹא הָעִכּוּב מֵהֶם אֵין עָלָיו אַשְׁמַת דָּבָר.
עוֹד יִרְמֹז בְּאָמְרוֹ קוּמוּ צְּאוּ, כִּי לְצַד שֶׁלֹּא הָיוּ רוֹצִים לָצֵאת אֵלָיו קְרָאָם לָקוּם, כִּי חָשַׁב שֶׁאֵינָם רוֹצִים לָקוּם מִמִּטָּתָם לָבוֹא אֶצְלוֹ, וְאָמַר כִּי קְרִיאָתוֹ לָהֶם הוּא לַהֲנָאָתָם שֶׁאוֹמֵר לָהֶם ״צְּאוּ״ וְגוֹ׳. וּלְדֶרֶךְ זֶה טַעַם אָמְרוֹ ״לַיְלָה״, הִקְדִּים הַכָּתוּב לוֹמַר טַעַם שֶׁלֹּא יָצְאוּ לִקְרָאתוֹ תֵּכֶף וּמִיָּד, וַה׳ צִוָּה עַל כְּבוֹד הַמַּלְכוּת, לָזֶה הִקְדִּים סִבָּה אֲשֶׁר סִבְּבָה עַכָּבָתָם מִצֵּאת וְאָמַר ״לַיְלָה״, וְזוֹ סִבָּה שֶׁלֹּא קָמוּ וְיָצְאוּ אֶצְלוֹ כִּי ה׳ צִוָּה ״לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ״ וְגוֹ׳ (שמות יב:כב).
גַּם אַתֶּם וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה אָמַר ״גַּם״ בִּתְחִלַּת דָּבָר? וְעוֹד, וְכִי מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן הָיוּ אֲסוּרִים שֶׁהֻצְרַךְ לוֹמַר ״צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי״? וְאוּלַי כִּי מִתּוֹךְ דְּבָרָיו גִּלָּה מַחְשַׁבְתּוֹ כִּי הָיָה חָפֵץ שֶׁיֻּצְּגוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, לָזֶה אָמַר גַּם אַתֶּם מִלְּבַד יִשְׂרָאֵל. וּלְצַד שֶׁאֵין הַדָּבָר מוּבָן בְּתֵבַת ״גַּם״ שֶׁהִיא עַל יִשְׂרָאֵל, כִּי לְפִי הָאֱמֶת מֹשֶׁה לֹא הָיָה בְּמַאֲסָר, וּכְשֶׁאָמַר ״גַּם״ אֵין בְּמַשְׁמָעוּת הַקּוֹדֵם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְלֹא יֻצְדַּק לוֹמַר ״גַּם אַתֶּם״ אֶלָּא לְפִי מַחְשֶׁבֶת פַּרְעֹה כַּנִּזְכָּר, לָזֶה חָזַר לְבָאֵר גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
עוֹד יִרְצֶה, כִּי נִתְכַּוֵּן לְגָרֵשׁ אוֹתָם הֲגַם שֶׁיַּחְפְּצוּ מֵרְצוֹנָם לָשֶׁבֶת עִמָּהֶם, וּלְפִי זֶה יֻצְדַּק לוֹמַר גַּם אַתֶּם - הֲגַם שֶׁאַתֶּם בִּרְשׁוּת עַצְמְכֶם, אַף עַל פִּי כֵן אֵין אֲנִי חָפֵץ שֶׁתֵּשְׁבוּ בְּאַרְצִי, וְזֶה חִדּוּשׁ, וְהוּא מַה שֶׁאָמַר ה׳ (שמות יא:א) ״כְּשַׁלְּחוֹ כָּלָה גָּרֵשׁ יְגָרֵשׁ אֶתְכֶם״. וְאָמְרוֹ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְרַבּוֹת הַטַּף וְהַנָּשִׁים, וְאָמְרוֹ גַּם צֹאנְכֶם וְגוֹ׳ לְרַבּוֹת שְׁאָר מִקְנֶה, אוֹ לְרַבּוֹת מַה שֶׁשָּׁאֲלוּ לְעֵזֶר מִמֶּנּוּ.
