וַיִּשְׁבְּת֥וּ הָעָ֖ם בַּיּ֥וֹם הַשְּׁבִעִֽי׃

וישבתו העם ביום השביעי. אבן עזרא מבאר שהכתוב מספר שמן היום ההוא ואילך לא יצא עוד אדם ללקוט מן ביום השבת, אלא שבתו כמצוות ה׳. רשב״ם מדייק אף הוא שהשביתה הייתה ״מכאן ואילך״ ביום השביעי, כלומר שקבעו העם את השבת כמנהג קבוע. פסוק קצר זה חותם את פרשת המן והשבת בהצלחה: לאחר התלונות, ההוראות והמעידות של המותירים והיוצאים ללקוט, מגיע העם לידי קבלה מעשית של קדושת השבת. השביתה בפועל מלמדת שהעם למד את הלקח והפנים את דין השבת, שנמסר לו כאן דרך ניסיון המן עוד קודם מתן תורה.