וַיְסַפֵּ֤ר מֹשֶׁה֙ לְחֹ֣תְנ֔וֹ אֵת֩ כׇּל־אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֤ה יְהֹוָה֙ לְפַרְעֹ֣ה וּלְמִצְרַ֔יִם עַ֖ל אוֹדֹ֣ת יִשְׂרָאֵ֑ל אֵ֤ת כׇּל־הַתְּלָאָה֙ אֲשֶׁ֣ר מְצָאָ֣תַם בַּדֶּ֔רֶךְ וַיַּצִּלֵ֖ם יְהֹוָֽה׃

ויספר משה לחתנו. לִמְשֹׁךְ אֶת לִבּוֹ לְקָרְבוֹ לַתּוֹרָה (מכילתא):

את כל התלאה. שֶׁעַל הַיָּם וְשֶׁל עֲמָלֵק:

התלאה. לָמֶ"ד אָלֶ"ף מִן הַיְסוֹד שֶׁל תֵּבָה, וְהַתָּי"ו הוּא תִּקּוּן וִיסוֹד הַנּוֹפֵל מִמֶּנּוּ לִפְרָקִים; וְכֵן תְּרוּמָה, תְּנוּפָה, תְּקוּמָה, תְּנוּאָה:

וְאִשְׁתָּעִי משֶׁה לַחֲמוּהִי יָת כָּל דִי עֲבַד יְיָ לְפַרְעֹה וּלְמִצְרָאֵי עַל עֵסַק יִשְׂרָאֵל יָת כָּל עַקְתָא דִי אַשְׁכַּחְתִּנוּן בְּאָרְחָא וְשֵׁזְבָנוּן יְיָ:

ויספר. זה הפסוק יורה על פירוש משה ולישראל בעבורם:

התלאה. מגזרת ונלאו מצרים (למעלה ז יח) והתי"ו נוסף והטעם צרה שילאה אדם לסבלה או להגידה, והטעם על רדיפת מצרים בים, וביאת עמלק, וצמאו, ומכולם הצילם ה':

התלאה אשר מצאתם בדרך - רדיפת פרעה לים. ומן ובשר שנתן להם הקב"ה.

אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְפַרְעֹה וּלְמִצְרַיִם עַל אוֹדוֹת יִשְׂרָאֵל. כְּמֵשִׁיב נָקָם לְצָרֵי עַמּוֹ, עַל דֶּרֶךְ "אָשִׁיב נָקָם לְצָרָי" (דברים לב:מא), וְזֶה בְּמַה שֶּׁלָּקוּ בְּגוּפָם עַל הַיָּם, כַּאֲמָרוֹ "יְשַׁלַּח בָּם חֲרוֹן אַפּוֹ עֶבְרָה וָזַעַם וְצָרָה מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים" (תהלים עח:מט). וּבָזֶה הוֹרָה כִּי בָּחַר בְּיִשְׂרָאֵל לִסְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים.

אֵת כָּל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתַם בַּדֶּרֶךְ. בְּרָעָב וּבְצָמָא וּבְמִלְחֶמֶת עֲמָלֵק:

וַיַּצִּילֵם ה'. וּבְזֶה הוֹרָה הַשְׁגָּחָתוֹ הַפְּרָטִית עֲלֵיהֶם, וְסִבַּת זֶה בְּהֶכְרֵחַ הֱיוֹת דֵּעוֹתָם וּמַעֲשֵׂיהֶם נְכוֹנִים לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד.

וַיְסַפֵּר מֹשֶׁה. הֲגַם שֶׁאָמַר הַכָּתוּב ״וַיִּשְׁמַע וְגוֹ׳ אֵת כָּל אֲשֶׁר״ וְגוֹ׳, אוּלַי שֶׁהָיוּ פְּרָטִים שֶׁלֹּא שְׁמַעְתָּן אָזְנוֹ. אוֹ אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא הִצְדִּיק הַפְּלָאוֹת לְצַד הַגְזָמַת הָעִנְיָנִים, אוֹ שֶׁהֲגַם שֶׁקָּדַם לוֹ מֵהַיְּדִיעוֹת עֲדַיִן הָיָה מִסְתַּפֵּק שֶׁלֹּא נִרְתַּק חֶבֶל מִצְרִי שֶׁעַל צַוָּארֵיהֶם, וְסִפֵּר לוֹ מֹשֶׁה עִנְיָן שֶׁלֹּא הָיָה יָכוֹל לָדַעַת מִזּוּלָתוֹ, וְהוּא הֲרִיגַת שַׂר מִצְרַיִם שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (זהר ח״ב נב:) שֶׁרָאוּהוּ יִשְׂרָאֵל מֵת, וּבָזֶה הֶחְלִיט יִתְרוֹ כִּי פָּקַע נִירָם מֵעֲלֵיהֶם.

וְאוּלַי כִּי זֶה הוּא שֶׁרָמַז הַכָּתוּב בְּאָמְרוֹ אֵת כָּל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתַם בַּדֶּרֶךְ וַיַּצִּלֵם וְגוֹ׳, שֶׁהוֹדִיעוֹ מֵרְדִיפַת הַשַּׂר, כִּי יִתְרוֹ כֹּהֵן מִדְיָן הָיָה, וּמִן הַסְּתָם הֵם יַבְחִינוּ וְיֵדְעוּ כִּי יֵשׁ שָׂרֵי מַעְלָה עַל כָּל אֻמָּה, וְסִפֵּר לוֹ כִּי רָדַף אוֹתָם הוּא בְּעַצְמוֹ, דִּכְתִיב (שמות י״ד:י׳) ״וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם״, וּמִזֶּה רָעֲשׁוּ וּפָחֲדוּ יִשְׂרָאֵל, וּכְמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּ שָׁם. וּכְשֶׁשָּׁמַע יִתְרוֹ כֵּן אָמַר בָּרוּךְ וְגוֹ׳ מִתַּחַת יַד מִצְרָיִם, שֶׁהוּא הַשַּׂר שֶׁמִּצְרַיִם שְׁמוֹ, וְנָכוֹן.