אִם־רָעָ֞ה בְּעֵינֵ֧י אֲדֹנֶ֛יהָ אֲשֶׁר־[ל֥וֹ] (לא) יְעָדָ֖הּ וְהֶפְדָּ֑הּ לְעַ֥ם נׇכְרִ֛י לֹא־יִמְשֹׁ֥ל לְמׇכְרָ֖הּ בְּבִגְדוֹ־בָֽהּ׃

אם רעה בעיני אדניה. שֶׁלֹּא נָשְׂאָה חֵן בְּעֵינָיו לְכָנְסָהּ:

אשר לא יעדה. שֶׁהָיָה לוֹ לְיַעֲדָהּ וּלְהַכְנִיסָהּ לוֹ לְאִשָּׁה, וְכֶסֶף קְנִיָּתָהּ הוּא כֶסֶף קִדּוּשֶׁיהָ; וְכָאן רָמַז לְךָ הַכָּתוּב שֶׁמִּצְוָה בְּיִעוּד, וְרָמַז לְךָ שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה קִדּוּשִׁין אֲחֵרִים (קידושין י"ח):

והפדה. יִתֵּן לָהּ מָקוֹם לְהִפָּדוֹת וְלָצֵאת - שֶׁאַף הוּא מְסַיֵּעַ בְּפִדְיוֹנָהּ; וּמַה הוּא מָקוֹם שֶׁנּוֹתֵן לָהּ? שֶׁמְּגָרֵעַ מִפִּדְיוֹנָהּ בְּמִסְפַּר הַשָּׁנִים שֶׁעָשְׂתָה אֶצְלוֹ כְּאִלּוּ הִיא שְׂכוּרָה אֶצְלוֹ. כֵּיצַד? הֲרֵי שֶׁקְּנָאָהּ בְּמָנֶה וְעָשְׂתָה אֶצְלוֹ שְׁתֵּי שָׁנִים, אוֹמְרִים לוֹ, יוֹדֵעַ הָיִיתָ שֶׁעֲתִידָה לָצֵאת לְסוֹף שֵׁשׁ, נִמְצָא שֶׁקָּנִיתָ עֲבוֹדַת כָּל שָׁנָה וְשָׁנָה בְּשִׁשִּׁית הַמָּנֶה, וְעָשְׂתָה אֶצְלְךָ שְׁתֵּי שָׁנִים, הֲרֵי שְׁלִישִׁית הַמָּנֶה, טֹל שְׁנֵי שְׁלִישִׁיּוֹת הַמָּנֶה וְתֵצֵא מֵאֶצְלְךָ:

לעם נכרי לא ימשל למכרה. שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי לְמָכְרָהּ לְאַחֵר לֹא הָאָדוֹן וְלֹא הָאָב (שם):

בבגדו בה. אִם בָּא לִבְגֹּד בָּהּ, שֶׁלֹּא לְקַיֵּם בָּהּ מִצְוַת יִעוּד, וְכֵן אָבִיהָ מֵאַחַר שֶׁבָּגַד בָּהּ וּמְכָרָהּ לָזֶה:

אִם בִּישָׁא בְּעֵינֵי רִבּוֹנַהּ דִיקַיְמַהּ לֵהּ וְיִפְרְקִנַהּ לִגְבַר אָחֳרָן לֵית לֵהּ רְשׁוּ לְזַבּוֹנַהּ בְּמִשְׁלְטֵהּ בַהּ:

לא ימשול למכרה בבגדו בה. כמו מדוע נבגוד איש באחיו (מלאכי ב י), ואמת ונכון הוא כי אין רשות לאדון למכרה לאיש מישראל וזה ידענו מהקבלה. ושמו זה לזכר ולאסמכתא ואל תתמה בעבור מרחק לעם נכרי מזה הפסוק כי כמוהו שלם ישלם (למטה כב ב) כאשר אפרש, אמר הגאון כי לעם נכרי, כמו לאיש נכרי, וכמוהו הגוי גם צדיק תהרוג (ברא' כ, ד) וזה לא יתכן שיאמר על היחיד באחת הלשונות, כי נכון הוא שיאמר ויאמר ישראל כי הוא שם המין הכולל, כמו ויאמר מצרים (למעלה יד כה) רק להיות שֵם שטעמו כלל, כמו עם, וגוי, וקהל, ועדה, לא יתכן שיאמר על היחיד ופי' הגוי גם צדיק, שם מפורש, כי הבאת עלי ועל ממלכתי חטאה גדולה (ברא' כ ט):

וטעם לא תצא כצאת העבדים. שיציאתם לעולם אחר שש שנים, כי גם זאת תצא אם הגיעו שש שנים, כאשר הוא כתוב, כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה ועבדך שש שנים (דבר' טו יב) רק אם הגיעה קודם שש לזמן שהיא ברשותה תצא:

אם רעה. שלא מצאה חן בעיניו אחר שקנה אותה שישאנה לאשה וזה הוא טעם אשר לו יעדה, שהיא יעודה לו להיותה אשתו או יעדה להיותה אשת בנו ודע כי לו קרי, וכתיב הוא בפנים באל"ף, ובחוץ בוי"ו, ואמר הגאון כי שני טעמים יש לו, כמו, הוא עשנו ולא אנחנו (תה' ק, ג) הטעם האחד, כי אנחנו לא עשינו עצמנו, והשני כי לו אנחנו, והנכון בעיני כי זה השני הוא האמת לבדו וככה כולם, אמר רבי יהודה המדקדק, אנחנו לא נוכל להפריש במבטא בין "לא" באלף, ובין "לו" בוי"ו או בה"א, כמו "הלה היא ברבת בני עמון" (דבר' ג יא) כל אלה הפסוקים אל"ף מבפנים ומבחוץ וי"ו, כל אלה כדרך קריאתם הוא טעמם, ודע כי מלת והפדה מהפעלים היוצאים, כמו וְהַפֹדְךָ (שם יג ו) אשר פדה את נפשי (ש"ב ד ט) כי פדיתים (זכרי' י ח) והנה והפדה פועל יוצא לשנים פעולים כמו המצמיח חציר (תה' קמז ח) או כמו ראובן האכיל לשמעון לחם והנה והפדה שיבקש פדיונה ויקבלנו, בין שתפדה היא עצמה או אביה או אחד מקרוביה, כי אם היא קרובה אל שש שנים יחשבו כמה שנים עבדה, וכמה המרחק עד השביעית, או עד הזמן שתהיה ברשותה, וכפי החשבון יהיה הפדיון:

לעם נכרי. פירשנו ודע כי כל עם שאינו ישראל יקרא נכר ואינו כמו זר כי זר יקרא שאינו ממשפחת השבט, והנה אם אמרנו כי ישראל נקראו עברים בעבור עבר והיה הוא עובד השם, והנה מי שהוא ממשפחתו ועל אמונתו יקרא עברי, ואם אמרנו בעבור אברהם נקרא כן, הנה כתוב, כי ביצחק יקרא לך זרע (ברא' כא יב) אעפ"י שבישמעאל כתוב כי זרעך הוא (שם פ' יג) לא נתנה הארץ רק ליצחק לבדו, ובני יצחק היו יעקב ועשו, וכתוב ביצחק, כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל (שם כו ג) והנה לא נקרא לו זרע רק ביעקב לבדו אשר לו נתנה הארץ, והנה נכרים יחשבו בני הפילגשים ובני עשו עמהם:

אם רעה בעיני אדוניה, שאינו רוצה לקיים לא תצא כצאת העבדים דמשמע שיקחנה לאשה. אם רעה מכוערת היא בעיני אדוניה, אשר אינו רוצה ליעדה לו לאשה.

בבגדו בה - מאחר שהוא בוגד בה שאינו מייעדה, כדכתיב במלאכי באשת נעורים: אשר בגדת בה והיא חברתך ואשת בריתך.

והפדה - מגרע בפדיונה ויוצאה בפדיון, לפי מותר שנים הנותרות.

אִם רָעָה בְּעֵינֵי אֲדֹנֶיהָ. אַף עַל פִּי כֵן אִם לֹא תִישַׁר בְּעֵינָיו לֹא יִשָּׂאֶנָּה, שֶׁמָּא יִשְׂנָאֶהָ, אֲבָל יִשְׁתַּדֵּל הָאָב וְהָאָדוֹן לְהַפְדּוֹתָהּ.

לְעַם נָכְרִי לֹא יִמְשֹׁל לְמׇכְרָהּ בְּבִגְדוֹ בָהּ. הָאָב בִּהְיוֹתוֹ בוֹגֵד בְּבִתּוֹ לְמׇכְרָהּ, כַּאֲמָרוֹ "הֲלוֹא נׇכְרִיּוֹת נֶחְשַׁבְנוּ לוֹ כִּי מְכָרָנוּ" (בראשית לא:טו), וְזֶה אַחַר שֶׁיִּרְאֶה פֹּעַל אִישׁ נׇכְרִי בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁקָּנָה אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶת בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא לְשֵׁם אִישׁוּת, לֹא יִמְשֹׁל לְמׇכְרָהּ אַחַר כָּךְ לְעַם נׇכְרִי כָּזֶה.

אבל אם רעה היא מכוערת כמו מדוע פניכם רעים היום, בעיני אדניה ליעדה להיות בביתו עד מועדה שיכלו ימי עבודתה.

יעדה לשון מועד כמו אל המועד אשר יעדו. לא יעדה כתיב, לו קרי.

והפדה ולהפדה, שאין האדון רוצה ליעדה וגם אינו רוצה שתפדה את עצמה אלא רוצה הוא שתהיה עמו בביזוי כעין שפחה והיא אינה חפצה בכך.

והפדה פרש״‎י שאף הוא מסייע בפדיונה וכו'. וא״‎ת איזה סיוע ואיזה גרעון יש לה מאדוניה. אלא י״‎ל קים לן שהיא חשובה לעשות כל מלאכה וכל מיני עבדות בשלש שנים האחרונות יותר משהיא בתחלת השלש שנים ראשונות שהרי קטנה היתה כשנמכרת בתחלה שנים ראשונות, וקמ״‎ל והפדה כשתצא היא מרשותו לא ימנה עמה לפי מה שהיה שוה בשלש שנים האחרונות אלא מגרע מפדיונה מהשנים ששמשתו והיא תחזיר לו מהשנים הנותרות לכל שנה ושנה ששית הכסף.

לעם נכרי לאיש אחר שאינו אדוניה.

לא ימשל למכרה אפילו ליעדה לו לאשה. למכרה למסרה. כמו כי ביד אשה ימכור ה׳‎ את סיסרא.

בבגדו בה שאינו רוצה לישאנה. לשון בגידה שייך בענין פרידת איש מאשה כמו אשר אתה בגדת בה והיא חברתך ואשת בריתך. ואומר כאשר בגדה אשה מרעה. וי״‎מ לעם נכרי לעבדו כנעני כדי להוליד ממנה בנים לשמשו כדרך שמוסר שפחה כנענית לעבדו עברי שהרי בענין זה פגמה וקלונה גדול. לעם נכרי כנעני קרוי נכרי. כדכתיב אל עיר נכרי אשר לא מבני ישראל המה. ואומר ובא הנכרי אשר לא מעמך הוא. וי״‎מ והפדה אביה יפדנה מתחת יד אותו אדון מאחר שאינו רוצה ליעדה.

לעם נכרי לאומות העולם לא ימשול האב למכרה שלא יאמר הואיל ונתן לו רשות למכרה ימכרנה אף לכנעני כדרך שמוכר עצמו כדכתיב או לעקר משפחת גר לכך נאמר לא ימשל למכרה הרי זו אזהרה שלא תמכר לכנעני.

בבגדו בה שלא היה לו למכור את בתו ומכרה.

אֲשֶׁר לֹא יְעָדָהּ וְגוֹ׳. טַעַם לֹא בְּאָלֶ״ף וּקְרִי בְּוָא״ו, יִתְבָּאֵר עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (קידושין יט.) שֶׁאֵין יִעוּד אֶלָּא לִרְצוֹנָהּ, וְדָרְשׁוּהָ בְּקִדּוּשִׁין מִתֵּיבַת ״יְעָדָהּ״, שֶׁצָּרִיךְ לִרְצוֹנָהּ, וְלָזֶה כְּנֶגֶד עִכּוּב הַבָּא מִמֶּנּוּ אָמַר אִם רָעָה בְּעֵינֵי אֲדֹנֶיהָ, וּכְנֶגֶד עִכּוּב הַבָּא מִצִּדָּהּ אִם לֹא תִתְרַצֶּה בַּדָּבָר אָמַר אֲשֶׁר לֹא יְעָדָהּ כִּי לֹא הָיָה הַדָּבָר מִדַּעְתָּהּ, אַחַת מֵהֵנָּה מְעַכֶּבֶת. וְאָמְרוֹ וְהֶפְדָּהּ פֵּרוּשׁ אָז הוּא שֶׁיֶּשְׁנָהּ בְּפִדְיוֹן וּמְגָרַעַת מִפִּדְיוֹנָהּ, אֲבָל זוּלַת זֶה אִם יְעָדָהּ אֵין מְצִיאוּת לָצֵאת כַּנִּזְכָּר.

לְעַם נָכְרִי. פֵּרוּשׁ, הֲגַם שֶׁאָמַרְתִּי לְךָ כִּי יָכוֹל אִישׁ לִמְכּוֹר בִּתּוֹ, לֹא לְעַם נָכְרִי יָכוֹל לְמָכְרָהּ. הֲגַם שֶׁכְּבָר עָשָׂה הַדָּבָר וּבָגַד בָּהּ וּמְכָרָהּ, אֵין מִמְכָּרוֹ מִמְכָּר, וְהוּא אָמְרוֹ לֹא יִמְשֹׁל וְגוֹ׳ בְּבִגְדוֹ וְגוֹ׳, וּפָקַע זְכוּת קוֹנֶה וּמַקְנֶה.

עוֹד יִרְצֶה עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם (קידושין יט.) שֶׁיֵּשׁ לָאָב לִמְכּוֹר בִּתּוֹ לִפְסוּלִים, אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל וְכוּ׳, וְהוּא אָמְרוֹ לְעַם נָכְרִי, פֵּרוּשׁ לְעַם נָכְרִי הוּא שֶׁלֹּא יִמְשׁוֹל, אֲבָל אִישׁ נָכְרִי לָהּ וְהוּא מֵעַם שֶׁאֵינוֹ נָכְרִי - רַשַּׁאי: