שְׁמוֹת י״ט · י״ז

וַיּוֹצֵ֨א מֹשֶׁ֧ה אֶת־הָעָ֛ם לִקְרַ֥את הָֽאֱלֹהִ֖ים מִן־הַֽמַּחֲנֶ֑ה וַיִּֽתְיַצְּב֖וּ בְּתַחְתִּ֥ית הָהָֽר׃

טקסט הפסוק: מקרא על פי המסורה (ויקיטקסט), רישיון CC BY-SA 3.0

במילים פשוטות

משה מוציא את העם לקראת האלוהים מן המחנה, ויתייצבו בתחתית ההר. רש״י מבאר ״לקראת האלוהים״ - מגיד שהשכינה יצאה לקראתם כחתן היוצא לקראת כלה, וזהו שנאמר ״ה׳ מסיני בא״ ולא נאמר ״לסיני בא״. את ״בתחתית ההר״ הוא מבאר לפי הפשט - ברגלי ההר, ולפי המדרש שנתלש ההר וכפאו עליהם. אבן עזרא מבאר ״ויוצֵא משה״ - מאוהליהם לקראת האלוהים, שקיבלו להיות ה׳ היורד על הר סיני להם לאלוהים, ו״ויתייצבו בתחתית ההר״ - מחוץ לגבול שהגביל משה. משה מוליך את העם אל מרגלות ההר לקראת ההתגלות. הדימוי של השכינה היוצאת כחתן לקראת כלה מבטא את היחס האוהב שבמעמד, שהוא כמעין נישואין בין ה׳ לעמו.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

לקראת האלהים. מַגִּיד שֶׁהַשְּׁכִינָה יָצְאָה לִקְרָאתָם כְּחָתָן הַיּוֹצֵא לִקְרַאת כַּלָּה, וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ה' מִסִּינַי בָּא (דברים ל"ג), וְלֹא נֶאֱמַר לְסִינַי בָּא (מכילתא):

בתחתית ההר. לְפִי פְשׁוּטוֹ בְּרַגְלֵי הָהָר; וּמִדְרָשׁוֹ שֶׁנִּתְלַשׁ הָהָר מִמְּקוֹמוֹ וְנִכְפָּה עֲלֵיהֶם כְּגִיגִית (שבת פ"ח):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְאַפֵיק משֶׁה יָת עַמָא לְקַדָמוּת מֵימְרָא דַיְיָ מִן מַשְׁרִיתָא וְאִתְעַתָּדוּ בְּשִׁפּוֹלֵי טוּרָא:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

ויוצא משה. טעם ויוצא מאהליהם לקראת האלהים שקבלו להיות השם היורד על הר סיני להם לאלהים:

ויתיצבו בתחתית ההר. מחוץ לגבול שהגבילם משה, והנה היו במעמד הר סיני כדרך שהציב משה בניהם בשנת הארבעים בכרתו ברית עמהם כי בתחלה היו הבכורים הנגשים אל ה' ואחריהם ראשי שבטים הם הנשיאים, ואחריהם הזקנים ואחריהם השוטרים, ואחריהם כל איש ישראל, ואחריהם הטף ואחריהם הנשים, ואחריהם הגרים, ומשה ואהרן עברו הגבול והיו בהר קרובים אל הכהנים אעפ"י שלא דבר הכתוב זה מפורש כי הכתוב אחז דרך קצרה כי ידענו כי הם לא מרו פי השם, כי הנה כתוב, לך רד ועלית אתה ואהרן עמך (למטה פ' כד) ואמר משה, אנכי עומד בין ה' וביניכם (דבר' ה ה):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

לִקְרַאת הָאֱלֹהִים. לִקְרַאת פָּמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה דְּחָלְפֵי קַמֵּיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כְּאָמְרוֹ אַחַר כָּךְ "וַיֵּרֶד ה' עַל הַר סִינַי":

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

ויוצא משה את העם י״‎מ לפי שהיו חרדים ויראים לצאת.

ויתיצבו בתחתית ההר מפני פחד הקולות והברקים. כאן פרש״‎י שכפה עליהם הר כגיגית וא״‎ת הרי כבר אמרו נעשה ונשמע אלא י״‎ל תורה שבעל פה לא קבלו עדיין.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

כלי יקר

רבי שלמה אפרים מלונצ׳יץ · המאה ה־16

וַיּוֹצֵא מֹשֶׁה אֶת הָעָם לִקְרַאת הָאֱלֹהִים. מַשְׁמָע דִּשְׁכִינְתָּא קָדְמָא וְאָזְלָא לִקְרָאתָם, וְכֵן פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י, מַסְכִּים לְמָה שֶׁמַּסִּיק בַּיַּלְקוּט בְּיִרְמְיָה (ל שיב) בְּפָסוּק ״מִי זֶה עָרַב לָגֶשֶׁת״ (ירמיה ל:כא), אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא: זוֹ מַעֲלָה יְתֵרָה לְיִשְׂרָאֵל מִבַּגֵּרִים, דְּאִלּוּ בְּיִשְׂרָאֵל כְּתִיב (ירמיה לא לב) ״וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים״, וְאַחַר כָּךְ ״וְהֵמָּה יִהְיוּ לִי לְעָם״. וְאִלּוּ בַּגֵּרִים כְּתִיב (שם ל כא) ״מִי הוּא זֶה עָרַב אֶת לִבּוֹ לָגֶשֶׁת אֵלַי״, וְאַחַר כָּךְ ״וִהְיִיתֶם לִי לְעָם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים״. וְרַשִׁ״י פֵּרֵשׁ: כְּחָתָן הַיּוֹצֵא לִקְרַאת כַּלָּה כוּ׳, כִּי מִי מְחַזֵּר אַחַר מִי? בַּעַל הָאֲבֵדָה מְחַזֵּר אַחַר אֲבֵדָתוֹ. כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְחַזֵּר אַחַר יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הָיוּ כְּצֹאן אוֹבְדוֹת בַּגּוֹיִם, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (הושע ט י) ״כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר מָצָאתִי אֲבוֹתֵיכֶם״ וְגוֹ׳.

וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר. מִכָּאן לָמְדוּ רז״ל (שבת פח) שֶׁכָּפָה עֲלֵיהֶם הָהָר כְּגִיגִית, לֵאמֹר שֶׁאִם לֹא תְּקַבְּלוּ הַתּוֹרָה שָׁם תְּהֵא קְבוּרַתְכֶם. וְרַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב אָמַר: מִכָּאן מוֹדָעָא רַבָּא לְאוֹרָיְיתָא, שֶׁיְּכוֹלִין יִשְׂרָאֵל לוֹמַר אֲנוּסִים הָיִינוּ. אֵין הַפֵּרוּשׁ שֶׁרָצָה ה׳ לְאָנְסָם כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם פִּתְחוֹן פֶּה, דְּאִם כֵּן כְּשֶׁחָזַר עַל כָּל הָאֻמּוֹת וְלֹא רָצוּ לְקַבֵּל הַתּוֹרָה לָמָּה לֹא הִכְרִיחָם, וְעוֹד הֲרֵי כְּבָר קִבְּלוּ יִשְׂרָאֵל מֵרָצוֹן טוֹב וְאָמְרוּ ״כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳ נַעֲשֶׂה״ (שמות יט:ח). וְעוֹד בִּימֵי יְחֶזְקֵאל כְּשֶׁרָצוּ לִפְרֹק מֵעֲלֵיהֶם עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם וְאָמְרוּ ״נִהְיֶה כַגּוֹיִם״, וְהֵשִׁיב לָהֶם ה׳ ״כִּי בְּחֵמָה שְׁפוּכָה אֶמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם״ (יחזקאל כ:לב-לג), וְאִלּוּ הָיוּ אֲנוּסִים בְּקַבָּלַת הַתּוֹרָה אֵיךְ הָיָה יָכוֹל לְהַכְרִיחָם. אֶלָּא וַדַּאי שֶׁלְּטוֹבָתָם כָּפָה עֲלֵיהֶם הָהָר לֵאמֹר: רְאוּ שֶׁכָּל זְמַן שֶׁאֵין אַתֶּם מְקַבְּלִים הַתּוֹרָה הֲרֵי אַתֶּם חֲשׁוּבִים כְּמֵתִים גַּם בְּחַיֵּיכֶם, וּבְמוֹתְכֶם אֵין לָכֶם שׁוּם הִשָּׁאֲרוּת, אֶלָּא שָׁמָּה תְּהֵא קְבוּרַתְכֶם, ״וּמֵתִים בַּל יִחְיוּ רְפָאִים בַּל יָקוּמוּ״ (ישעיהו כו:יד). וְעַל יְדֵי הַתּוֹרָה יִהְיוּ חַיֵּיכֶם חַיִּים בָּזֶה וּבַבָּא. וְרַב אַחָא בַר יַעֲקֹב אָמַר: אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא רָצָה לְאָנְסָם עַל קַבָּלַת הַתּוֹרָה, מִכָּל מָקוֹם נִמְשַׁךְ נֶזֶק מִזֶּה אֶל הַדּוֹרוֹת הַבָּאִים שֶׁיִּטְעוּ לוֹמַר אֲנוּסִים הָיִינוּ, וְזֶה הָיָה טַעֲנָתָם בִּימֵי יְחֶזְקֵאל. וּבִימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ קִבְּלוּ מַה שֶּׁכְּבָר קִיְּמוּ (אסתר ט:כז), רְצוֹנוֹ לוֹמַר קִבְּלוּ עֲלֵיהֶם שֶׁלֹּא לִטְעוֹן עוֹד טַעֲנַת אֹנֶס, כִּי טַעֲנָה בְּטָעוּת הִיא.

וְיֵשׁ לוֹמַר עוֹד ״שָׁם תִּהְיֶה קְבוּרַתְכֶם״, שֶׁלֹּא תִּזְכּוּ לְהִכָּנֵס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כִּי הֻבְטְחוּ עַל נַחֲלַת גּוֹיִם בִּתְנַאי אִם יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו. וְנָקַט דַּוְקָא הַקְּבוּרָה, לְפִי שֶׁמֵּתֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל חַיִּין תְּחִלָּה, וְאָמַר לָהֶם אִם לֹא תְּקַבְּלוּ הַתּוֹרָה אָז וַדַּאי אֵין לָכֶם בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, וְאָז אֵין חִלּוּק בֵּין קְבוּרַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְחוּצָה לָאָרֶץ. עַל כֵּן ״בַּמִּדְבָּר תָּמֻתוּ וְשָׁם תִּקָּבֵרוּ״, כִּי לְמַאי נַפְקָא מִנַּהּ יִשְׂאוּ גַּם עַצְמוֹתֵיכֶם לְהִקָּבֵר שָׁמָּה אִם אֵין לָכֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וַיּוֹצֵא מֹשֶׁה וְגוֹ׳. אוּלַי שֶׁלְּצַד חֶרְדָּתָם פָּחֲדוּ מִן הָהָר, וְהוֹצִיאָם מֹשֶׁה וְהֶעֱמִידָם בְּתַחְתִּית הָהָר לְקַבֵּל הַתּוֹרָה מֵעוֹמֵד.

מקור: ספריא · נחלת הכלל