שְׁמוֹת י״ב · מ׳

וּמוֹשַׁב֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר יָשְׁב֖וּ בְּמִצְרָ֑יִם שְׁלֹשִׁ֣ים שָׁנָ֔ה וְאַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָֽה׃

טקסט הפסוק: מקרא על פי המסורה (ויקיטקסט), רישיון CC BY-SA 3.0

במילים פשוטות

הכתוב מציין שמושב בני ישראל במצרים היה שלושים שנה וארבע מאות שנה. רש״י מבאר שמניין זה הוא בין הכל - משנולד יצחק עד עכשיו היו ארבע מאות שנה, ומשהיה זרע לאברהם התקיים ״כי גר יהיה זרעך״, כלומר החשבון אינו מתחיל מן הירידה למצרים בלבד אלא מוקדם יותר. אבן עזרא מביא שיש במקרא חשבונות רבים שאיננו יודעים למי הם סמוכים, ומזכיר את דעת המפרשים שמניין זה נמנה אחר שאר הישיבות שישבו ישראל כגרים בארץ לא להם. הפסוק מציין את משך זמן הגלות, שהוא נושא לפרשנות באשר לנקודת ההתחלה של החשבון.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא, אונקלוס · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

אשר ישבו במצרים. אַחַר שְׁאָר הַיְשִׁיבוֹת שֶׁיָּשְׁבוּ גֵּרִים בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם:

שלשים שנה וארבע מאות שנה. בֵּין הַכֹּל, מִשֶּׁנּוֹלַד יִצְחָק עַד עַכְשָׁו, הָיוּ אַרְבַּע מֵאוֹת, מִשֶּׁהָיָה לוֹ זֶרַע לְאַבְרָהָם נִתְקַיֵּם כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ, וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה הָיוּ מִשֶׁנִּגְזְרָה גְזֵרַת בֵּין הַבְּתָרִים עַד שֶׁנּוֹלַד יִצְחָק; וְאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לְבַדָּהּ, שֶׁהֲרֵי קְהָת מִן הַבָּאִים עִם יַעֲקֹב הָיָה, צֵא וַחֲשֹׁב כָּל שְׁנוֹתָיו וְכָל שְׁנוֹת עַמְרָם בְּנוֹ וּשְׁמוֹנִים שֶׁל מֹשֶׁה, לֹא תִמְצָאֵם כָּל כָּךְ, וְעַל כָּרְחֲךָ הַרְבֵּה שָׁנִים הָיוּ לִקְהָת עַד שֶׁלֹּא יָרַד לְמִצְרַיִם, וְהַרְבֵּה מִשְּׁנוֹת עַמְרָם נִבְלָעִים בִּשְׁנוֹת קְהָת, וְהַרְבֵּה מִשְּׁמוֹנִים שֶׁל מֹשֶׁה נִבְלָעִים בִּשְׁנוֹת עַמְרָם, הֲרֵי שֶׁלֹּא תִמְצָא אַרְבַּע מֵאוֹת לְבִיאַת מִצְרַיִם, וְהֻזְקַקְתָּה לוֹמַר עַל כָּרְחֲךָ, שֶׁאַף שְׁאָר הַיְשִׁיבוֹת נִקְרְאוּ גֵּרוּת וַאֲפִלּוּ בְחֶבְרוֹן שֶׁנֶּאֱמַר "אֲשֶׁר גָּר שָׁם אַבְרָהָם וְיִצְחָק" (בראשית ל"ה), וְאוֹמֵר "אֶת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם אֲשֶׁר גָּרוּ בָהּ" (שמות ו'), לְפִיכָךְ אַתָּה צָרִיךְ לוֹמַר "כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ" מִשֶּׁהָיָה לוֹ זֶרַע, וּכְשֶׁתִּמְנֶה ת' שָׁנָה מִשֶּׁנּוֹלַד יִצְחָק, תִּמְצָא מִבִּיאָתָן לְמִצְרַיִם עַד יְצִיאָתָן ר"י, וְזֶה אֶחָד מִן הַדְּבָרִים שֶׁשִּׁנּוּ לְתַלְמַי הַמֶּלֶךְ (מגילה ט'):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וּמוֹתַב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל דִי יְתִיבוּ בְּמִצְרָיִם אַרְבַּע מְאָה וּתְלָתִין שְׁנִין:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

ומושב בני ישראל. חשבונות רבים יש במקרא לא ידענו למי הם סמוכים, והנה אזכיר מקצתם ויהי מקץ ארבעים שנה ויאמר אבשלום (ש"ב טו ז), ואבשלום לא היה בן ארבעים שנה, גם לא נשלמה מלכות בית דוד, ומפרשים אמרו כי זה חשבון במצרים. אחר שאר הישיבות שישבו גרים מיום שבת הארון בקרית יערים, וכתוב ויהי בשלשים שנה (יחז' א א), י"א בן שלשים שנה נתנבא וי"א ליובל, וי"א מציאת ספר תורה שמצא חלקיהו הכהן, ואני לא ידעתי, כי הם סברות בלא יסוד ומשענת, וכתוב, בעוד ששים וחמש שנה (ישעי' ז ח), וזו הנבואה היתה בימי אחז, ומלכותו היתה שש עשרה שנה, ובשנת שש לחזקיהו בנו גלתה שומרון, ע"כ הוצרכו המפרשים לומר כי תחלת ששים וחמש שנה, מיום שנבא עמוס, וישראל גלה יגלה מעל אדמתו (עמוס ז יא), ואחרים אמרו משנת הרעש, וכאשר חפשנו שנות שבא ישראל בימי יוסף ואחיו, הנה לא יגיעו מספר ימי הכתוב כי אין ספק כי קהת מיורדי מצרים היה, ונחשוב כי הוליד עמרם בנו בסוף ימיו, גם עמרם הוליד משה בסוף ימיו, והנה מספר חייהם מאתים ושבעים שנה, ומשה בן שמונים שנה בצאת ישראל ממצרים, והנה הכל ג' מאות ונו"ן שנה, הנה חסרו לנו שמונים והזקנים הוסיפו אשר ישבו במצרים ובשאר ארצות. כי, ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה (ברא' טו יג) אינו דבק עם וענו, רק עם יהיה זרעך וכמוהו רבים, ובפרשה הזאת "מיום הראשון עד יום השביעי" (פ' טו), ואחר שמצאנו כתוב, שהשם אמר לאברהם בין הבתרים כי גר יהיה זרעך ארבע מאות שנה, ידענו כי חשבון מושב בני ישראל, תלוי בקץ אברהם, והוצרך בעל סדר עולם לומר, כי אחר שבא אברהם לארץ כנען שב לחרן, והוצרכו המפרשים לומר, כי נבואת אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים (ברא' טו ז) איננה דבקה עם הפרשה הנזכרת אבל אחר זה נאמרה, ואין צורך לכל זה, רק חשבון ד' מאות שנה הוא מיום שנולד יצחק, ואלה השלשים שנה הנוספים, מספרם מיום שיצא אברהם מארץ מולדתו מאור כשדים, ובא עם אביו אל חרן כאשר כתוב ויבואו עד חרן וישבו שם (שם יא לא), ואברהם ישב עם אביו בחרן חמש שנים, ובא אל ארץ כנען, והוא בן חמש ושבעים שנה, ולא שב אל חרן, והנה כאשר נולד יצחק תמו שלשים שנה שיצא אברהם מארצו, כי הוא העיקר, כי לו נתנה ארץ הכנעני, ויהיה פסוק אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים (שם טו ז) דבק עם כל הפרשה למעלה ולמטה, והנה פי' ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים, שהיו גרים שם, גם אבותיהם היו גרים, ככתוב כמעט וגרים בה (תה' קה יב), ואברהם אמר גר ותושב אנכי עמכם (ברא' כג ד):

שלשים שנה וארבע מאות שנה. מיום שיצא אברהם אביהם מארץ מולדתו:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים - עד סוף שלשים שנה וארבע מאות שנה משנאמר לאברהם בין הבתרים, כי כן שבעים שנה היה אברהם אבינו כשנדבר עמו בין הבתרים, והארבע מאות של גר יהיה זרעך התחילו מיצחק, כמו שפירשתי הכל בפרשת בין הבתרים.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. תַּשְׁלוּם אַרְבַּע מֵאוֹת וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה מִיּוֹם שֶׁהוֹצִיא אֶת אַבְרָהָם אָבִינוּ מֵאוּר כַּשְׂדִּים לְהַכְנִיסוֹ בִּבְרִית בֵּין הַבְּתָרִים, כַּאֲמָרוֹ שָׁם (בראשית טו:ז) "אֲנִי ה' אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים", וּלְזֶה אָמְרוּ בְּסֵדֶר עוֹלָם בֶּן שִׁבְעִים שָׁנָה הָיָה אַבְרָהָם אָבִינוּ בִּבְרִית בֵּין הַבְּתָרִים.

מקור: ספריא · נחלת הכלל