שְׁמוֹת י״ד · ח׳

וַיְחַזֵּ֣ק יְהֹוָ֗ה אֶת־לֵ֤ב פַּרְעֹה֙ מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם וַיִּרְדֹּ֕ף אַחֲרֵ֖י בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל יֹצְאִ֖ים בְּיָ֥ד רָמָֽה׃

במילים פשוטות

ה׳ חיזק את לב פרעה מלך מצרים וירדוף אחרי בני ישראל, ובני ישראל יוצאים ביד רמה. רש״י מבאר שה׳ חיזק את לב פרעה שהיה תולה אם לרדוף אם לאו, וכי ״ביד רמה״ פירושו בגבורה גבוהה ומפורסמת. אבן עזרא מוסיף ש״ביד רמה״ פירושו שלא יצאו כדמות בורחים אלא היה עמם כל כלי המלחמה. הפסוק מציב זה מול זה את שני הצדדים - פרעה שלבו חוזק לרדוף, וישראל היוצאים בגלוי ובביטחון, כשהם חמושים ומאורגנים. הניגוד בין הרודף העיקש לבין העם היוצא ביד רמה מדגיש שהמרדף אינו סימן לחולשת ישראל אלא חלק מן התוכנית האלוהית שסופה נס גדול.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא, אונקלוס · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

ויחזק ה' את לב פרעה. שֶׁהָיָה תוֹלֶה אִם לִרְדֹּף אִם לָאו, וְחִזֵּק אֶת לִבּוֹ לִרְדֹּף (שם):

ביד רמה. בִּגְבוּרָה גְּבוֹהָה וּמְפֻרְסֶמֶת:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְתַקִיף יְיָ יָת לִבָּא דְפַרְעֹה מַלְכָּא דְמִצְרַיִם וּרְדַף בָּתַר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נְפָקוּ בְּרֵישׁ גְלִי:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

ביד רמה. לא יצאו כדמות בורחים, והיה עמהם כל כלי המלחמה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

יוצאים ביד רמה - לא היו דואגים כלל, עד שראו פרעה ועמו רודפים אחריהם, אז וייראו מאוד.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יוֹצְאִים בְּיָד רָמָה. כְּעִנְיַן "יָדֵינוּ רָמָה" (דברים לב:כז), הָיוּ מִתְאַמְּצִים לְנַצֵּחַ אֶת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ, שֶׁלֹּא הָיוּ רַבִּים בְּמִסְפָּר כְּמוֹתָם. וּבָזֶה הוֹדִיעַ שֶׁלֹּא הָיוּ יוֹדְעִין עִנְיַן הַמִּלְחָמָה, כִּי אָמְנָם הָיָה רָאוּי לְיָרֵא מֵאוֹתָם הַמְעַטִּים מְלֻמְּדֵי מִלְחָמָה יוֹתֵר מִמָּה שֶׁהָיָה רָאוּי לְיָרֵא מִכָּל הֲמוֹן מִצְרַיִם הַנּוֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם אַחַר כָּךְ.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

יצאים ביד רמה שברשות יצאו. [בקומה זקופה].

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וַיְחַזֵּק וְגוֹ׳ וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יוֹצְאִים וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, הֻצְרַךְ ה׳ לְחַזֵּק לִבּוֹ, כִּי הָיָה לוֹ לָתֵת לֵב לְאוֹפֶן וְסֵדֶר יְצִיאַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיְתָה בְּיָד רָמָה, וְזֶה יַגִּיד כִּי פָּסְקָה יַד מוֹשֵׁל מֵעֲלֵיהֶם, וּמִזֶּה הָיָה לוֹ לִהְיוֹת נִרְתָּע, אֶלָּא שֶׁה׳ חִזֵּק לִבּוֹ וְחָשַׁב מַחֲשָׁבוֹת הַנִּזְכָּר לְמַעְלָה, ״וַיִּרְדּוֹף״ וְגוֹ׳:

מקור: ספריא · נחלת הכלל