שְׁמוֹת כ״א · י״ח

וְכִֽי־יְרִיבֻ֣ן אֲנָשִׁ֔ים וְהִכָּה־אִישׁ֙ אֶת־רֵעֵ֔הוּ בְּאֶ֖בֶן א֣וֹ בְאֶגְרֹ֑ף וְלֹ֥א יָמ֖וּת וְנָפַ֥ל לְמִשְׁכָּֽב׃

במילים פשוטות

אם יריבו אנשים והכה אחד את חברו באבן או באגרוף, ולא ימות אלא נפל למשכב מחמת המכה. רש״י מבאר שכתוב זה בא ללמד על תשלומי שבת וריפוי, שלא נלמדו מדין ״עין תחת עין״, ו״ונפל למשכב״ פירושו לחולי שמחמת המכה. אבן עזרא מביא מחלוקת בפירוש ״אגרוף״: יש שפירשו דבר חזק וקשה, ורבי מרינוס פירש שהאל״ף נוספת והכוונה לדבר שגורף בידו. הכתוב פותח את דיני החובל בחברו שלא בכוונה להרוג, ומלמד על החיובים המוטלים על המכה כלפי הנפגע, אף כאשר הנפגע לא מת אלא נחלה ונפל למשכב.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

וכי יריבן אנשים. לָמָּה נֶאֱמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר עַיִן תַּחַת עַיִן, לֹא לָמַדְנוּ אֶלָּא דְּמֵי אֵבָרָיו אֲבָל שֶׁבֶת וְרִפּוּי לֹא לָמַדְנוּ, לְכָךְ נֶאֶמְרָה פָּרָשָׁה זוֹ:

ונפל למשכב. כְּתַרְגּוּמוֹ וְיִפֵּל לְבוּטְלָן - לְחֹלִי שֶׁמְּבַטְּלוֹ מִמְּלַאכְתּוֹ:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וַאֲרֵי יִנְצוּן גֻבְרִין וְיִמְחֵי גְבַר יָת חַבְרֵהּ בְּאַבְנָא אוֹ בְכוּרְמֵיזָא וְלָא יְמוּת וְיִפּוֹל לְבוּטְלָן:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

וכי יריבן. אמר הגאון באגרוף כמו בעלי אגרופין (סנהד' מט א) דבר חזק וקשה ורבי מרינוס אמר כי האל"ף נוסף כמו אל"ף אזרועי (איוב לא כב) מגזרת גרפם (שופ' ה כא) דבר שיגרוף בידו וככה בלשון ערבי:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

או באגרוף - לפי הפשט: כתרגומו, מין אבן או לבנה שהרי בהשלכת אבן מדבר הכתוב. וכן מצאתי בתורת כהנים בנגעי בתים אצל וחלצו האבנים. בלבנים או [בטורמסין]. וכן: להכות באגרוף רשע. באבן גדולה אשר ימות ויחבל בה.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

וכי יריבן אנשים אין לי אלא אנשים, נשים מנין? היה ר״‎א אומר הואיל ונאמרו נזיקין בתורה סתם ופרט לך הכתוב באחד מהם שנעשה בו נשים כאנשים פורט אני כל הנזיקין שבתורה לעשות בהם נשים כאנשים.

או באגרף. אבן כתרגומו בכורמיזא. וכן מצינו בתורת כהנים אצל וחלצו האבנים, בלבנים או בכורמזיון, כלומר באבן אשר ימות בה דאי ס״‎ד אגרוף יד, מאי דכתיב ולא ימות וכי בשביל מכת יד היה לו למות.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וְכִי יְרִיבֻן אֲנָשִׁים וְגוֹ׳ וְלֹא יָמוּת. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר וְלֹא יָמוּת, וְלֹא סָמַךְ לְהָבִין כִּי בְּלֹא יָמוּת מְדַבֵּר הַכָּתוּב, בֵּין מִמַּה שֶׁקָּדַם בְּמִשְׁפַּט אִם יָמוּת, בֵּין מִמַּה שֶׁגָּמַר אוֹמֶר ״אִם יָקוּם וְהִתְהַלֵּךְ״ וְגוֹ׳?

אָכֵן הַכַּוָּנָה הִיא לוֹמַר שֶׁאֵין חִיּוּב לָתֵת שֶׁבֶת וְרִפּוּי אֶלָּא אִם לֹא יָמוּת, אֲבָל אִם יָמוּת לֹא יִתֵּן שֶׁבֶת וְרִפּוּי, וְלָזֶה לֹא אָמַר הַכָּתוּב ״שִׁבְתּוֹ יִתֵּן״ וְגוֹ׳ אֶלָּא אַחַר שֶׁעָמַד מֵחָלְיוֹ וְהִתְהַלֵּךְ.

וּמִסְתַּפֵּק אֲנִי אִם אֲמָדוּהוּ לְמִיתָה וְלֹא מֵת, אִם נֹאמַר מַעֲשֵׂה נִסִּים נַעֲשׂוּ לוֹ שֶׁלֹּא מֵת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חולין מב,א) בִּטְרֵפָה שֶׁאֵינָהּ חַיָּה וְאִם חָיְתָה מַעֲשֵׂה נִסִּים נַעֲשׂוּ לָהּ (חולין מג,א), כְּמוֹ כֵן בְּמַה שֶׁלְּפָנַי כָּאן, אִם לֹא מֵת - נֵס הוּא זֶה וְחִיּוּב שֶׁבֶת וְרִפּוּי כֵּיוָן שֶׁפָּקַע פָּקַע, אוֹ דִּלְמָא הֲרֵי לֹא מֵת וְחַיָּב בְּשֶׁבֶת, וּמִדִּבְרֵי רַמְבַּ״ם בְּפֶרֶק ד׳ מַשְׁמָע כִּי כָל שֶׁלֹּא מֵת הֲגַם שֶׁאֲמָדוּהוּ לְמִיתָה חַיָּב בְּשֶׁבֶת וְרִפּוּי.

שׁוּב מָצָאתִי שֶׁאָמְרוּ בַּמְּכִילְתָּא, וְזֶה לְשׁוֹנָם: ״וְלֹא יָמוּת וְנָפַל לְמִשְׁכָּב״ - הָא אִם הִכָּהוּ הַמַּכֶּה מַכָּה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ כְּדֵי לְהָמִית - פָּטוּר מֵהַשֶּׁבֶת וְהָרִפּוּי, עַד כָּאן. מַשְׁמַע אֲפִלּוּ לֹא מֵת, מִמַּה שֶׁתּוֹלֶה הַטַּעַם בַּמַּכָּה וְלֹא אָמַר ״הָא אִם יָמוּת״.

וְנִרְאֶה שֶׁכַּוָּנַת הַתַּנָּא לוֹמַר שֶׁצָּרִיךְ לִפָּטֵר מִן הַשֶּׁבֶת דַּוְקָא אִם מֵת עַל יְדֵי מַכָּה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ כְּדֵי לְהָמִית, אֲבָל אִם מֵת בְּמַכָּה שֶׁאֵין בָּהּ כְּדֵי לְהָמִית, שֶׁאָז פָּטוּר הַמַּכֶּה מִמִּיתָה, יִתְחַיֵּב לָתֵת שֶׁבֶת וְרִפּוּי, אִם לֹא נָתַן לוֹ בַּחַיִּים חַיּוּתוֹ לְצַד אֵיזוֹ סִבָּה, יִתְחַיֵּב לָתֵת לְיוֹרְשָׁיו כָּל מַה שֶׁנּוֹגֵעַ לַאֲבִיהֶם אִם חַי.

מקור: ספריא · נחלת הכלל