שְׁמוֹת ב׳ · י״ז

וַיָּבֹ֥אוּ הָרֹעִ֖ים וַיְגָרְשׁ֑וּם וַיָּ֤קׇם מֹשֶׁה֙ וַיּ֣וֹשִׁעָ֔ן וַיַּ֖שְׁקְ אֶת־צֹאנָֽם׃

טקסט הפסוק: מקרא על פי המסורה (ויקיטקסט), רישיון CC BY-SA 3.0

במילים פשוטות

הרועים באים ומגרשים את הבנות, ומשה קם ומושיע אותן ומשקה את צאנן. רש״י מבאר ש״ויגרשום״ היה מפני הנידוי של יתרו. אונקלוס מתרגם ״ואתו רעיא וטרדונון וקם משה ופרקנון ואשקי ית ענהן״. אבן עזרא מעיר על הדקדוק שהמ״ם ב״ויגרשום״ באה במקום נו״ן כדי שלא תתערב המילה, וכן ב״צאנם״. הפסוק ממשיך להציג את אופיו של משה כמי שנחלץ להגן על החלשים ולעשות צדק, כפי שעשה עם העברי המוכה, וכעת עם בנות יתרו הנדחות, מעשה שיוביל אותו אל בית יתרו ואל נישואיו לצפורה.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא, אונקלוס · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

ויגרשום. מִפְּנֵי הַנִּדּוּי (שם):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וַאֲתוֹ רָעַיָא וּטְרָדוּנוּן וְקָם משֶׁה וּפְרָקִנוּן וְאַשְׁקֵי יָת עַנְהֵן:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

ויבאו. מ"ם ויגרשום כמו נו"ן שלא תתערב המלה עם הנו"ן הנוסף לעתיד, וככה צאנם במ"ם שלא להתחבר שני נונין:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיּוֹשִׁעָן. בִּהְיוֹת שְׁנֵי בַּעֲלֵי הָרִיב נָכְרִים, לֹא הִתְעוֹרֵר לְהִנָּקֵם, גַּם לֹא הִקְפִּיד לְיַשֵּׁר אָרְחוֹתָם בְּתוֹכָחוֹת מוּסָר, רַק קָם לְהוֹשִׁיעַ אֶת הָעֲשׁוּקִים מִיַּד עוֹשְׁקֵיהֶם.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

[ויגרשום לשון זכר גבי נקבה].

מקור: ספריא · נחלת הכלל