איעצך ויהי אלהים עמך. בָּעֵצָה; אָמַר לוֹ צֵא הִמָּלֵךְ בַּגְּבוּרָה (מכילתא):
היה אתה לעם מול האלהים. שָׁלִיחַ וּמֵלִיץ בֵּינוֹתָם לַמָּקוֹם וְשׁוֹאֵל מִשְׁפָּטִים מֵאִתּוֹ:
את הדברים. דִּבְרֵי רִיבוֹתָם:
כְּעַן קַבֵּל מִנִי אֲמַלְכִנָךְ וִיהֵי מֵימְרָא דַיְיָ בְּסַעְדָךְ הֱוֵי אַתְּ לְעַמָא (תְּבַע) אוּלְפַן מִן קֳדָם יְיָ וּתְהֵי מַיְתִי אַתְּ יָת פִּתְגָמַיָא לִקֳדָם יְיָ:
עתה שמע בקלי איעצך. אתן לך עצה:
דע כי מלת אלהים הוא שם תואר כאשר פירשתי רק בעבור שידברו בה הרבה, יחשבו זה שם התואר כאילו הוא שם עצם, אלהים יראני בשוררי (תה' נט יא) בראשית ברא אלהים (ברא' א א) ורבים ככה, על כן שמוהו חכמינו ז"ל שם מן השמות שאינם ראוים להמחק:
וטעם ויהי אלהים עמך. שהשם יעזרך אם תעשה ככה ואמר לו בסוף הדברים שיקח רשות מאת השם על העצה הזאת, וזהו אמרו וצוך אלהים ואין ספק כי כן עשה:
וטעם היה אתה לעם. בעבור העם:
מול האלהים. מפאת השם:
והבאת אתה את הדברים. אם הם קשים, ואלה הדברים הם שאמר משה בתחלה, כי יהיה להם דבר בא אלי (פ' טז) ופי' זה אחר כן את הדבר הקשה יביאו אליך:
ויהי אלהים עמך - כלומר: ויכלת עמוד.
היה אתה לעם מול האלהים - לאותם דינים שצריך לדרוש אלהים, אתה תשמע מה יאמר לך הקב"ה והזהרתה אתהם. וזה הדבר הקשה יביאו אליך אבל שאר דינים הנודעים (בקל לחכמי ישראל שתשים עליהם ישפטו הם והקל מעליך.
הֱיֵה אַתָּה לָעָם מוּל הָאֱלֹהִים. לְהוֹדִיעָם הַמִּצְווֹת וְהַמִּשְׁפָּטִים שֶׁיְּצַוֶּה, כִּמְלִיץ בֵּינוֹתָם וּבֵין הָאֵל יִתְבָּרַךְ.
וְהֵבֵאתָ אַתָּה אֶת הַדְּבָרִים אֶל הָאֱלֹהִים. מַה שֶּׁלֹּא שָׁמַעְתָּ, כְּעִנְיַן "עִמְדוּ וְאֶשְמְעָה" (במדבר ט:ח), וּכְעִנְיַן "וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת מִשְׁפָּטָן" (במדבר כז:ה).
היה אתה לעם מנה עצמך לצורך העם וע״י כך שתהיה פנוי, והזהרתה אתהם את החוקים וגו'.
