והוא כזרע גד לבן. עֵשֶׂב שֶׁשְּׁמוֹ קול"יינדר, וְזֶרַע שֶׁלּוֹ עָגֹל וְאֵינוֹ לָבָן, וְהַמָּן הָיָה לָבָן, וְאֵינוֹ נִמְשָׁל לְזֶרַע גַּד אֶלָּא לְעִנְיַן הָעִגּוּל, כְּזֶרַע גַּד הָיָה - וְהוּא לָבָן:
כצפיחת. בָּצֵק שֶׁמְּטַגְּנִין אוֹתוֹ בִּדְבַשׁ, וְקוֹרִין לוֹ אִסְקְרִיטִין בִּלְשׁוֹן מִשְׁנָה (פסחים ל"ז), וְהוּא תַּרְגּוּם שֶׁל אֻנְקְלוֹס:
וּקְרוֹ בֵית יִשְׂרָאֵל יָת שְׁמֵהּ מָן וְהוּא כְּבַר זְרַע גִדָא חִוָר וְטַעְמֵה כְּאִסְקְרֵיטָוָן בִּדְבָשׁ:
ויקראו. הנה הזכיר למעלה הנסים שנעשו במן ושב עתה לספר שבחו:
יש אומרים כי כזרע גד לבן כוסברתא, ונקרא בלשון ערבי כסביר וי"א חרדל, ואנכי לא ידעתי כי אין לו חבר במקרא רק בדבר המן וככה צפיחית, והגאון אמר כי הוא רקיק מצות והנה כשיאכל כאשר ירד הוא כצפיחית בדבש, ואם יבושל יהיה טעמו כלשד השמן, אלה השנים מטעמים הראנו הכתוב:
וטעמו כצפיחת בדבש - ולהלן הוא אומר: והיה טעמו כטעם לשד השמן. פירשו רבותינו: כדבש לתינוקות שמן לזקנים. ואני אומר לפי פשוטו: כשאוכלין אותו כמות שהוא בלא טחינה הוא כצפיחית בדבש. כמו האגוזים קודם טחינה וכתישה מתוקין הם, אבל להלן כתיב: וטחנו ברחים או דכו במדוכה, לפיכך והיה טעמו (כשמנה) לשמנונית כמו האגוזים שנעשים שמן לאחר כתישה וכן הזיתים ולפיכך כתיב כאן וטעמו (ס"א שם והיה טעמו שמתחלף טעם המתיקות ונעשה טעם שמן.
כצפיחית - אין לו חבר, אבל צפחת מים כלי הוא.
גד - מין קטניות הוא עגול.
כזרע גד לבן - כעין הבדולח כדכתיב להלן: ועינו כעין הבדולח. אבל זרע גד אינו לבן.
ויקראו שמו מן לפי שבא בפיהם לומר מן הוא כמו שאמרנו למעלה, נקרא מהיום ההוא והלאה מן, ואמרו יפה כוננו שלא מדעת שהרי מן במקום מה היא. ומן לשון הכנת מזון בלשון עברי כדכתיב וימן להם המלך.
והוא כזרע גד לפי שאמר למעלה דק ככפור, וכפור אין לו שיעור פעמים גס פעמים דק, חזר ונתן לו שיעור דוגמא, והמן כזרע גד.
כזרע הכ״ף בשו״א והזיי״ן בסגול.
וטעמו כצפיחת בדבש שאוכלים אותו כמות שהוא אבל להלן כשהוא אומר וטחנו אותו בריחים או דכו במדוכה היה משתנה טעמו לשד השמן.
