שְׁמוֹת ט״ו · ז׳

וּבְרֹ֥ב גְּאוֹנְךָ֖ תַּהֲרֹ֣ס קָמֶ֑יךָ תְּשַׁלַּח֙ חֲרֹ֣נְךָ֔ יֹאכְלֵ֖מוֹ כַּקַּֽשׁ׃

במילים פשוטות

״וברוב גאונך תהרוס קמיך, תשלח חרונך יאכלמו כקש״. רש״י מבאר בדרך קל וחומר - אם היד לבדה רועצת את האויב כשה׳ מרימה ברוב גאונו, קל וחומר כששילח בם חרון אף שיאכלמו, וכי ״תהרס״ הוא לשון הווה תמידית. אבן עזרא מסביר שברוב גאון ה׳, שהוא למעלה על כל גאה, יוכל להרוס את כל הקמים, ואין צורך בכלי ברזל אלא בחרונו לבדו, שיאכלמו כקש לפני אש, כי החרון חום הדומה לאש. הפסוק ממשיך בהלל - גאונו העליון של ה׳ הורס את קמיו, וחרון אפו שורף אותם כקש נשרף באש. הדימויים מבטאים את כוחו הבלתי מוגבל של ה׳, המכריע את אויביו בקלות רבה, מתוך גדולתו ורוממותו על כל גאה.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא, אונקלוס · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

וברב גאונך. זֹאת הַיָּד בִּלְבָד רוֹעֶצֶת הָאוֹיֵב - כְּשֶׁהוּא מְרִימָהּ בְּרֹב גְּאוֹנוֹ אָז יַהֲרֹס קָמָיו - וְאִם בְּרֹב גְּאוֹנוֹ לְבַד אוֹיְבָיו נֶהֱרָסִים קַל וָחֹמֶר כְּשֶׁשִּׁלַּח בָּם חֲרוֹן אַף יֹאכְלֵמוֹ):

תהרס. תָּמִיד אַתָּה הוֹרֵס קָמֶיךָ הַקָּמִים נֶגְדְּךָ, וּמִי הֵם הַקָּמִים כְּנֶגְדּוֹ? אֵלּוּ הַקָּמִים עַל יִשְׂרָאֵל; וְכֵן הוּא אוֹמֵר "כִּי הִנֵּה אוֹיְבֶיךָ יֶהֱמָיוּן" (תהלים פ"ג), וּמַה הִיא הַהֶמְיָה? "עַל עַמְּךָ יַעֲרִימוּ סוֹד" (שם), וְעַל זֶה קוֹרֵא אוֹתָם אוֹיְבָיו שֶׁל מָקוֹם:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וּבִסְגֵי תָקְפָּךְ תְּבַרְתָּנוּן לִדְקָמוּ עַל עַמָךְ שַׁלַחְתָּ רוּגְזָךְ שֵׁיצִנוּן כְּנוּרָא לְקַשָׁא:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

וברוב גאונך. שהוא למעלה על כל גאה, תוכל להרוס כל הקמים, ואין לך צורך לכלי ברזל להרסם, רק חרונך לבדו תשלח ויאכלמו כקש לפני אש כי החרון חום דומה לאש:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

תהרוס קמיך - לשון הסרה משפיל ומכניע הדבר מקומתו. וכן: פן יהרסו אל ה' ממקומם להתקרב ולראות. וכן: ויהרסך ממצבך.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

תהרס קמיך לשון נענוע כמו פן יהרסו אל ה׳‎ לראות ויהרסך ממצבך.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וּבְרֹב גְּאוֹנְךָ. פֵּרוּשׁ, לְצַד שֶׁהִזְכִּיר כִּי יַעֲרֹץ קָמָיו, הוֹסִיף לוֹמַר כִּי עוֹד לָהֶם שֶׁיַּהַרְסֵם בְּרֹב גְּאוֹנוֹ, וְהַכַּוָּנָה שֶׁלֹּא יַהַרְסֵם הֲרִיסָה קַלָּה בְּלֹא הַרְעָשָׁה אֶלָּא בְּמוֹפְתִים וּבְאוֹתוֹת יַעֲשֶׂה בָּהֶם מִשְׁפָּט כָּתוּב. וְאָמְרוֹ תְּשַׁלַּח חֲרוֹנְךָ יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּשׁ, פֵּרוּשׁ, לֹא שֶׁאַתָּה צָרִיךְ לְרֹב גְּאוֹנְךָ לַהֲרוֹס אוֹתָם, אֶלָּא הֲגַם שֶׁיָּכוֹל אַתָּה לִשְׁלֹחַ חָרוֹן אֶחָד שֶׁלְּךָ וְיִהְיֶה נֶאֱבָד כַּקַּשׁ.

מקור: ספריא · נחלת הכלל