וַתֹּאמַ֕רְןָ אִ֣ישׁ מִצְרִ֔י הִצִּילָ֖נוּ מִיַּ֣ד הָרֹעִ֑ים וְגַם־דָּלֹ֤ה דָלָה֙ לָ֔נוּ וַיַּ֖שְׁקְ אֶת־הַצֹּֽאן׃

הבנות משיבות שאיש מצרי הצילן מיד הרועים, וגם דלה דלה להן וישק את הצאן. אונקלוס מתרגם ״גברא מצראה שזבנא מיד רעיא״, איש מצרי הצילנו. אבן עזרא מבאר ש״דלה דלה״ מלמד שהוסיף חן, או שלא הספיקו המים שדלו הן לצאן. חזקוני מעיר שמכך שקראוהו ״איש מצרי״ נראה שלא גילה להם משה את ארץ מולדתו. הפסוק מוסר את דיווח הבנות על הצלתן, שבו מתואר משה כמצרי בגלל לבושו או מוצאו לכאורה מבית פרעה, ומדגיש את נדיבותו של משה שדלה מים והשקה את הצאן בעצמו.