וְאַתָּ֣ה תֶחֱזֶ֣ה מִכׇּל־הָ֠עָ֠ם אַנְשֵׁי־חַ֜יִל יִרְאֵ֧י אֱלֹהִ֛ים אַנְשֵׁ֥י אֱמֶ֖ת שֹׂ֣נְאֵי בָ֑צַע וְשַׂמְתָּ֣ עֲלֵהֶ֗ם שָׂרֵ֤י אֲלָפִים֙ שָׂרֵ֣י מֵא֔וֹת שָׂרֵ֥י חֲמִשִּׁ֖ים וְשָׂרֵ֥י עֲשָׂרֹֽת׃

ואתה תחזה. בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁעָלֶיךָ:

אנשי חיל. עֲשִׁירִים, שֶׁאֵין צְרִיכִין לְהַחֲנִיף וּלְהַכִּיר פָּנִים (שם):

אנשי אמת. אֵלּוּ בַּעֲלֵי הַבְטָחָה, שֶׁהֵם כְּדַאי לִסְמֹךְ עַל דִּבְרֵיהֶם, שֶׁעַל יְדֵי כֵן יִהְיוּ דִבְרֵיהֶם נִשְׁמָעִין:

שנאי בצע. שֶׁשּׂוֹנְאִין אֶת מָמוֹנָם בַּדִּין, כְּהַהִיא דְּאָמְרִינָן: כָּל דַיָּנָא דְּמַפְּקִין מָמוֹנָא מִינֵּיהּ בְּדִינָא לָאו דַּיָּנָא הוּא (בבא בתרא נ"ח):

שרי אלפים. הֵם הָיוּ שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׂרִים לְשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף:

שרי מאות. שֵׁשׁ אֲלָפִים הָיוּ:

שרי חמשים. י"ב אֶלֶף:

שרי עשרת. שִׁשִּׁים אֶלֶף:

וְאַתְּ תֶּחֶזֵי מִכָּל עַמָא גֻבְרִין דְחֵילָא דַחֲלַיָא דַיְיָ גֻבְרִין דִקְשׁוֹט דְסָנָן לְקַבָּלָא מָמוֹן וּתְמַנֵי עֲלֵיהוֹן רַבָּנֵי אַלְפִין רַבָּנֵי מָאוָתָא רַבָּנֵי חַמְשִׁין וְרַבָּנֵי עִשׂוֹרְיָתָא:

ואתה תחזה. כבר הודעתיך כי אנשי לשון הקדש אינם שומרים המלות רק הטעמים על כן לא נחפש על חסר ומלא כאשר אפרש עוד והנה הזכיר יתרו אנשי חיל שיש להם כח לסבול טורח ולא יפחדו מהם והנה כנגד אנשי חיל אמר משה כשהוא מספר הדבר הבו לכם אנשים (דבר' א יג) כמו בחר לנו אנשים (למעלה יז ט) כלם אנשים (במד' יג ג):

ואמר יראי אלהים, שאין להם יראה מאדם רק מהשם לבדו, וכנגדם אמר משה, חכמים ונבונים (דבר' א יג) כי לא יתכן להיות ירא שמים כראוי רק מי שהוא חכם:

ואמר יתרו אנשי אמת, שאינם כזבנים: שונאי בצע. ממון והם נודעים ככה למראה עיני אדם, וכנגדם אמר משה, וידועים (דבר' א יג):

שרי אלפים. יש לתמוה, אם פי' אלה השרים כמשמעם, יהיה מספרם יותר משבעים אלף וט' אלפים וזה רחוק מאוד להיות שרים רבים כאלה, והכתוב אמר, בפשע ארץ רבים שריה (משלי כח ב), ועוד איך יתכן להיות שמינית המחנה ראשי שבטים, כי כן אמר משה, ואקח את ראשי שבטיכם (דבר' א טו) ותמצא בהם כל המדות הטובות הנזכרות, והם מיוצאי מצרים שלמדו מעשיהם, וכתוב כמעשה ארץ מצרים (ויקרא יח ג), והנה דור המדבר שלמדם משה מ' שנה, ולא הוצרכו לעשות אומנות כי לחמם נתן, ומימיהם נאמנים, והמן מפקח, הפך המינים שהתאוו מה שאין רגילים לאכול במצרים, ומשה אמר להם בשנת הארבעים, ולא נתן ה' לכם לב לדעת (דבר' כט ג) והנה יש לתמוה, איך ימצא המספר הנזכר שיהיו כולם חכמים ונבונים, והנכון בעיני, כי שרי אלפים הם שתחת ידם אלף איש עבדיו או נעריו או שכיריו אולי אלה הם ראשי השבטים, והיה מספרם שנים עשר, ושרי המאות הם רבים, ושרי חמשים, כדרך וחמשים איש רצים לפניו (ש"ב טו א):

אנשי חיל - אנשי ממון וגבורה שלא יגורו מפני איש.

שונאי בצע - שוחד וגזל קרוי בצע בכל מקום, הוי בוצע בצע רע לביתו. מה בצע כי נהרוג את אחינו. מה שכר. כי יבצע כי ישל אלוה נפשו.

וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם. תִּבְרוֹר וְתִמְנֶה, כִּי בְּאֵלֶּה הַשְּׁלוֹשָׁה עִנְיָנִים צָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה אַתָּה בְּעַצְמְךָ, וְלֹא יַסְפִּיק זוּלָתְךָ, אֲבָל בְּעִנְיְנֵי פִּסְקֵי דִינִים פְּרָטִיִּים יַסְפִּיקוּ שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת כוּ'. כִּי אָמְנָם כְּשֶׁיִּהְיוּ אַרְבַּע מַדְרֵגוֹת זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ, הִנֵּה יִשְׁפּוֹט הַקָּטָן רִאשׁוֹנָה, וְהַצּוֹעֵק עַל פְּסַק דִּינוֹ יִצְעַק אֶל הַגָּדוֹל מִמֶּנּוּ, וּמִן הַשֵּׁנִי אֶל הַשְּׁלִישִׁי וּמִן הַשְּׁלִישִׁי אֶל הָרְבִיעִי, וּבְכֵן יִהְיוּ מְעַטִּים הַבָּאִים לְפָנֶיךָ לַדִּין.

אנשי חיל שיש בהם כח וגבורה לסבול הטורח ולא יפחדו מהם.

יראי אלהים שאין להם יראה מאדם אלא מהקב״‎ה.

שנאי בצע פרש״‎י ששונאים את ממונם בדין כההיא דאמרינן כל דיינא דמפקין מיניה ממונא בדינא לאו דיינא הוא. שונאים ממונם בדין, כיצד אחד מהבעלי דינין מגזמו אם אתה מחייבני הריני שורף גדישך ושורף כרמך ואעפ״‎כ שונא הוא ממונו בדין ואינו מחשיבו ואינו נמנע מלחייבו ודן הדין לאמתו היינו ששונאים ממונם בדין, אבל אם חייב את הזכאי בשביל גזומו של בעל הדין, חבירו של זה הזכאי יוציא ממנו ממונו בדין נמצא דלאו דיינא הוא שהרי לא דן דין אמת לאמיתו כההוא דאמרינן כל דיינא דמפקין וכו׳‎ והכי תנינא דן את הדין זכה את החייב, חייב את הזכאי מה שעשה עשוי וישלם מביתו, שהרי לא דן את הדין לאמתו. שנאי בצע שונאים את ממונם בדין וכ״‎ש ששונאים ממון חבריהם ומואסין בו לקבלו לשוחד.

שרי אלפים פרש״‎י הם היו שש מאות שרים לשש מאות אלף וכו', וא״‎ת א״‎כ נמצא דייני ישראל שבעה רבוא ושמונה אלפים ושש מאות שרים, בצרי להו שיעורא, ע״‎כ צריך לפרש דכל הני שרים היו יתרים על הששים רבוא של ישראל ולא נמנו, וי״‎מ דכל הני שרים אפשר דהוו זקנים יתירים על ששים שנה דאמרינן בפרק יש נוחלין דלא נמנו פחותים מבן עשרים ויתרים מבן ששים. ד״‎א השרים היו מן המנין שר האלף מאלפי ישראל, המאה ממאה שלו, וכן כולם.

וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל וְגוֹ׳. לְפִי שֶׁאָמְרוּ רז״ל (נדרים לח) אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁרֶה שְׁכִינָתוֹ כִּי אִם עַל גִּבּוֹר, חָכָם, עָשִׁיר, וְעָנָו, וְכוּלָּם מִמֹּשֶׁה, עַל כֵּן הִזְכִּיר כָּאן כָּל אַרְבָּעָה תְּאָרִים אֵלּוּ, כִּי הַדַּיָּן צָרִיךְ לְכֻלָּם. לְכָךְ נֶאֱמַר ״וְאַתָּה תֶּחֱזֶה״ בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁעָלֶיךָ, כִּי מִמֶּנּוּ יֻקַּח לְהַאֲצִיל עַל הַזְּקֵנִים יוֹשְׁבֵי עַל מִדִּין, וּצְרִיכִין הֵמָּה שֶׁיִּתְדַּמּוּ אֵלֶיךָ בְּכָל הַתְּאָרִים שֶׁבְּךָ, כִּי הַמַּאֲצִיל וְהַמָּאֳצָל צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה דִּמְיוֹן וְיַחַס אֶחָד בֵּינֵיהֶם, וְכָל הַמַּעֲלוֹת שֶׁבְּךָ צְרִיכִין לִהְיוֹת גַּם בַּדַּיָּנִים. ״אַנְשֵׁי חַיִל״, הֵמָּה גִּבּוֹרֵי כֹחַ אֲשֶׁר כְּכֹחָם אָז כֵּן עַתָּה לְשַׁבֵּר זְרוֹעוֹת רָמוֹת הָאוֹמְרִים ״יָדֵינוּ רָמָה״, כִּי כָּל דַּיָּן תַּשׁ כֹּחַ מִסְּתָמָא הוּא עוֹבֵר בְּ״לֹא תָגוּר מִמֶּנּוּ״. ״יִרְאֵי אֱלֹהִים״, הֵמָּה הָעֲנָוִים, כִּי עֲנָוָה מְבִיאָה לִידֵי יִרְאָה, שֶׁנֶּאֱמַר (מִשְׁלֵי כב ד) ״עֵקֶב עֲנָוָה יִרְאַת ה׳״. לְכָךְ נֶאֱמַר ״יַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט״, כִּי עַל יְדֵי הָעֲנָוָה יָבֹא לִידֵי יִרְאָה, וְכָל הַגַּס לִבּוֹ בְּהוֹרָאָה שׁוֹטֶה רָשָׁע וְגַס רוּחַ. ״אַנְשֵׁי אֱמֶת״, הֵמָּה הַחֲכָמִים הַיּוֹדְעִים לְהַבְחִין בֵּין אֱמֶת לְשֶׁקֶר, כְּדֵי לָדוּן דִּין אֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, כִּי מִי פֶתִי יָסוּר לְהַבְחִין בֵּין אֱמֶת לְשֶׁקֶר? בְּלִי סָפֵק לֹא יָדַע וְלֹא יָבִין בַּחֲשֵׁכָה יִתְהַלָּךְ. ״שֹׂנְאֵי בָצַע״, אֵלּוּ הָעֲשִׁירִים אֲשֶׁר יֵשׁ לָהֶם כֹּל וּבֶצַע לֹא לָקָחוּ, וְכָל דַּיָּן עָנִי יֵשׁ לָחוּשׁ פֶּן יִקַּח שֹׁחַד לְהַטּוֹת דִּין.

וְעַל אַרְבַּע כִּתּוֹת אֵלּוּ, אָמַר הַמְשׁוֹרֵר (תהלים פב, א) ״מִזְמוֹר לְאָסָף אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט״, כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִצָּב לִהְיוֹת שׁוֹפֵט אֶת שׁוֹפְטֵי יִשְׂרָאֵל עַל הֶעָוֶל הַנַּעֲשֶׂה בְּקִרְבָּם, זֶהוּ שֶׁאָמַר ״בְּקֶרֶב אֱלֹהִים״ דְּהַיְנוּ הַדַּיָּנִים אוֹתָם יִשְׁפֹּט לְדַבֵּר עִמָּהֶם מִשְׁפָּטִים. וְאָמַר ״עַד מָתַי תִּשְׁפְּטוּ עָוֶל וּפְנֵי רְשָׁעִים תִּשְׂאוּ סֶלָה״ (תהלים פב, ב), כְּנֶגֶד הֶעְדֵּר הַיִּרְאָה, כִּי בִּזְמַן שֶׁאֵין הַדַּיָּן יְרֵא אֱלֹהִים וְגַס רוּחַ, אָז הוּא נוֹשֵׂא פְּנֵי הָרָשָׁע בְּיֶתֶר שְׂאֵת כְּדֵי שֶׁיְּכַבְּדוֹ וִינַשְּׂאוֹ גַּם הָרָשָׁע, מִצַּד רוּם לְבָבוֹ שֶׁל הַדַּיָּן הַמְבַקֵּשׁ הִתְנַשְּׂאוּת. ״שִׁפְטוּ דַל וְיָתוֹם עָנִי וָרָשׁ הַצְדִּיקוּ״ (תהלים פב, ג), הוֹרָה שֶׁלֹּא הָיוּ עֲשִׁירִים וְהָיוּ לוֹקְחִין שֹׁחַד, עַל כֵּן לְעוֹלָם לֹא יָצָא שׁוּם דַּל וְיָתוֹם צַדִּיק בְּרִיבוֹ, כִּי לֹא הָיָה לוֹ מָה לִתֵּן לַדַּיָּן לְשַׁחֲדוֹ. אַחַר כָּךְ אָמַר ״פַּלְּטוּ דַל וְאֶבְיוֹן מִיַּד רְשָׁעִים הַצִּילוּ״ (תהלים פב, ד), כִּי הָיוּ מְמַנִּים דַּיָּנִים חַלָּשִׁים אֲשֶׁר אֵין בְּיָדָם לְפַלֵּט וּלְהַצִּיל עָנִי מִיַּד חָזָק מִמֶּנּוּ. אַחַר כָּךְ אָמַר ״לֹא יָדְעוּ וְלֹא יָבִינוּ בַּחֲשֵׁכָה יִתְהַלָּכוּ״ (תהלים פב, ה), כִּי הָיוּ מְמַנִּים דַּיָּן דְּלָא גְּמִיר וְלָא סְבִיר, נֶעְדְּרֵי הַחָכְמָה, עַל כֵּן לֹא יָדְעוּ בֵּין יָמִין לִשְׂמֹאל וְלֹא יָבִינוּ בֵּין אֱמֶת לְשֶׁקֶר, עַל כֵּן ״יִמּוֹטוּ כָּל מוֹסְדֵי אָרֶץ״ (תהלים פב, ה). כִּי עַל הַדִּינִין הָעוֹלָם עוֹמֵד, וְנִתְקַלְקֵל הַיְסוֹד - נוֹפֵל גַּם הַבִּנְיָן שֶׁעָלָיו. ״אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם״ (תהלים פב, ו), כִּי הַדָּן דִּין אֱמֶת לַאֲמִתּוֹ כְּאִלּוּ נַעֲשֶׂה שֻׁתָּף לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִהְיוֹת כֵּאלֹהִים, ״אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן״ (תהלים פב, ז), כִּי גַּם הוּא גָּרַם קִלְקוּל הָעוֹלָם כְּמוֹתְכֶם. ״קוּמָה אֱלֹהִים שָׁפְטָה הָאָרֶץ״ (תהלים פב, ח), כִּי בִּזְמַן שֶׁאֵין דִּין לְמַטָּה יֵשׁ דִּין לְמַעְלָה, כִּי ״הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא״ (דברים א, יז). וְכָל מָה שֶׁהַדַּיָּן מוֹצִיא מִיַּד זֶה שֶׁלֹּא כַּדִּין, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַחֲזִירוֹ וּמַנְחִילוֹ מִשֶּׁלּוֹ, זֶהוּ שֶׁאָמַר ״כִּי אַתָּה תִנְחַל בְּכָל הַגּוֹיִם״ (תהלים פב, ח). עָלֶיךָ מוּטָל לְהַנְחִילָם, עַל כֵּן ״הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא״ (דברים א, יז).

וְאַתָּה תֶחֱזֶה. פֵּרוּשׁ, לֹא שֶׁהָעָם יְמַנּוּ עֲלֵיהֶם אֶלָּא הוּא יֶחֱזֶה. עוֹד רָמַז, כִּי לְצַד זֶה יֵחָשֵׁב כְּאִלּוּ הוּא הַשּׁוֹפֵט כֵּיוָן שֶׁהֵם שְׁלוּחָיו וְיִטּוֹל חֵלֶק בַּמִּצְוָה.

מִכָּל הָעָם. פֵּרוּשׁ, הֲגַם שֶׁיִּמְצָא בְּנֵי אָדָם שֶׁיֵּרָאֶה בְּעֵינָיו כִּי הֵם רְאוּיִים לַדָּבָר, אַף עַל פִּי כֵן לֹא יִהְיֶה מִתְרַצֶּה בָּהֶם עַד שֶׁיְּבַקֵּשׁ כָּל הָעָם וְיִקַּח הַגָּדוֹל שֶׁבְּכוּלָּם בְּכָל בְּחִינָה מִבְּחִינוֹת הַטּוֹבוֹת הַמְּנוּיוֹת בִּדְבָרָיו.

אַנְשֵׁי חַיִל וְגוֹ׳. אָמַר אַרְבַּע הַדְרָגוֹת כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה מִנּוּיִים הַמֻּזְכָּרוֹת בִּדְבָרָיו, כְּנֶגֶד שָׂרֵי אֲלָפִים אָמַר אַנְשֵׁי חַיִל, תֵּיבַת חַיִל תַּגִּיד עֹצֶם הַשְׁלָמַת הָאֹשֶׁר וְהַמִּדּוֹת וְהַגְּבוּרָה וּכְלָלוּת הַשְּׁלֵמוּת, כִּי כֵן צָרִיךְ לִהְיוֹת שַׂר הָאֶלֶף. וּכְנֶגֶד שָׂרֵי הַמֵּאוֹת אָמַר יִרְאֵי אֱלֹהִים, כִּי לְצַד פְּרָט זֶה לֹא יִצְטָרֵךְ כָּל כָּךְ אֶלָּא כְּשֶׁיִּהְיֶה יְרֵא אֱלֹהִים רָאוּי לְהִתְמַנּוֹת שַׂר לְמֵאָה, וְדִקְדֵּק לוֹמַר יִרְאֵי אֱלֹהִים שֶׁצְּרִיכִין לִהְיוֹת יְרֵאִים יִרְאַת הָעֹנֶשׁ, כִּי יֵשׁ לְךָ לָדַעַת כִּי הַיָּרֵא בִּבְחִינַת שֵׁם הֲוָיָ״ה לְצַד שֶׁיִּהְיֶה בְּדַעְתּוֹ כִּי ה׳ רַחוּם וְחַנּוּן לִפְעָמִים יֶחֱטָא וְיִסְמֹךְ עַל רַחֲמָיו כִּי יַאֲרִיךְ אַפּוֹ וְכַדּוֹמֶה, אֲבָל יִרְאַת הָעֹנֶשׁ תַּרְעִיד הַמַּשְׂכִּיל, וּכְמוֹ שֶׁתִּמְצָא שֶׁכָּל גְּדוֹלֵי עוֹלָם יְרֵאִים מִדִּקְדּוּקֵי הַמִּשְׁפָּט הֲגַם כִּי יוֹדְעִים שֶׁמַּעֲשֵׂיהֶם יְשָׁרִים וּנְכוֹנִים. וְצֵא וּלְמַד מִמַּאֲמַר חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חגיגה ד,ב) שֶׁאָמְרוּ בְּמַעֲשֵׂה בַּעֲלַת אוֹב כְּשֶׁעָלָה שְׁמוּאֵל וְהֵבִיא עִמּוֹ מֹשֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, יְעֻיַּן שָׁם דִּבְרֵיהֶם, וַאֲשֶׁר עַל כֵּן אָמַר ״יִרְאֵי אֱלֹהִים״, כִּי צְרִיכִין לִהְיוֹת בְּגֶדֶר יִרְאָה מִדִּקְדּוּקֵי הַמִּשְׁפָּט בְּאֵין רַחֲמִים, וּבְחִינָה זוֹ יֶשְׁנָהּ גַּם כֵּן בְּשָׂרֵי הָאֲלָפִים אֶלָּא שֶׁנּוֹסָף בָּהֶם פְּרָטִים אֲחֵרִים שֶׁאֵין צֹרֶךְ לָהֶם בְּשַׂר הַמֵּאָה. וּכְנֶגֶד שָׂרֵי חֲמִשִּׁים אָמַר אַנְשֵׁי אֱמֶת, שֶׁיַּסְפִּיק לְגֶדֶר זֶה הֲגַם שֶׁלֹּא הִשִּׂיגוּ לִבְחִינָה זוֹ שֶׁל יִרְאַת עֹצֶם הַדִּין אֶלָּא שֶׁיִּהְיוּ אַנְשֵׁי אֱמֶת שֶׁיִּשְׁתַּדְּלוּ עַל הַעֲמָדַת הָאֱמֶת לְבַל תִּהְיֶה נֶעְדֶּרֶת. וּכְנֶגֶד שָׂרֵי עֲשָׂרוֹת אָמַר שׂוֹנְאֵי בָצַע, דַּי לָהֶם גֶּדֶר זֶה וּבָזֶה יִהְיוּ רְאוּיִים לִהְיוֹת שָׂרֵי עֲשָׂרוֹת. וְדִקְדֵּק לוֹמַר שׂוֹנְאֵי, פֵּרוּשׁ, כִּי יִהְיֶה לָהֶם הַדָּבָר שָׂנוּא לֹא שֶׁיִּצְטָרְכוּ לְהַרְחִיק תַּאֲוָתָם, כִּי לְאֵלֶּה יֵשׁ חֲשָׁד שֶׁיְּנֻצְּחוּ מֵהָרֶשַׁע הַמְפַתֶּה. וְכָל מִדּוֹת הַשְּׁלֹשָׁה יֶשְׁנָם בְּאַנְשֵׁי חַיִל, וְכָל מִדּוֹת הַשְּׁנַיִם יֶשְׁנָם בְּיִרְאֵי אֱלֹהִים, וּמִדַּת שׂוֹנְאֵי בָצַע יֶשְׁנָהּ בְּאַנְשֵׁי אֱמֶת וְהֵם זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ, וְלָזֶה לֹא אָמַר וְיִרְאֵי וְגוֹ׳ וְאַנְשֵׁי אֱמֶת וְשׂוֹנְאֵי בָצַע אִם כֻּלָּם יִתְקַבְּצוּ יַחַד בְּאָדָם אֶחָד הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר וָא״ו בְּכָל אַחַת אוֹ לְפָחוֹת בַּחֲלוּקָּה הָאַחֲרוֹנָה, אֶלָּא וַדַּאי כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי שֶׁאֵין צֹרֶךְ לָזֶה בְּכָל הַפְּרָטִים.

וְהִנֵּה פְּשִׁיטָא שֶׁאִם יִמְצָא מִמִּין הַמְּשֻׁבָּח שֶׁבְּכֻלָּן לְכָל הַמְּנוּיִים מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים, וְלָזֶה כְּשֶׁבִּקֵּשׁ מֹשֶׁה בְּיִשְׂרָאֵל מָצָא מִמִּין הַמְשֻׁבָּח ״אַנְשֵׁי חַיִל״ שִׁעוּר שֶׁיַּסְפִּיק לְכֻלָּם, כְּאָמְרוֹ ״וַיִּבְחַר מֹשֶׁה אַנְשֵׁי חַיִל מִכָּל יִשְׂרָאֵל״, וְלֹא הֻצְרַךְ לְפָרֵט שְׁאָר הַפְּרָטִים כִּי יֶשְׁנָם בִּבְחִינַת אַנְשֵׁי חַיִל. וְזֶה יַצְדִּיק לְךָ גַּם כֵּן פֵּרוּשֵׁנוּ בְּדִבְרֵי יִתְרוֹ, שֶׁאִם כַּוָּנָתוֹ לוֹמַר זֹאת וְעוֹד, אִם כֵּן הָיָה לוֹ לְמֹשֶׁה לִבְחֹר גַּם כֵּן כָּל הָרְמוּזִים בְּדִבְרֵי יִתְרוֹ. וְאֵין לוֹמַר חָס וְשָׁלוֹם כִּי לֹא מָצָא בְּיִשְׂרָאֵל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת וְגוֹ׳, אֶלָּא וַדַּאי כִּדְבָרֵינוּ, שֶׁלֹּא הִזְכִּיר יִתְרוֹ שְׁאָר הַפְּרָטִים אֶלָּא לְצַד שֶׁחָשׁ יִתְרוֹ שֶׁלֹּא יִמְצָא שִׁעוּר הַמַּסְפִּיק מִבְּחִינָה הַגְּדוֹלָה וְהָיָה מִסְתַּפֵּק בְּמַדְרֵגָה קְטַנָּה כַּנִּזְכָּר.

וְרָאִיתִי לָתֵת לֵב אֵיךְ זָכָה יִתְרוֹ שֶׁתִּכָּתֵב עַל יָדוֹ פָּרָשָׁה זוֹ, וְהֵן אֱמֶת כִּי הוּא כִּבֵּד מֹשֶׁה עֶבֶד ה׳, וְהִנֵּה שְׂכָרוֹ שֶׁכִּבְּדוֹ ה׳, אֶלָּא הָיָה ה׳ יָכוֹל עֲשׂוֹת לוֹ דֶּרֶךְ כָּבוֹד אַחֵר, לֹא בְּדֶרֶךְ זֶה שֶׁיֵּרָאֶה חָס וְשָׁלוֹם כְּפִחוּת יְדִיעָה בְּעַם ה׳ עַד שֶׁבָּא כֹּהֵן מִדְיָן וְהִשְׂכִּילָם.

וְנִרְאֶה כִּי טַעַם הַדָּבָר הוּא לְהַרְאוֹת ה׳ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַדּוֹר הַהוּא וְכָל דּוֹר וָדוֹר, כִּי יֵשׁ בָּאוּמּוֹת גְּדוֹלִים בַּהֲבָנָה וּבְהַשְׂכָּלָה. וְצֵא וּלְמַד מֵהַשְׂכָּלַת יִתְרוֹ בַּעֲצָתוֹ וְאֹפֶן סֵדֶר בְּנֵי אָדָם אֲשֶׁר בָּחַר, כִּי יֵשׁ בָּאוּמּוֹת מַכִּירִים דְּבָרִים הַמְאֻשָּׁרִים. וְהַכַּוָּנָה בָּזֶה כִּי לֹא בָּאָה הַבְּחִירָה בְּיִשְׂרָאֵל לְצַד שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם הַשְׂכָּלָה וְהַכָּרָה יוֹתֵר מִכָּל הָאוּמּוֹת, וְזֶה לְךָ הָאוֹת הַשְׂכָּלַת יִתְרוֹ. הָא לָמַדְתָּ כִּי לֹא מֵרוֹב חָכְמַת יִשְׂרָאֵל וְהַשְׂכָּלָתָם בָּחַר ה׳ בָּהֶם, אֶלָּא לְחֶסֶד עֶלְיוֹן וּלְאַהֲבַת הָאָבוֹת. וְיוֹתֵר יֶעֱרַב לַחֵיךְ טַעַם זֶה לְמַאן דְּאָמַר (זבחים קטז,א) יִתְרוֹ קוֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה בָּא, כִּי נִתְחַכֵּם ה׳ עַל זֶה קוֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה לוֹמַר שֶׁהֲגַם שֶׁיֵּשׁ בָּאוּמּוֹת יוֹתֵר חֲכָמִים מִיִּשְׂרָאֵל, אַף עַל פִּי כֵן אוֹתָנוּ הֵבִיא ה׳ אֵלָיו וּבָחַר בָּנוּ. וְעַל זֶה בִּפְרָט עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ לַאֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִצַּד חֲסָדָיו. גַּם לְמַאן דְּאָמַר אַחַר מַתַּן תּוֹרָה, יֵשׁ טַעַם בְּמַה שֶׁסִּדֵּר בִּיאָתוֹ קוֹדֶם לְהַרְאוֹת הַכַּוָּנָה הַנִּזְכֶּרֶת, שֶׁזּוּלַת זֶה אֵין הַכַּוָּנָה הַנִּזְכֶּרֶת נִגְלֵית, וְהָבֵן: