אַל־תֹּאכְל֤וּ מִמֶּ֙נּוּ֙ נָ֔א וּבָשֵׁ֥ל מְבֻשָּׁ֖ל בַּמָּ֑יִם כִּ֣י אִם־צְלִי־אֵ֔שׁ רֹאשׁ֥וֹ עַל־כְּרָעָ֖יו וְעַל־קִרְבּֽוֹ׃

אל תאכלו ממנו נא. שֶׁאֵינוֹ צָלוּי כָּל צָרְכּוֹ קוֹרְאוֹ נָא בְלָשׁוֹן עֲרָבִי:

ובשל מבשל. כָּל זֶה בְּאַזְהָרַת אל תאכלו:

במים. מִנַּיִן לִשְׁאָר מַשְׁקִין? תַּ"לֹ וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל, מִכָּל מָקוֹם (פסחים מ"א):

כי אם צלי אש. לְמַעְלָה גָּזַר עָלָיו בְּמִצְוַת עֲשֵׂה, וְכָאן הוֹסִיף עָלָיו לֹא תַעֲשֶׂה, אל תאכלו ממנו … כי אם צלי אש:

ראשו על כרעיו. צוֹלֵהוּ כֻּלּוֹ כְאֶחָד עִם רֹאשׁוֹ וְעִם כְּרָעָיו וְעִם קִרְבּוֹ, וּבְנֵי מֵעָיו נוֹתֵן לְתוֹכוֹ אַחַר הֲדָחָתָן (שם ע"ד); וּלְשׁוֹן על קרבו כִּלְשׁוֹן "עַל צִבְאוֹתָם" (שמות ו'), כְּמוֹ בְּצִבְאוֹתָם - כְּמוֹת שֶׁהֵן, אַף זֶה כְּמוֹת שֶׁהוּא - כָּל בְּשָׂרוֹ מִשָּׁלֵם:

לָא תֵיכְלוּן מִנֵהּ כַּד חַי וְאַף לָא בַשָׁלָא מְבֻשָׁל בְּמַיָא אֱלָהֵן טְוֵי נוּר רֵישֵׁיה עַל כְּרָעוֹהִי וְעַל גַוֵהּ:

נא. יש אומרים כאשר הוא עתה שהבשר חי, ובדרך הזאת לא מצאנו בכל המקרא, ואחרים אמרו כי הוא מגזרת כי הניא אביה אותה (במד' ל ו) והטעם שבור, ואין זה נכון, כי אחר כן אמר ועצם לא תשברו בו (פ' מו), והנכון בעיני שאין לו חבר במקרא, ופירושו הפך מבושל, והוא שנקרא חי, כמו, לא יוקח ממך בשר מבושל כי אם חי (ש"א ב טו), וכבר אמרתי כי רוב לשון ערבי דומה ללשון עברית, והבשר החי יקראו בלשון ערבי ניי, ואותיות אהו"י מתחלפים להם בלשונם כמו בלשוננו:

ובשל. שם התואר ופירושו שהוא מבושל במים, כי גם צלי אש יקרא מבושל, כדכתיב ובשלת ואכלת (דבר' טז ז) ויבשלו את הפסח באש כמשפט (דה"ב לה יג), ויתכן להיות ובשל מבושל כמאכל המלכים, על דרך המשקיות, כי ישימו על האש כלי נחשת רחב, וימלאו חציו מים, וכאשר ירתיחו המים ישימו סיר הבשר עם מים קרים על המים הרותחים, וככה יתבשל הבשר וזה המאכל מועיל יותר מכל המאכל אשר יהיה קרוב אל האש, והנני הכותב מוסיף על דברי זה החכם כאשר שמעתי מפיו, ובשל שם התואר על משקל, כבד, זקן,, וככה זה ובשל כי הבי"ת קמוץ והשי"ן רפה, ואינו שם הפועל, על דרך כי כבד אכבדך (במד' כב יז) הַכֵּה תַכֶּה (דבר' יג טז), כי לעולם לא יבוא שם הפועל בהתחברו רק על לשון עבר או עתיד, כמו דַבר ידבר (למעלה ד יד) הַקְדֵשׁ הקדשתי (שופ' יז ג), רק להתחבר שם הפעל עם פועל ופעול לא יבא, והנה זה בָשֵל כמו כָבֵד, ולנקבה הזרוע בְשֵלָה (במד' ו יט), ואל תתמה מה צורך לומר שני הענינים בשל ומבושל, כי שני בישולים הם כמו שפירש האחד להכניס כלי שהבשר בתוכו בתוך כלי המים הרותחין ולרבים, בשלים מבושלים והמה חכמים, מחוכמים (משלי ל כד), וככה יאמר ליחיד חכם מחוכם, ברוך ומבורך והפרש יש בין בדיקות הלשון בין חכם למחוכם, וככה בין לבָשֵל ומבושל כאשר פירש:

ראשו על כרעיו ועל קרבו. כמו עם, וכן ויבאו האנשים על הנשים (למטה לה כב), והראש והכרעים ירחץ במים כמשפט:

נא - נראה לשון צלי קדרה המבושל בלא מים ובלא צלי אש הכתוב כאן.

ראשו על כרעיו - כל זה דרך מהירות.

אל תאכלו ממנו נא אם מצרי יבא בבתיכם בעת צלייתו אל תסלקוהו מן האש לומר צלוי יפה ועדיין הוא נא וכל כך תאמרו מתוך יראה לכך נאמר שלא תיראו מהם,

ובשל מבשל וגו׳‎ לפי פשוטו וא״‎ו דובשל יתרה, וה״‎ק בבקשה מכם אל תאכלוהו מבושל במים פן יהיה נראה דבר סתר כי אם צלי אש בגלוי.

נא לשון בקשה.

ראשו על כרעיו ועל קרבו עם כרעיו ועם קרבו. דוגמא על שדה הארץ יחשב. האנשים על הנשים, כלומר אפילו בשעת צליה כולו שלם שיהיה ניכר שהוא יראתם.