וְשָׁפְט֣וּ אֶת־הָעָם֮ בְּכׇל־עֵת֒ וְהָיָ֞ה כׇּל־הַדָּבָ֤ר הַגָּדֹל֙ יָבִ֣יאוּ אֵלֶ֔יךָ וְכׇל־הַדָּבָ֥ר הַקָּטֹ֖ן יִשְׁפְּטוּ־הֵ֑ם וְהָקֵל֙ מֵֽעָלֶ֔יךָ וְנָשְׂא֖וּ אִתָּֽךְ׃

ושפטו. וִידוּנוּן, לְשׁוֹן צִוּוּי:

והקל מעליך. דָּבָר זֶה לְהָקֵל מֵעָלֶיךָ: והקל. כְּמוֹ "וְהַכְבֵּד אֶת לִבּוֹ" (שמות ח'), "וְהַכּוֹת אֶת מוֹאָב" (מלכים ב ג'), לְשׁוֹן הֹוֶה:

וִידוּנוּן יָת עַמָא בְּכָל עִדַן וִיהֵי כָּל פִּתְגַם רַב יַיְתוּן לְוָתָךְ וְכָל פִּתְגַם זְעֵיר יְדוּנוּן אִנוּן וְיִקְלוּן מִנָךְ וִיסוֹבְרוּן עִמָךְ:

ושפטו. את הדבר ומה שלא ידעו הם לשפוט תשפטנו אתה, ואם אתה לא ידעת, והבאת אתה את הדברים אל האלהים:

כל הדבר - לדרוש אלהים.

וְהָקֵל מֵעָלֶיךָ. דִּבְרֵי רִיבוֹת רַבִּים שֶׁלֹּא יִצְטָרְכוּ לָבוֹא לְפָנֶיךָ.

וְנָשְׂאוּ אִתָּךְ. בְּמָה שֶׁתִּצְטָרֵךְ לִהְיוֹת אַתָּה בְעַצְמְךָ הֵם יַעַזְרוּךָ, כְּעִנְיַן לְלַמֵּד דַּעַת אֶת הָעָם אַחַר שֶׁשָּׁמְעוּ מִפִּיךָ, כְּמוֹ שֶׁהִזְכִּירוּ בְּסֵדֶר מִשְׁנָה.

ושפטו את העם בכל עת על ידי שיהיו פנויים שאין להם לדבר עם השכינה כמוך ואין שאר צרכי צבור מוטלים עליהם כמו עליך.

והקל מעליך י״‎מ שהוא לשון צווי והקל המשא מעליך.

בְּכָל עֵת. רָמַז אֲפִלּוּ בִּזְמַן שֶׁהוּא מֹשֶׁה עָסוּק בְּקַבָּלַת חֻקֵּי ה׳ וְתוֹרוֹתָיו וְכַדּוֹמֶה, אֵלּוּ הֵם פְּנוּיִים יִשְׁפְּטוּ בְּכָל עֵת, מַה שֶׁאֵין כֵּן יָכוֹל עֲשׂוֹת מֹשֶׁה.

וְהָקֵל מֵעָלֶיךָ וְנָשְׂאוּ. פֵּרוּשׁ, כִּי מַה שֶׁאֲנִי אוֹמֵר לְךָ לְהָקֵל מֵעָלֶיךָ, לֹא שֶׁלֹּא תִּשְׁפּוֹט אֶלָּא הַדָּבָר הַגָּדוֹל, אֶלָּא וְנָשְׂאוּ אִתָּךְ, פֵּרוּשׁ, אַתָּה וְהֵם תִּהְיוּ בִּמְלָאכָה זוֹ.