וּבְר֤וּחַ אַפֶּ֙יךָ֙ נֶ֣עֶרְמוּ מַ֔יִם נִצְּב֥וּ כְמוֹ־נֵ֖ד נֹזְלִ֑ים קָֽפְא֥וּ תְהֹמֹ֖ת בְּלֶב־יָֽם׃

וברוח אפיך. הַיּוֹצֵא מִשְּׁנֵי נְחִירַיִם שֶׁל אַף. דִּבֵּר הַכָּתוּב כִּבְיָכוֹל בַּשְּׁכִינָה דֻּגְמַת מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם, כְּדֵי לְהַשְׁמִיעַ אֹזֶן הַבְּרִיּוֹת כְּפִי הַהֹוֶה, שֶׁיּוּכְלוּ לְהָבִין דָּבָר; כְּשֶׁאָדָם כּוֹעֵס יוֹצֵא רוּחַ מִנְּחִירָיו; וְכֵן "עָלָה עָשָׁן בְּאַפּוֹ" (תהלים י"ח), וְכֵן "וּמֵרוּחַ אַפּוֹ יִכְלוּ" (איוב ד'), וְזֶהוּ שֶׁאָמַר "לְמַעַן שְׁמִי אַאֲרִיךְ אַפִּי", (ישעיהו מ"ח) - כְּשֶׁזַּעְפּוֹ נָח, נְשִׁימָתוֹ אֲרֻכָּה, וּכְשֶׁהוּא כּוֹעֵס נְשִׁימָתוֹ קְצָרָה, "וּתְהִלָּתִי אֶחֱטָם לָךְ" (שם) - וּלְמַעַן תְּהִלָּתִי אָשִׂים חֹטֶם בְּאַפִּי לִסְתֹּם נְחִירַי בִּפְנֵי הָאַף וְהָרוּחַ שֶׁלֹּא יֵצְאוּ, לָךְ - בִּשְׁבִילְךָ, אֶחֱטָם, כְּמוֹ "נְאָקָה בְּחֹטֶם" בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת, כָּךְ נִרְאֶה בְּעֵינַי. וְכָל חֲרוֹן אַף שֶׁבַּמִּקְרָא אֲנִי אוֹמֵר כֵּן; חָרָה אַף כְּמוֹ "וְעַצְמִי חָרָה מִנִּי חֹרֶב" (איוב ל'), לְשׁוֹן שְׂרֵפָה וּמוֹקֵד, שֶׁהַנְּחִירַיִם מִתְחַמְּמִים וְנֶחֱרִים בְּעֵת הַקֶּצֶף, וְחָרוֹן מִגִּזְרַת חרה כְּמוֹ רָצוֹן מִגִּזְרַת רצה, וְכֵן חֵמָה לְשׁוֹן חֲמִימוּת, עַל כֵּן הוּא אוֹמֵר "וַחֲמָתוֹ בָּעֲרָה בוֹ" (אסתר א'), וּבְנוֹחַ הַחֵמָה אוֹמֵר "נִתְקָרְרָה" דַּעְתּוֹ:

נערמו מים. אֻנְקְלוֹס תִּרְגֵּם לְשׁוֹן עַרְמִימוּת, וּלְשׁוֹן צַחוּת הַמִּקְרָא כְּמוֹ "עֲרֵמַת חִטִּים" (שיר השירים ז'), וְנִצְּבוּ כְמוֹ נֵד יוֹכִיחַ: נערמו. מִמּוֹקֵד רוּחַ שֶׁיָּצָא מֵאַפְּךָ יָבְשׁוּ הַמַּיִם, וְהֵם נַעֲשׂוּ כְּמִין גַּלִּים וּכְרִיּוֹת שֶׁל עֲרֵמָה, שֶׁהֵם גְּבוֹהִים:

כמו נד. כְּתַרְגּוּמוֹ "כְּשׁוּר" - כְּחוֹמָה:

נד. לְשׁוֹן צִבּוּר וְכִנּוּס, כְּמוֹ "נֵד קָצִיר בְּיוֹם נַחֲלָה" (ישעיהו י״ז:י״א), "כּוֹנֵס כַּנֵּד" (תהילים ל״ג:ז׳), לֹא כָתוּב כּוֹנֵס כַּנֹּאד אֶלָּא כַּנֵּד, וְאִלּוּ הָיָה כנד כְּמוֹ כנאד וְכוֹנֵס לְשׁוֹן הַכְנָסָה, הָיָה לוֹ לִכְתֹּב מַכְנִיס כִּבְנֹאד מֵי הַיָּם, אֶלָּא כוֹנֵס לְשׁוֹן אוֹסֵף וְצוֹבֵר הוּא, וְכֵן "קָמוּ נֵד אֶחָד" (יהושע ג׳:י״ג), "וַיַּעַמְדוּ נֵד אֶחָד" (שם), וְאֵין לְשׁוֹן קִימָה וַעֲמִידָה בְּנֹאדוֹת אֶלָּא בְּחוֹמוֹת וְצִבּוּרִים, וְלֹא מָצִינוּ נֹאד נָקוּד אֶלָּא בִּמְלָאפוּם כְּמוֹ "שִׂימָה דִמְעָתִי בְנֹאדֶךָ" (תהילים נ״ו:ט׳), "אֶת נֹאד הֶחָלָב" (שופטים ד׳:י״ט):

קפאו. כְּמוֹ "וְכַגְּבִנָּה תַּקְפִּיאֵנִי" (איוב י׳:י׳), שֶׁהֻקְשׁוּ וְנַעֲשׂוּ כַּאֲבָנִים וְהַמַּיִם זוֹרְקִים אֶת הַמִּצְרִיִּים עַל הָאֶבֶן בְּכֹחַ וְנִלְחָמִים בָּם בְּכָל מִינֵי קֹשִׁי:

בלב ים. בְּחֹזֶק הַיָּם; וְדֶרֶךְ הַמִּקְרָאוֹת לְדַבֵּר כֵּן, "עַד לֵב הַשָּׁמַיִם" (דברים ד'), "בְּלֵב הָאֵלָה" (שמואל ב י"ח), לְשׁוֹן עִקָּרוֹ וְתָקְפּוֹ שֶׁל דָּבָר:

וּבְמֵימַר פּוּמָךְ חַכִּימוּ מַיָא קָמוּ כְשׁוּר אֲזָלַיָא קָפוּ תְהוֹמִין בְּלִבָּא דְיַמָא:

וברוח אפךָ. כמו, ומרוח אפו יכלו (איוב ד ט) תגער במים ויקרשו:

נערמו מים. כמו. ערמת חטים (שה"ש ז ג):

כמו נד נוזלים. והמים שמנהגם להיותם נוזלים ויורדים, שבו כמו נד, כמו, קמו נד אחד (יהושע ג טז) כמו חומה:

קפאו תהומות. נקרשו, כמו "וקפאון" (זכריה יד ו):

בלב ים. באמצע הגוף, כנגד רוחב הגוף:

וברוח אפך - ברוח קדים עזה כל הלילה.

נערמו - גבהו למעלה כמו ערימת חטים.

נד - לשון גובה. וכן בירדן, קמו נד אחד.

קפאו - כמו: ובגבינה תקפיאיני.

וּבְרוּחַ אַפְּךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם. עַתָּה סִפֵּר הַמִּלְחָמָה הַגְּדוֹלָה שֶׁנִּלְחַם הָאֵל יִתְבָּרַךְ בַּהֲמוֹן מִצְרַיִם, וְאָמַר הִנֵּה בְּרוּחַ אַפְּךָ נִבְקַע הַיָּם וְנַעֲשׂוּ הַמַּיִם כַּעֲרֵמָה וְכַנֵּד. וְקָפְאוּ תְהוֹמוֹת, בְּקַרְקַע הַיָּם בְּאֹפֶן שֶׁיָּכְלוּ יִשְׂרָאֵל לַעֲבוֹר.

נערמו מים אונקלוס תרגם חכימו מיא. פי׳‎ חכמו לנער מצרים והיינו דכתיב בפרשת עקב ״‎אשר הציף את מי ים סוף על פניהם ברדפם אחריהם״‎, פי׳‎ ברדוף המים אחרי המצרים.

נֶעֶרְמוּ וְגוֹ׳ נִצְּבוּ וְגוֹ׳ קָפְאוּ וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, כְּנֶגֶד שָׁלֹשׁ מְלָאכוֹת שֶׁעָשָׂה ה׳ בַּיָּם: הָא׳, שֶׁנִּבְקְעוּ וְנִתְקַבְּצוּ כֻּלָּם יַחַד וְלֹא נִשְׁאֲרוּ מְפֻזָּרִים בַּמָּקוֹם הַפָּנוּי, אֶלָּא נַעֲשׂוּ כֻּלָּן עֲרֵמָה אַחַת לַעֲשׂוֹת מִדְּרַךְ רַגְלֵי יִשְׂרָאֵל. ב׳, הַמֵּימוֹת שֶׁהָיוּ מִתְקַבְּצִים וּבָאִים וְשׁוֹפְכִים בַּיָּם מֵהַצְּדָדִין הָיוּ נִצָּבִים בַּמָּקוֹם שֶׁנֶּעֶרְמוּ הָרִאשׁוֹנִים, וְהוּא אָמְרוֹ נִצְּבוּ כְמוֹ נֵד נוֹזְלִים. פֵּרוּשׁ, אוֹתָם שֶׁנּוֹזְלִים וּבָאִים נִצְּבוּ כְּמוֹ נֵד. ג׳, לְפִי מַה שֶׁהֶעֱלֵינוּ (שמות י״ד:כ״א) כִּי לֹא נֶחְלַק כָּל הַיָּם כְּדֵי שֶׁלֹּא יִצְטָרְכוּ לָרֶדֶת לְעִמְקֵי הַיָּם, חֵלֶק שֶׁלֹּא נֶחְלַק נִקְפָּא וְנַעֲשָׂה כַּיַּבָּשָׁה, וּכְנֶגֶד זֶה אָמַר ״קָפְאוּ״ וְגוֹ׳. וּכְבָר כָּתַבְתִּי כִּי הַהַקְפָּאָה קָדְמָה לַבִּקּוּעַ, וְהוּא אָמְרוֹ קָפְאוּ תְהֹמוֹת בְּלֶב יָם, קוֹדֶם שֶׁנִּקְרַע קָפָא לִבּוֹ וְנִשְׁאַר מִלִּבּוֹ וָמַעְלָה מַיִם שֶׁלֹּא קָפְאוּ וְנִבְקְעוּ. וְטַעַם אָמְרוֹ תְהֹמוֹת לְשׁוֹן רַבִּים, לְדִבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שמות רבה כד,א) שֶׁאָמְרוּ שֶׁהַיָּם נִקְרַע לִשְׁנֵים עָשָׂר קְרָעִים, וְכָל מָקוֹם וּמָקוֹם שֶׁנִּקְרַע קָפָא שָׁם הַתְּהוֹם, וּכְנֶגֶד כֻּלָּם אָמַר תְהֹמוֹת.