גַּם־צֹאנְכֶ֨ם גַּם־בְּקַרְכֶ֥ם קְח֛וּ כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבַּרְתֶּ֖ם וָלֵ֑כוּ וּבֵֽרַכְתֶּ֖ם גַּם־אֹתִֽי׃

גם צאנכם גם בקרכם קחו. וּמַהוּ כאשר דברתם? "גַּם אַתָּה תִּתֵּן בְּיָדֵנוּ זְבָחִים וְעֹלֹת" (שמות י'), קְחוּ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם:

וברכתם גם אתי. הִתְפַּלְּלוּ עָלַי שֶׁלֹּא אָמוּת, שֶׁאֲנִי בְּכוֹר:

אַף עַנְכוֹן אַף תּוֹרְכוֹן דְבָרוּ כְּמָא דִי מַלֵלְתֻּן וֶאֱזִילוּ וְצַלוֹ אַף עָלָי:

וטעם וברכתם גם אותי. שיברכו אותו ויתפללו בעדו:

וטעם גם, שנתן להם זבחים כאשר אמר לו משה:

וברכתם גם אותי - וגם תברכו אותי.

גם צאנכם גם בקרכם גם ריבה, מלמד שנתן להם משלו ומשל שריו לקיים מה שנאמר גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות.

[וברכתם גם אתי פי׳‎ גם תברכו אותי].

וּבֵרַכְתֶּם גַּם אֹתִי. כְּאִלּוּ אָמַר ״וְגַם תְּבָרְכוּ אוֹתִי״, וְשִׁעוּר הַכָּתוּב ״וּבֵרַכְתֶּם גַּם כֵּן אוֹתִי״ מִלְּבַד שֶׁיָּסִיר הַמַּכָּה, הַרְחָקַת הַנֶּזֶק וְהַקְרָבַת הַתּוֹעֶלֶת.