שְׁמוֹת י״ד · י׳

וּפַרְעֹ֖ה הִקְרִ֑יב וַיִּשְׂאוּ֩ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֨ל אֶת־עֵינֵיהֶ֜ם וְהִנֵּ֥ה מִצְרַ֣יִם ׀ נֹסֵ֣עַ אַחֲרֵיהֶ֗ם וַיִּֽירְאוּ֙ מְאֹ֔ד וַיִּצְעֲק֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל־יְהֹוָֽה׃

במילים פשוטות

פרעה הקריב, ובני ישראל נשאו עיניהם והנה מצרים נוסע אחריהם, וייראו מאוד ויצעקו אל ה׳. רש״י שואל מדוע נאמר ״הקריב״ ולא ״קרב״, ומשיב שפרעה הקריב את עצמו ונתאמץ לקדם לפניהם כמו שהתנה עמם, וכי ״נסע אחריהם״ פירושו בלב אחד כאיש אחד. אבן עזרא מבאר ש״ופרעה הקריב״ פירושו הקריב את מחנהו, שכן ״הקריב״ בכל המקרא הוא פועל יוצא. הפסוק מתאר את שיא המתח - ישראל רואים את צבא מצרים מתקרב, נתקפים פחד גדול וצועקים אל ה׳. הצעקה מבטאת את חוסר האונים של העם מול הסכנה, ומעמידה את הרקע לישועה האלוהית שתבוא, שבה יילחם ה׳ למענם.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא, אונקלוס · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

ופרעה הקריב. הָיָה לוֹ לִכְתֹּב וּפַרְעֹה קָרַב, מַהוּ הִקְרִיב? הִקְרִיב עַצְמוֹ וְנִתְאַמֵּץ לְקַדֵּם לִפְנֵיהֶם כְּמוֹ שֶׁהִתְנָה עִמָּהֶם:

נסע אחריהם. בְּלֵב אֶחָד כְּאִישׁ אֶחָד. דָּבָר אַחֵר - וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם, רָאוּ שַׂר שֶׁל מִצְרַיִם נוֹסֵעַ מִן הַשָּׁמַיִם לַעֲזֹר לַמִּצְרִים; - תנחומא:

ויצעקו. תָּפְשׂוּ אֻמָּנוּת אֲבוֹתָם - בְּאַבְרָהָם הוּא אוֹמֵר "אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמַד שָׁם" (בראשית י"ט), בְּיִצְחָק "לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה", (שם כ"ד), בְּיַעֲקֹב "וַיִּפְגַע בַּמָּקוֹם" (שם כ"ח):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וּפַרְעֹה קְרֵיב וּזְקָפוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל יָת עֵינֵיהוֹן וְהָא מִצְרָאֵי נַטְלִין בַּתְרֵיהוֹן וּדְחִילוּ לַחֲדָא וּזְעִיקוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל קֳדָם יְיָ:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

ופרעה הקריב. מחנהו, כי הקריב בכל המקרא פועל יוצא:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

וּפַרְעֹה הִקְרִיב. אֶת חֵיל הֶהָמוֹן שֶׁל כָּל רֶכֶב מִצְרָיִם:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

והנה מצרים נסע אחריהם הכתוב קורא אותם בלשון יחיד, כמו ויבא עד חברון וכן והאורב קם מהרה ממקומו. והם היו חמשת אלפים.

וייראו מאד מה ראו ישראל לירא כל כך משש מאות רכב והלא הם היו ששים רבוא וכולם בני עשרים שנה ומעלה וחלוצי צבא, כדכתיב וחמושים עלו בני ישראל, אלא יראים היו להלחם עם אדוניהם, משל לעבד המפחד מאדוניו תמיד.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וּפַרְעֹה הִקְרִיב וְגוֹ׳ וְהִנֵּה מִצְרַיִם וְגוֹ׳. צָרִיךְ לְדַקְדֵּק לָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר זֶה וְלֹא הִסְפִּיק מַה שֶׁקָּדַם לוֹמַר ״וַיַּשִּׂיגוּ אוֹתָם״ וְגוֹ׳? וְאָמַר עוֹד ״וְהִנֵּה מִצְרַיִם נוֹסֵעַ״ וְגוֹ׳, גַּם לָמָּה הִתְחִיל הַסִּבָּה בְּפַרְעֹה וְגָמַר אוֹמֶר בְּמִצְרַיִם, דִּכְתִיב ״וְהִנֵּה מִצְרַיִם״, שֶׁהָיָה לוֹ לוֹמַר ״וְהִנֵּה פַּרְעֹה״ וְגוֹ׳? עוֹד צָרִיךְ לְדַקְדֵּק אָמְרוֹ נוֹסֵעַ לְשׁוֹן יָחִיד וְגוֹ׳ עַל מִצְרַיִם שֶׁהֵם רַבִּים.

וּלְהָבִין הַכָּתוּב יֵשׁ לְהָעִיר הֶעָרָה גְּדוֹלָה בְּדִבְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מֹשֶׁה ״הַמִבְּלִי אֵין קְבָרִים וְגוֹ׳ מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ״ וְגוֹ׳, כְּנִשְׁמָע שֶׁהַדָּבָר לָהֶם חָדָשׁ, וְאֵין זֶה אֱמֶת, כִּי כְּבָר הוֹדִיעָם ה׳ כִּי יְחַזֵּק לִבּוֹ לִרְדֹּף לְהִכָּבֵד בּוֹ, וֶהֱעִירָם בָּזֶה בַּמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר צִוָּה לָהֶם עֲשׂוֹת שֶׁיָּשׁוּבוּ וְיַחֲנוּ וְגוֹ׳ כְּדֵי שֶׁיִּטְעֶה לִרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם, וַיַּעֲשׂוּ כֵן, הֲרֵי הֵכִינוּ עַצְמָם לְהַטְעוֹתוֹ לִרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם, אִם כֵּן מִנַּיִן נִכְנַס לָהֶם הַפַּחַד? לוּ יְהִי שֶׁרָאוּ שֶׁבָּא בְּכֹחַ גָּדוֹל שֵׁשׁ מֵאוֹת רֶכֶב וְגוֹ׳, אֲשֶׁר אֶפְשָׁר כִּי לֹא חָשְׁבוּ מִקּוֹדֶם שֶׁהָיוּ לָהֶם כָּל כָּךְ חוֹזֶק, אַף עַל פִּי כֵן כְּבָר הִבְטִיחָם ה׳ כִּי הוּא הַמְחַזֵּק לִבּוֹ לְהִכָּבֵד בּוֹ וְהֵם סִיְּעוּ בַּדָּבָר.

אָכֵן יִתְבָּאֵר עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שמות רבה כא,ה) שֶׁאָמְרוּ וְזֶה לְשׁוֹנָם: ״וּמִצְרַיִם נוֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם״ - זֶה שַׂר שֶׁל מִצְרַיִם, מִצְרַיִם שְׁמוֹ, עַד כָּאן לְשׁוֹנָם. וְהִנֵּה הַמַּלְאָךְ הַלָּז בָּא עִמָּהֶם, כִּי כֵן הוּא הַנָּהוּג שֶׁהַשַּׂר יַעֲזֹר לְאֻמָּתוֹ וְיִפּוֹל בִּנְפִילָתָהּ, וְצֵא וּלְמַד מִמַּעֲשֵׂה אֲלֶכְּסַנְדְּרוּס מוּקְדוֹן (יומא סט:) שֶׁהָיָה נִדְמֶה לוֹ שָׂרוֹ בַּמִּלְחָמוֹת. וְהִנֵּה מִן הַסְּתָם כִּי הַשַּׂר יִהְיֶה עוֹמֵד לִימִין הַמֶּלֶךְ, לֹא לִפְנֵי הָעָם, וְהִנֵּה מִסֵּדֶר הָרָגִיל בַּמִּלְחָמוֹת שֶׁהַמֶּלֶךְ בֵּינֵיהֶם - שֶׁהָעָם יַקְדִּימוּ קֹדֶם לַמֶּלֶךְ וְהַמֶּלֶךְ לְבַסּוֹף מֵהָעָם. וְכָאן הוֹדִיעַ הַכָּתוּב הַדָּבָר שֶׁמִּמֶּנּוּ בָּאָה הַהַרְגָּשָׁה לְיִשְׂרָאֵל לִירֹא וּלְפַחֵד, הֲגַם שֶׁקָּדַם לָהֶם מַה שֶׁקָּדַם מֵהַיְדִיעָה, וְאָמַר וּפַרְעֹה הִקְרִיב, פֵּרוּשׁ, לֹא עָשָׂה סֵדֶר הָרָגִיל לְהַקְדִּים הָעָם אֶלָּא הִקְרִיב עַצְמוֹ קֹדֶם לָעָם. וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֵינֵיהֶם וְהִנֵּה מִצְרַיִם, פֵּרוּשׁ, שַׂר שֶׁל מִצְרַיִם כַּנִּזְכָּר. פֵּרוּשׁ, לְצַד שֶׁפַּרְעֹה הִקְרִיב וְהַשַּׂר הָיָה לְפָנָיו עוֹמֵד, זֶה הָיָה סִבָּה לִרְאוֹת יִשְׂרָאֵל הַשַּׂר שֶׁשְּׁמוֹ מִצְרַיִם נוֹסֵעַ וְגוֹ׳, וְהֵם לֹא יוּכְלוּ דַּעַת סִבַּת הַשַּׂר שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא לַעֲמֹד לִפְנֵי מֶלֶךְ כַּנָּהוּג, כִּי אֵין מִנְהַג הַמֶּלֶךְ לְהַקְדִּים לַמַּחֲנֶה, וְהֵם רָאוּ הַשַּׂר נוֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם, פֵּרוּשׁ, קֹדֶם הַמַּחֲנֶה. לָזֶה רָעֲשׁוּ כִּי חָשְׁבוּ כִּי שָׂרֵי מַעְלָה בָּאוּ לַעֲרֹךְ עִמָּם מִלְחָמָה, וַהֲגַם שֶׁקָּדַם לָהֶם מַה שֶׁקָּדַם לֹא הִסְפִּיק לָהֶם כְּשֶׁרָאוּ מַלְאָכִים בָּאוּ לְהִלָּחֵם עִמָּהֶם, כִּי הוּא אוֹת כִּי ה׳ חָזַר מִמַּחֲשַׁבְתּוֹ הַטּוֹבָה, כִּי זוּלַת זֶה לֹא הָיָה מַסְכִּים עַל מַלְאָכוֹ לָבֹא כְּנֶגְדָּם, וְלָזֶה צָעֲקוּ וְגוֹ׳. וְאִלּוּ לֹא הָיָה פַּרְעֹה מַקְדִּים, אוֹ אִם הָיָה סֵדֶר הָרָגִיל שֶׁיַּקְדִּים הַמֶּלֶךְ, הֵם הָיוּ תּוֹלִים הַדָּבָר כִּי לֹא לְמִלְחָמָה בָּא אֶלָּא לַעֲמֹד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ כְּחֹק שָׂרֵי מַעְלָה עִם כָּל מְלָכִים אֲשֶׁר הֵם מְמֻנִּים עֲלֵיהֶם, וְלֹא הָיוּ מְפַחֲדִים. וּבָזֶה נִתְיַשֵּׁב הָעִנְיָן וְיִשּׁוּב הַכְּתוּבִים.

וְטַעַם שֶׁלֹּא מָנַע ה׳ הַמַּלְאָךְ מִבֹּא, לִשְׁנֵי טְעָמִים: הָאֶחָד, כְּדֵי לְהָרְגוֹ לִפְנֵיהֶם, כְּאָמְרוֹ ״וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם״, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (זהר ח״ב נב:) שֶׁיְּכַוֵּן עַל הַשַּׂר שֶׁשְּׁמוֹ מִצְרַיִם. וְטַעַם שֵׁנִי, אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטוֹבָה כְּדֵי שֶׁיִּפְחֲדוּ וְיַחְזְרוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה וִיקָרְבוּ לִבָּם לַשָּׁמַיִם, כְּדֵי שֶׁבְּאֶמְצָעוּת זֶה יַעֲשֶׂה ה׳ לָהֶם הַנֵּס הֶעָצוּם שֶׁל קְרִיעַת יַם סוּף, וְדָבָר זֶה לֹא הֻבְטְחוּ בּוֹ קוֹדֶם. וְתִמְצָא שֶׁדָּרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שמות רבה כא,ה) בְּתֵבַת ״הִקְרִיב״ וְלֹא אָמַר ״קָרַב״, יִרְצֶה שֶׁהִקְרִיב לִבָּן שֶׁל יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, וְכֵן הָיָה דִּכְתִיב וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה׳:

מקור: ספריא · נחלת הכלל