שְׁמוֹת י״ט · י״ב

וְהִגְבַּלְתָּ֤ אֶת־הָעָם֙ סָבִ֣יב לֵאמֹ֔ר הִשָּׁמְר֥וּ לָכֶ֛ם עֲל֥וֹת בָּהָ֖ר וּנְגֹ֣עַ בְּקָצֵ֑הוּ כׇּל־הַנֹּגֵ֥עַ בָּהָ֖ר מ֥וֹת יוּמָֽת׃

במילים פשוטות

ה׳ מצווה להגביל את העם סביב ההר ולהזהירם שלא לעלות בהר ולא לגעת בקצהו, וכל הנוגע בהר מות יומת. רש״י מבאר ״והגבלת״ - קבע להם תחומים לסימן שלא יקרבו מן הגבול והלאה, ו״לאמר״ - הגבול אומר להם הישמרו מעלות מכאן והלאה, ואתה הזהירם על כך, ו״ונגוֹע בקצהו״ - אפילו בקצהו. אבן עזרא מבאר ״והגבלת״ - שים גבול בהר, ומאריך בעניין זה כנגד מי שהפך דברי אלוהים חיים וסבר שהכוונה ״הגבל את העם״. ה׳ מצווה ליצור גבול פיזי ברור סביב ההר, שאסור לעם לחצותו. איסור הנגיעה בהר, בעונש מוות, מדגיש את הקדושה העצומה שתשרה על ההר בעת ההתגלות, ואת הצורך בריחוק מכובד.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

והגבלת. קְבַע לָהֶם תְּחוּמִין לְסִימָן, שֶׁלֹּא יִקְרְבוּ מִן הַגְּבוּל וָהָלְאָה:

לאמר. הַגְּבוּל אוֹמֵר לָהֶם הִשָּׁמְרוּ מֵעֲלוֹת מִכָּאן וּלְהָלְאָה, וְאַתָּה הַזְהִירֵם עַל כָּךְ:

ונגע בקצהו. אֲפִלּוּ בְקָצֵהוּ:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וּתְתַחֵם יָת עַמָא סְחוֹר סְחוֹר לְמֵימַר אִסְתַּמָרוּ לְכוֹן מִלְמִסַק בְּטוּרָא וּלְמִקְרַב בְּסוֹפֵהּ כָּל דְיִקְרַב בְּטוּרָא אִתְקְטָלָא יִתְקְטֵל:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

והגבלת. שים גבול בהר, ע"כ כמוהו, הגבל את ההר וקדשתו (למטה פ' כג) לשום גבול בהר והארכתי כל כך בעבור שאמר המשוגע שהפך בספרו דברי אלהים חיים, אמר כי רצה משה לומר הגבל את העם, ויצא מפיו ההר במקום העם:

כל הנוגע בהר. בגופו:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

והגבלת - הראה להם ועשה להם סימני גבול עד היכן יכולין לקרב.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהָר מוֹת יוּמָת. פֶּן יֶהֶרְסוּ אֶל ה' לִרְאוֹת וְנָפַל מִמֶּנּוּ רָב, וִיעַרְבְּבוּ שִׂמְחַת הָאֵל בְּטַמְּאָם אֶת הַמָּקוֹם בְּפִגְרֵיהֶם, וּבְהָטִילָם אֵבֶל עַל קְרוֹבֵיהֶם, וְלֹא תִשְׁרֶה שְׁכִינָה עֲלֵיהֶם.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

והגבלת את העם שומע אני למזרחו, לאותו רוח ששכינה באה כנגדם והוא מזרח, כדכתיב וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן וגו', ת״‎ל סביב.

לאמר שהתרו זה בזה.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וְהִגְבַּלְתָּ וְגוֹ׳. נִרְאֶה שֶׁאֵין מִצְוַת הַגְבָּלָה זוֹ אֶלָּא לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, וְאַף עַל פִּי כֵן הִקְדִּימָהּ מֵעַתָּה כְּדֵי שֶׁיִּנְהֲגוּ בּוֹ כָּבוֹד מֵעַכְשָׁיו, גַּם יַרְגִּילוּ עַצְמָם לְהִתְרַחֵק מִמֶּנּוּ בִּשְׁלֹשֶׁת יָמִים, וְאֵין לוֹמַר שֶׁיִּנְהֹג חִיּוּב הַנְּגִיעָה בָּהָר מִיּוֹם צַוּוֹתוֹ, זֶה אֵינוֹ, כִּי הוּא דָּבָר רָחוֹק שֶׁיִּתְקַדֵּשׁ הָהָר וְיִתְחַיְּבוּ עָלָיו קֹדֶם רֶדֶת שְׁכִינָתוֹ יִתְבָּרַךְ. וְכֵן מַשְׁמַע מִמַּתְנִיתָא בְּסִפְרֵי (מכילתא כד) כִּי לֹא הִתְחִיל הַחִיּוּב אֶלָּא מִיּוֹם שְׁלִישִׁי.

מקור: ספריא · נחלת הכלל