וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן קַ֚ח צִנְצֶ֣נֶת אַחַ֔ת וְתֶן־שָׁ֥מָּה מְלֹֽא־הָעֹ֖מֶר מָ֑ן וְהַנַּ֤ח אֹתוֹ֙ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֔ה לְמִשְׁמֶ֖רֶת לְדֹרֹתֵיכֶֽם׃

משה אומר לאהרן לקחת צנצנת אחת, לתת בה מלוא העומר מן, ולהניחה לפני ה׳ למשמרת לדורות. רש״י מבאר ש״צנצנת״ היא צלוחית של חרס, כתרגומו, ו״והנח אותו לפני ה׳״ פירושו לפני הארון. הוא מדגיש שמקרא זה נאמר בפועל רק לאחר שנבנה אוהל מועד, אלא שנכתב כאן בפרשת המן. אבן עזרא מוסיף שהצנצנת היא כלי חרס או נחושת, ושהמילה יחידה במקרא. את ״לפני ה׳״ הוא מבאר - בעבור הכבוד השוכן על הכרובים. הנחת צנצנת המן לפני הארון הופכת את המזון הפלאי לעדות קבועה ומקודשת, השמורה במקום הקדוש ביותר כזיכרון להשגחת ה׳ על עמו במדבר.