שְׁמוֹת י״ח · י״ג

וַֽיְהִי֙ מִֽמׇּחֳרָ֔ת וַיֵּ֥שֶׁב מֹשֶׁ֖ה לִשְׁפֹּ֣ט אֶת־הָעָ֑ם וַיַּעֲמֹ֤ד הָעָם֙ עַל־מֹשֶׁ֔ה מִן־הַבֹּ֖קֶר עַד־הָעָֽרֶב׃

טקסט הפסוק: מקרא על פי המסורה (ויקיטקסט), רישיון CC BY-SA 3.0

במילים פשוטות

ממחרת יושב משה לשפוט את העם, והעם עומד על משה מן הבוקר עד הערב. רש״י מבאר ״ממחרת״ - מוצאי יום הכיפורים היה, כפי ששנוי בסיפרי, שהוא למחרת רדת משה מן ההר, שכן קודם מתן תורה אי אפשר לומר שלימד את חוקי ה׳. אבן עזרא מבאר ״ממחרת״ - לביאת יתרו, ו״וישב משה״ - כמנהגו. את ״מן הבוקר עד הערב״ הוא מבאר בדיוק לשוני על מושג הבוקר והערב. תיאור העומס הכבד המוטל על משה, השופט את העם לבדו יום שלם, מכין את הרקע לעצת יתרו הבאה, שתציע דרך יעילה יותר לניהול המשפט ולהקלת הנטל מעל משה.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

ויהי ממחרת. מוֹצָאֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים הָיָה, כָּךְ שָׁנִינוּ בְּסִפְרֵי וּמַהוּ מִמָּחֳרָת? לְמָחֳרַת רִדְתּוֹ מִן הָהָר; וְעַל כָּרְחֲךָ אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר אֶלָּא מִמָּחֳרַת יוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁהֲרֵי קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה אִ"אֶ לוֹמַר "וְהוֹדַעְתִּי אֶת חֻקֵּי וְגוֹ'", וּמִשֶּׁנִּתְּנָה תּוֹרָה עַד יֹהַ"כִּ לֹא יָשַׁב מֹשֶׁה לִשְׁפֹּט אֶת הָעָם, שֶׁהֲרֵי בְי"ז בְּתַמּוּז יָרַד וְשָׁבַר אֶת הַלֻּחוֹת וּלְמָחָר עָלָה בְּהַשְׁכָּמָה וְשָׁהָה שְׁמוֹנִים יוֹם וְיָרַד בְּיֹהַ"כּ; וְאֵין פָּרָשָׁה זוֹ כְתוּבָה כַּסֵּדֶר, שֶׁלֹּא נֶאֱמַר וַיְהִי מִמָּחֳרָת עַד שָׁנָה שְׁנִיָּה - אַף לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר יִתְרוֹ קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה בָּא, שִׁלּוּחוֹ אֶל אַרְצוֹ לֹא הָיָה אֶלָּא עַד שָׁנָה שְׁנִיָּה - שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר כָּאן וַיְשַׁלַּח מֹשֶׁה אֶת חֹתְנוֹ, וּמָצִינוּ בְמַסַּע הַדְּגָלִים שֶׁאָמַר לוֹ מֹשֶׁה "נֹסְעִים אֲנַחְנוּ אֶל הַמָּקוֹם וְגוֹ'"(במדבר י כט), אַל נָא תַּעֲזֹב אֹתָנוּ" (שם לא), וְאִם זוֹ קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה, מִשֶּׁשִּׁלְּחוֹ וְהָלַךְ הֵיכָן מָצִינוּ שֶׁחָזַר? וְאִם תֹּאמַר, שָׁם לֹא נֶאֱמַר יִתְרוֹ אֶלָּא חוֹבָב, וּבְנוֹ שֶׁל יִתְרוֹ הָיָה, הוּא חוֹבָב הוּא יִתְרוֹ, שֶׁהֲרֵי כָתוּב "מִבְּנֵי חֹבָב חֹתֵן מֹשֶׁה" (שופטים ד'):

וישב משה וגו' ויעמד העם. יוֹשֵׁב כְּמֶלֶךְ וְכֻלָּן עוֹמְדִים, וְהֻקְשָׁה הַדָּבָר לְיִתְרוֹ שֶׁהָיָה מְזַלְזֵל בִּכְבוֹדָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְהוֹכִיחוֹ עַל כָּךְ, שֶׁנֶּאֱמַר (פסוק יד) מַדּוּעַ אַתָּה יוֹשֵׁב לְבַדֶּךָ וְכֻלָּם נִצָּבִים:

מן הבקר עד ערב. אֶפְשָׁר לוֹמַר כֵּן? אֶלָּא כָּל דַּיָּן שֶׁדָּן דִּין אֱמֶת לַאֲמִתּוֹ אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה כָּל הַיּוֹם וּכְאִלּוּ נַעֲשֶׂה שֻׁתָּף לְהַקָּבָּ"ה בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ וַיְהִי עֶרֶב וְגוֹ' (שבת י'):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וַהֲוָה מִיוֹמָא דְבַתְרוֹהִי וִיתֵיב משֶׁה לְמִדַן יָת עַמָא וְקָם עַמָא עִלָוֹהִי דְמשֶׁה מִן צַפְרָא עַד רַמְשָׁא:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

ויהי ממחרת. לביאת יתרו:

וישב משה. כמנהגו:

מן הבקר עד הערב. דע כי בקר האמת הוא כזרוח השמש, גם יקרא בקר בעלות עמוד השחר שיחל להראות אור בעבים, כמו שכבר זכרתי וזה הבקר הוא על דרך מקרה והערב האמיתי הוא בשקוע השמש, גם יקרא ערב על דרך מקרה עד עריבת האור וכן אמר דוד תזרח השמש יאספון (תה' קד כב) ואחריו כתיב, יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב (שם פ' כג) על כן מערב עד ערב תשבתו שבתכם (ויקרא כג לב) והיה ראוי להיות מערב האמת עד ערב האמת רק חכמינו ז"ל הוסיפו מחול על הקדש, ואמרו כי יציאת יום השבת תהיה עד צאת הכוכבים, והנה ראוי להכניס השבת מן התורה מהשקע השמש, וכל חכמי התולדות וכל חכמי המזלות מודים, כי גבול היום מרגע היות עגולת השמש כנגד שטח הארץ בכל מקום, וזהו מעת צאתו עד בואו:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

לשפט את העם - אפילו אם בא יתרו קודם מתן תורה דיני ממונות היה להם מעולם. אף כי אמרו רבותינו כי במרה נתנו להם דינים, כדכתיב שם: שם לו חוק ומשפט. ונראים הדברים שאחר מתן תורה בא. כתיב כאן: אשר הוא חנה שם הר האלהים. ולפנינו הוא אומר: בחדש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים ביום הזה באו מדבר סיני ויסעו מרפידים ויבאו מדבר סיני ויחן שם ישראל נגד ההר, נמצאת פרשת רפידים וחניית ההר קדמה לפרשה זו וכדי שלא להפסיק בפרשיות של מצות, הקדים פרשת יתרו.

מן הבקר עד הערב - לפי שהוא לבדו שפט את כל העם ואין לו מסייעים.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

וַיַּעֲמֹד הָעָם עַל מֹשֶׁה. לְהַמְתִּין שֶׁיּוּכַל לִפְנוֹת אֲלֵיהֶם אַחַר עִסְקֵי הָרַבִּים וּגְדוֹלֵי הַדּוֹר:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

ויהי ממחרת לפי הפשט ממחרת יום הסעודה כי ביום הסעודה היה טרוד לכבוד חותנו ולא היה לו פנאי לישב בדין עד למחרתו. כאן פירש״‎י מהו ממחרת למחרת רדתו מן ההר. וא״‎ת היאך ישב לשפוט את העם באותו זמן שהרי לקמן פרש״‎י ויקהל משה למחרת יום הכפורים כשירד משה מן ההר ומיד התחילו במלאכה וגמרו בכ״‎ה בכסלו של אותה שנה, אלא י״‎ל מה שכתב וישב משה לשפט את העם לא לכל ישראל קאי אלא לאותם שלא נתעסקו במלאכה קאי. וכן תפרש בסוף פרשת תשא שפרש״‎י לאחר רדתו מן ההר והיה לומד תורה לאותם שלא נתעסקו במלאכה. ומה שפרש״‎י כאן ואין הפרשה כתובה על הסדר שלא נאמרה עד שנה שניה היינו לשנות עולם שמתחילים מתשרי כמו שפירש למעלה בפרשת בא, וכן הפי': ואין הפרשה - מויהי ממחרת - כתובה על הסדר שהרי לא נאמרה - עד ממחרת יוה״‎כ - שהיה בשנה השניה שהרי נאמר כאן וישלח משה את חותנו. ומצינו במסע הדגלים - שהיה בשנה שניה - שאמר לו משה נוסעים אנחנו אל נא תעזוב אותנו, ובאותו פרק שלחו כדכתיב ויאמר אליו לא אלך ואם זו קודם מתן תורה - כלומר אם פרשת ויהי ממחרת נאמרה קודם מתן תורה ובשנה שנייה במסע הדגלים חזר ואמר לו משה נוסעים אנחנו, תשובה לדבר - מששלחו והלך היכן מצינו שחזר ואמר לו משה נוסעים אנחנו. ומה שכתוב לב יודע מרת נפשו ובשמחתו לא יתערב זר, שדרשוהו רבותינו שלא רצה הקב״‎ה שישתתף יתרו עם ישראל בשמחת קבלת התורה לפי שלא היה עמהם בצרת השעבוד מכל מקום לא שלחו משה באותו הפרק לארצו, אלא על פי הדבור נסתלק ונתרחק מעל ישראל עד שקבלו התורה ואחר כך חזר לו אצל ישראל ללמוד תורה והיה שם עד שנה שנייה במסע דגלים ואז אמר לו משה נוסעים אנחנו וגו׳‎ והיינו דכתיב כאן וילך לו אל ארצו, מכלל ששלחו פעם אחרת ולא הלך לו אל ארצו.

וישב משה לשפט לשון עכבה, כמו ותשבו בקדש.

לשפט את העם יש מפרשים מן ערב רב שהיו תובעים מהם את שלל קרוביהם, אבל אינו מיושב על הסדר.

מן הבקר עד הערב יכול כל היום דן אם כן אימתי התלמידים יושבים ללמוד תורה תלמוד לומר מן הבקר ולא כל הבקר ולא כל היום ושערו חכמים עד שש שעות ברייתא דרבי אליעזר.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

כלי יקר

רבי שלמה אפרים מלונצ׳יץ · המאה ה־16

וַיַּעֲמֹד הָעָם עַל מֹשֶׁה מִן הַבֹּקֶר עַד הָעָרֶב. מִכָּאן שֶׁאֵין דָּנִין בַּלַּיְלָה. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת י) אָמְרוּ שֶׁכָּל דַּיָּן הַדָּן דִּין אֱמֶת לַאֲמִתּוֹ אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ נַעֲשָׂה שֻׁתָּף לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר״. וְהַדָּבָר צָרִיךְ בֵּאוּר, כִּי כְּפִי הַנִּרְאֶה שֶׁמַּרְאֵה הָעֶרֶב וְהַבֹּקֶר שֶׁנִּזְכָּר בִּשְׁנֵי מְקוֹמוֹת אֵלּוּ אֵינָן דּוֹמִין זֶה לָזֶה, כִּי כָּאן מַתְחִיל מִן הַבֹּקֶר וּמְסַיֵּם בָּעֶרֶב, וּבְמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית מַתְחִיל מִן הָעֶרֶב וּמְסַיֵּם בַּבֹּקֶר. וְתַשְׂכִּיל וְתֵדַע כִּי זֶה הָעוֹלָם בִּכְלָל אֵינוֹ מִתְקַיֵּם כִּי אִם בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ דִּין לְמַטָּה אוֹ לְמַעְלָה, כִּי רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִבְרֹא אֶת הָעוֹלָם בְּמִדַּת הַדִּין, וְאַף עַל פִּי שֶׁשִּׁתֵּף לוֹ גַּם מִדַּת הָרַחֲמִים, מִכָּל מָקוֹם גַּם מִדַּת הַדִּין בִּמְקוֹמָהּ עוֹמֶדֶת, כִּי ״מֶלֶךְ בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד אָרֶץ״ (משלי כט:ד). וּבַמִּדְרָשׁ (דברים רבה ה ד) אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ דִּין אֵין דִּין, וּבְמָקוֹם שֶׁאֵין דִּין יֵשׁ דִּין. כֵּיצַד? יֵשׁ דִּין לְמַטָּה, אֵין דִּין לְמַעְלָה; אֵין דִּין לְמַטָּה, יֵשׁ דִּין לְמַעְלָה. וְעַל סֵדֶר זֶה הָעוֹלָם נָכוֹן, שֶׁאֵין שָׁעָה פְּנוּיָה בְּלֹא דִּין, כִּי יָדוּעַ שֶׁמִּדַּת הַדִּין שֶׁלְּמַעְלָה שׁוֹלֶטֶת בַּלַּיְלָה דַּוְקָא. אַף עַל פִּי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פּוֹסֵק הַדִּין בַּיּוֹם, הַיְינוּ כְּשֶׁאֵין דִּין לְמַטָּה בַּיּוֹם, אָז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דָּן גַּם בַּיּוֹם בֵּין הַתַּחְתּוֹנִים עַל הֶחָמָס שֶׁבֵּינֵיהֶם. אֲבָל אִם יֵשׁ דִּין לְמַטָּה בַּיּוֹם, מִכָּל מָקוֹם יֵשׁ גַּם דִּין לְמַעְלָה בֵּין שָׂרֵי מַעְלָה. וְאִם כֵּן, זְמַן דִּין שֶׁלְּמַעְלָה מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר, וּזְמַן דִּין שֶׁלְּמַטָּה מִבֹּקֶר עַד עֶרֶב. וּמִטַּעַם זֶה הַדַּיָּן שֻׁתָּף לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, וְחֵלֶק כְּחֵלֶק יַעֲמִידוּ יְסוֹדוֹת שֶׁל כָּל הָעוֹלָמוֹת הָעוֹמְדִים עַל הַדִּין, כִּי מַלְכּוֹ שֶׁל עוֹלָם בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד אֶרֶץ וְשָׁמַיִם מִן הָעֶרֶב עַד הַבֹּקֶר, וּמַלְכֵי רַבָּנָן בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד אָרֶץ מִן הַבֹּקֶר עַד הָעֶרֶב. וּדְבָרִים אֵלּוּ עַתִּיקִים וּנְכוֹנִים, וְהוּא דָּבָר יָקָר.

מִן הַבֹּקֶר עַד הָעָרֶב. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י: וְכִי אֶפְשָר לוֹמַר כֵּן? אֶלָּא לוֹמַר לְךָ כוּ׳, אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ עָסַק בַּתּוֹרָה כָּל הַיּוֹם. וְאִם כֵּן, מַהוּ זֶה שֶׁאָמַר יִתְרוֹ ״וְכָל הָעָם נִצָּב עָלֶיךָ מִן בֹּקֶר עַד עָרֶב״? הֲרֵי בֶּאֱמֶת לֹא הָיָה דָּן מִבֹּקֶר עַד עֶרֶב, אֶלָּא שֶׁמַּעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ הָיָה דָּן כוּ׳, וּכְאִלּוּ נַעֲשָׂה שֻׁתָּף בְּמַעֲשֵׂה הַבֹּקֶר וְהָעֶרֶב הַיְדוּעִים בְּהוֹרָאַת הֵ״א הַיְדִיעָה, רֶמֶז לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית. וְעוֹד קָשֶׁה, שֶׁהַפָּסוּק אוֹמֵר ״וַיַּעֲמֹד הָעָם עַל מֹשֶׁה״ (שמות יח:יג), וְיִתְרוֹ אָמַר ״וְכָל הָעָם נִצָּב עָלֶיךָ״ (שמות יח:יד) - לָמָּה הִזְכִּיר ״נִצָּב״ בִּמְקוֹם עֲמִידָה? וְכָאן הִקְדִּים לְשׁוֹן עֲמִידָה אֶל הָעָם, וְיִתְרוֹ הִקְדִּים הָעָם אֶל לְשׁוֹן נִצָּב.

וְנִרְאֶה לִי שֶׁלְּשׁוֹן עֲמִידָה שַׁיָּךְ בָּעוֹמְדִים לִפְנֵי הַדַּיָּנִים קֹדֶם גְּמַר דִּין, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים יט יז) ״וְעָמְדוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר לָהֶם הָרִיב״. וּלְשׁוֹן נִצָּב שַׁיָּךְ אַחַר גְּמַר דִּין, שֶׁדַּרְכָּם לַעֲשׂוֹת מְרִיבָה עִם הַדַּיָּן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים א יב) ״טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם״. כִּי לְשׁוֹן ״נִצִּים״ וְ״נִצָּבִים״ מוֹרֶה עַל דִּבְרֵי רִיבוֹת, וְדָתָן וַאֲבִירָם יוֹכִיחוּ, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיהו ג יג) ״נִצָּב ה׳ לָרִיב וְעֹמֵד לָדִין עַמִּים״. וּבְכָל מָקוֹם שֶׁהִזְכִּיר אֶת יִשְׂרָאֵל בִּלְשׁוֹן ״הָעָם״ הוּא שֵׁם כִּנּוּי לָרְשָׁעִים, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י בַּפָּסוּק ״וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים״ - ״אֵין הָעָם אֶלָּא רְשָׁעִים״ כוּ׳ (במדבר יא א). וְכֵן כָּאן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁבִּזְמַן שֶׁבַּעֲלֵי דִּינִין עוֹמְדִים לְפָנֶיךָ יִהְיוּ בְּעֵינֶיךָ כִּרְשָׁעִים (אבות א ח). לְכָךְ נֶאֱמַר כָּאן עַל תְּחִלַּת הַדִּין ״וַיַּעֲמֹד הָעָם״, כִּי יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁאֵינָן רְשָׁעִים, אַךְ שֶׁהָעֲמִידָה לַדִּין גָּרְמָה לָהֶם שֶׁיִּהְיוּ דּוֹמִין כִּרְשָׁעִים, לְכָךְ הִקְדִּים לְשׁוֹן עֲמִידָה לְ״הָעָם״. אֲבָל יִתְרוֹ מְדַבֵּר בְּאוֹתָן דִּבְרֵי רִיבוֹת שֶׁעָשׂוּ עִם מֹשֶׁה אַחַר גְּמַר דִּין, שֶׁאִם הָיוּ מְקַבְּלִים עֲלֵיהֶם הָיוּ כַּצַּדִּיקִים, וּלְפִי שֶׁקָּרְאוּ תִּגָּר עַל הַדַּיָּן עַל כֵּן קְרָאָם רְשָׁעִים גַּם אַחַר גְּמַר דִּין. לְכָךְ נֶאֱמַר ״וְכָל הָעָם נִצָּב עָלֶיךָ״, כִּי מִצַּד הֱיוֹתָם רְשָׁעִים עַל כֵּן נִצְּבוּ לָרִיב, כִּי כָל אִישׁ טוֹב מְקַבֵּל עָלָיו הַדִּין וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה מְרִיבָה עִם הַדַּיָּן, עַל כֵּן הִקְדִּים ״הָעָם״ לְ״נִצָּב״.

וּלְהַנָּחָה זוֹ לֹא שָׁאַל יִתְרוֹ אֶל מֹשֶׁה עַל אֲרִיכוּת זְמַן הַדִּין כָּל הַיּוֹם, שֶׁהֲרֵי בֶּאֱמֶת לֹא הָיָה דָּן כָּל הַיּוֹם כִּי אִם זְמַן דַּיָּנִים, דְּהַיְינוּ שֵׁשׁ שָׁעוֹת. אַךְ שְׁאָלוֹ עַל מַה שֶּׁרָאָה שֶׁאַחַר גְּמַר דִּין נִצְּבוּ לָרִיב עִמּוֹ מִן הַבֹּקֶר עַד הָעֶרֶב, כָּל הַיּוֹם קָרְאוּ תִּגָּר עָלָיו. וְחָשַׁב יִתְרוֹ אוּלַי מֹשֶׁה עָשָׂה לָהֶם אֵיזֶה דָּבָר אֲשֶׁר בַּעֲבוּרוֹ הֵם מְרִיבִים עִמּוֹ. וְכָתוּב ״וַיַּרְא חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה לָעָם״ (שמות יח, יד) - רָאָה וְהִתְבּוֹנֵן כֹּה וָכֹה בְּכָל שְׁאָר הַדְּבָרִים אִם יוּכַל לִמְצֹא אֵיזֶה דָּבָר אֲשֶׁר הוּא עוֹשֶׂה לָעָם שֶׁלֹּא כַּהוֹגֶן, וַיְחַפֵּשׂ וְלֹא מָצָא. וּלְפִיכָךְ שְׁאָלוֹ ״וַיֹּאמֶר מָה הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה לָעָם״ (שמות יח, יד), כִּי רָצָה לֵידַע אִם הוּא עוֹשֶׂה לָעָם אֵיזֶה דָּבָר זוּלַת הַמִּשְׁפָּט. וְאַחַר שֶׁלֹּא עָנָהוּ מֹשֶׁה, הֵבִין מִזֶּה שֶׁוַּדַּאי אֵינוֹ עוֹשֶׂה לָהֶם מְאוּמָה. וְאָז חָשַׁב יִתְרוֹ וַדַּאי עֲבוּר הַמִּשְׁפָּט הֵם מְרִיבִים עִמּוֹ, וְכָל הַיּוֹצֵא חַיָּב בְּדִינוֹ נִצָּב לָרִיב עִמּוֹ. עַל כֵּן שְׁאָלוֹ ״מַדּוּעַ אַתָּה יוֹשֵׁב לְבַדֶּךָ״ (שמות יח, יד), כִּי אִלּוּ הָיוּ עִמְּךָ דַּיָּנִים רַבִּים, אָז לֹא הָיָה הַמִּתְחַיֵּב יוֹדֵעַ מִי מְחַיְּבוֹ וְעַל מִי יִצְעַק. וּמֵאַחַר שֶׁאַתָּה יוֹשֵׁב לְבַדְּךָ, בְּסִבָּה זוֹ כָּל הָעָם, דְּהַיְינוּ הַפְּחוּתִים, נִצָּבִים עָלֶיךָ לָרִיב מִבֹּקֶר עַד עָרֶב.

מקור: ספריא · נחלת הכלל