שְׁמוֹת י״ח · ו׳

וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה אֲנִ֛י חֹתֶנְךָ֥ יִתְר֖וֹ בָּ֣א אֵלֶ֑יךָ וְאִ֨שְׁתְּךָ֔ וּשְׁנֵ֥י בָנֶ֖יהָ עִמָּֽהּ׃

טקסט הפסוק: מקרא על פי המסורה (ויקיטקסט), רישיון CC BY-SA 3.0

במילים פשוטות

יתרו מודיע למשה ״אני חותנך יתרו בא אליך, ואשתך ושני בניה עמה״. רש״י מבאר שההודעה נמסרה על ידי שליח, ומפרש את פשר הנוסח: אם אין אתה יוצא בגיני, צא בגין אשתך, ואם אין אתה יוצא בגין אשתך, צא בגין שני בניה. כלומר יתרו מצרף נימוקים כדי לעורר את משה לצאת לקראתו. אבן עזרא מבאר שכבר קודם בואם נמסר הדבר למשה על ידי שליח או באיגרת כתובה, ושהאישה היא העיקר, ושני בניה באים עמה. ההודעה המוקדמת נועדה להכין את משה לקראת המפגש ולכבד את האורח, וממנה למד רש״י דרך ארץ בהזמנת אדם לצאת לקראת הבאים אליו.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

ויאמר אל משה. עַ"יְ שָׁלִיחַ (שם):

אני חתנך יתרו וגו'. אִם אֵין אַתָּה יוֹצֵא בְגִינִי, צֵא בְגִין אִשְׁתְּךָ, וְאִם אֵין אַתָּה יוֹצֵא בְגִין אִשְׁתְּךָ, צֵא בְגִין שְׁנֵי בָנֶיהָ (שם):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וַאֲמַר לְמשֶׁה אֲנָא חֲמוּךְ יִתְרוֹ אָתֵי לְוָתָךְ וְאִתְּתָךְ וּתְרֵין בְּנָהָא עִמַהּ:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

ויאמר. וכבר אמר אל משה לפני בואם על ידי שליח או באגרת כתובה אני חותנך יתרו, ואשתך שהיא העיקר, ושני בניה הבאים עמה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

ויאמר - שליח יתרו אל משה.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

אֲנִי חֹתֶנְךָ יִתְרוֹ. הִקְדִּים לְהוֹדִיעוֹ דֶּרֶךְ מוּסָר, לְמַעַן יוּכַל לְהָכִין מָקוֹם לְשִׁבְתָּם, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (נדה טז:) "אַל תִּכָּנֵס לְבֵיתְךָ פִּתְאוֹם, כָּל שֶׁכֵּן לְבֵית חֲבֵרְךָ":

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

ויאמר שלוחו של יתרו למשה.

אני חתנך יתרו וגו'. וא״‎ת יתרו שהיה עניו גדול כמו שמצינו שאמר למשה מדוע אתה יושב לבדך, אין ד״‎א שישלח לגדול כמשה דברים כאלו. אלא ענני כבוד היו מקיפים את ישראל והשלוחים נכנסים תוך הענן וקשר לו האגרת בחץ וזרקו פנימה. תנחומא.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

אֲנִי חֹתֶנְךָ וְגוֹ׳ וְאִשְׁתְּךָ וְגוֹ׳. טַעַם שֶׁשִּׁנָּה הַכָּתוּב סִדְרָם כָּאן מִסֵּדֶר שֶׁכָּתַב בְּפָסוּק שֶׁלִּפְנֵי זֶה שֶׁהִקְדִּים הַבָּנִים לָאִשָּׁה, יִתְבָּאֵר עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מכילתא; שמות רבה כז,ב) שֶׁאָמְרוּ אִם אֵין אַתָּה יוֹצֵא בְּגִינִי וְכוּ׳, אִם כֵּן מִמַּטָּה לְמַעְלָה סִדְּרָם הַכָּתוּב, לָזֶה הִקְדִּים הָאִשָּׁה לַבָּנִים, שֶׁאִם לֹא יַעֲשֶׂה בִּשְׁבִילָהּ יַעֲשֶׂה בִּשְׁבִיל הַבָּנִים, מַה שֶׁאֵין כֵּן כְּשֶׁהוֹדִיעַ הַכָּתוּב בִּיאָתָם לַמִּדְבָּר וְסִדְּרָם סֵדֶר הֶחָשׁוּב חָשׁוּב קוֹדֵם הִקְדִּים הַבָּנִים. וַהֲגַם שֶׁהִקְדִּים שָׁם יִתְרוֹ לַבָּנִים וְכָאן סִדְּרוֹ קוֹדֵם לָאִשָּׁה שֶׁיּוֹרֶה שֶׁהוּא לְמַטָּה מִמֶּנָּה, הוּא יִתְרוֹ דִּבֵּר בַּעֲנָוָה וְשִׁפְלוּת אֲבָל הַכָּתוּב כִּבְּדוֹ וְהִקְדִּימוֹ לְצַד הֱיוֹתוֹ חוֹתְנוֹ שֶׁל מֹשֶׁה וְצָרִיךְ לְכַבְּדוֹ אֲפִלּוּ מֹשֶׁה, דִּכְתִיב (שמואל א כד:יא) ״וְאָבִי רְאֵה גַּם רְאֵה״.

וּשְׁנֵי בָנֶיהָ עִמָּהּ. טַעַם אָמְרוֹ עִמָּהּ, נִתְכַּוֵּן לוֹמַר חֲלוּקָּה רְבִיעִית, שֶׁאִם אֵין אַתָּה עוֹשֶׂה בְּגִינָהּ לְבַד וְלֹא בְּגִין בָּנֶיהָ לְבַד, צָרֵף כְּבוֹד שְׁנֵיהֶם וְצֵא.

מקור: ספריא · נחלת הכלל