וְהָי֥וּ נְכֹנִ֖ים לַיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֑י כִּ֣י ׀ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִשִׁ֗י יֵרֵ֧ד יְהֹוָ֛ה לְעֵינֵ֥י כׇל־הָעָ֖ם עַל־הַ֥ר סִינָֽי׃

והיו נכנים. מֻבְדָּלִים מֵאִשָּׁה (שבת פ"ז):

ליום השלישי. שֶׁהוּא שִׁשָּׁה בַחֹדֶשׁ, וּבַחֲמִישִׁי בָּנָה מֹשֶׁה אֶת הַמִּזְבֵּחַ תַּחַת הָהָר וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַצֵּבָה - כָּל הָעִנְיָן הָאָמוּר בְּפָרָשַׁת וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים - וְאֵין מֻקְדָּם וּמְאֻחָר בַּתּוֹרָה:

לעיני כל העם. מְלַמֵּד שֶׁלֹּא הָיָה בָהֶם סוּמָא, שֶׁנִּתְרַפְּאוּ כֻלָּם (מכילתא):

וִיהוֹן זְמִינִין לְיוֹמָא תְלִיתָאָה אֲרֵי בְּיוֹמָא תְלִיתָאָה יִתְגְלִי יְיָ לְעֵינֵי כָל עַמָא עַל טוּרָא דְסִינָי:

והיו נכונים. אולי לא יישן אדם בהם בלילה שישמעו קול ה' בבקר כדרך כהן גדול ביום הכפורים:

ירד ה' לעיני כל העם - יש לומר ויאמר ה', של תחלת הפסוק ע"י מלאך. לכן אמר: ירד ה'. ולא הקב"ה בעצמו מדלא כתיב ארד. כמו שפירשתי: וה' המטיר על סדום וגו' מאת ה' מן השמים. וגם בהגדות ראשון שבפסוק גבריאל והשני הקב"ה.

וְהָיוּ נְכוֹנִים. שֶׁיִּהְיֶה גַּם הַגּוּף טָהוֹר וּמוּכָן לִנְבוּאָה, לֹא הַנֶּפֶשׁ בִּלְבַד, וְזֶה בִּהְיוֹת מַדְרֵגַת הַנְּבוּאָה הָעֲתִידָה אָז לָהֶם פָּנִים בְּפָנִים, בְּעוֹד הֱיוֹתָם מִשְׁתַּמְּשִׁים בְּחוּשֵׁיהֶם. וּלְזֶה נֶאֶסְרָה הָאִשָּׁה לְמֹשֶׁה מֵאָז שֶׁהִגִּיעַ לְזֹאת הַמַּדְרֵגָה, שֶׁתִּהְיֶה כָּל נְבוּאָתוֹ מֵעֵת מַתַּן תּוֹרָה וָהָלְאָה פָּנִים אֶל פָּנִים, כְּאָמְרוֹ "לֵךְ אֱמֹר לָהֶם שׁוּבוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם, וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי" (דברים ה:כז-כח), כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּהוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת פז.).

ליום השלישי הוא יום שבת יום מתן תורה שלישי ליום זה שהוא ד׳‎ לחדש וה׳‎ בשבת כי באותו יום שלשי ירד וגו'. לפי שלא פי׳‎ לך כאן זמן באזהרה זו פירשה להם במקום אחר לך אמור להם שובו לכם לאהליכם. וי״‎מ ויגד משה היינו וישב משה דלעיל, אבל אין סדר הימים מיושב אחר המקראות לא אליבא דרבנן ולא אליבא דר׳‎ יוסי.