אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ. נִרְאֶה כָּאן כֶּפֶל, כִּי הָיָה לוֹ לוֹמַר ״אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת הֶעָנִי״, וּמִתְּחִלָּה קְרָאוֹ ״עַמִּי״, וְאַחַר כָּךְ ״עָנִי״, וְאַחַר כָּךְ ״רֵעֶךָ״, שֶׁאָמַר ״אִם חָבֹל תַּחְבֹּל שַׂלְמַת רֵעֶךָ״. אֶלָּא לְפִי שֶׁרָצָה לְצַוּוֹתוֹ עַל שְׁנֵי דְּבָרִים, עַל כֵּן הִקְדִּים לוֹ שְׁנֵי הַקְדָּמוֹת, שֶׁמִּשְּׁנֵי הַצְּדָדִים אַתָּה חַיָּב לִלְווֹת לוֹ. הָאֶחָד הוּא מִצַּד שֶׁהוּא בִּכְלַל ״עַמִּי״, וְדֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ הוּא בִּזְמַן שֶׁעַמּוֹ וַעֲבָדָיו מְחֻסָּרִים צֵידָה, כָּל אָדָם יָכוֹל לִלְווֹת לָהֶם עַל סְמַךְ שֶׁהַמֶּלֶךְ יִפְרַע אֶת חוֹבוֹ, כִּי עַל הַמֶּלֶךְ מוּטָל לָזוּן אֶת עַמּוֹ, וְהַנּוֹתֵן לָהֶם כְּאִלּוּ נוֹתֵן לַמֶּלֶךְ עַצְמוֹ, וְעַל כֵּן הוּא בָּטוּחַ בְּפִרְעוֹן הַחוֹב. כָּךְ הֶעָנִי זֶה בְּתוֹךְ ״עַמִּי״ הוּא יוֹשֵׁב, וְעַל ה׳ הוּא מַשְׁלִיךְ יְהָבוֹ, וּ״מַלְוֵה ה׳ חוֹנֵן דָּל״ (משלי יט:יז), כִּי הַחוֹנֵן דָּל הוּא מַלְוֶה לַה׳ וְלֹא לוֹ. הַשֵּׁנִי הוּא שֶׁיּוֹתֵר הֶעָנִי עוֹשֶׂה עִמָּךְ מִמָּה שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה עִמּוֹ, כִּדְמַסִּיק (בבא בתרא י.) תַּנְיָא, הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כוּ׳, וּמַסִּיק שָׁם אִם אֱלֹהֵיכֶם חָפֵץ בָּעֲנִיִּים, לָמָּה אֵינוֹ מְפַרְנְסָן? אַף אַתָּה אֱמוֹר לוֹ: כְּדֵי לְהִנָּצֵל אָנוּ מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם. וְאִם כֵּן, אַתָּה עוֹשֶׂה עִמּוֹ חַיֵּי שָׁעָה וְהוּא עוֹשֶׂה עִמָּךְ חַיֵּי עוֹלָם, אַתָּה נוֹתֵן לוֹ פְּרוּטָה וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשַׁלֵּם לְךָ פִּי שְׁנַיִם כִּפְלַיִם. לְכָךְ נֶאֱמַר (רות ב:יט) ״אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמּוֹ הַיּוֹם בֹּעַז״, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ויקרא רבה פל״ד ח) ״יוֹתֵר הֶעָנִי עוֹשֶׂה עִם הַבַּעַל בַּיִת מִמָּה שֶׁהַבַּעַל בַּיִת עוֹשֶׂה עִם הֶעָנִי״. לְכָךְ נֶאֱמַר כָּאן ״אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ״, וְיִכְלוֹל לְשׁוֹן ״עִמָּךְ״ לְפִי שֶׁהוּא עִמָּךְ, עַל כֵּן בָּא לִידֵי עֹנִי כְּדֵי לְזַכּוֹתְךָ.
וְכֶנֶגֶד שְׁנַיִם אֵלּוּ צִוָּה לוֹ עַל שְׁנֵי דְּבָרִים. כְּנֶגֶד מַה שֶּׁאָמַר ״אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי״ (שמות כב, כד), אָמַר ״לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה״, כְּאִלּוּ אָמַר לֹא תִּהְיֶה כְּנֹשֶׁה לוֹ, כִּי לֹא לוֹ אַתָּה נוֹשֶׁה אֶלָּא לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כִּי חוֹנֵן דָּל נִקְרָא ״מַלְוֶה ה׳״ (משלי יט, יז) וְלֹא לוֹ, וְנֶאֱמָן בַּעַל מְלַאכְתְּךָ לְשַׁלֵּם לְךָ בַּעֲבוּר עַמּוֹ. לְפִיכָךְ לֹא תִּדְחֹק עָלָיו לְתָבְעֶנּוּ בְּחָזְקָה, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשׁ רַשִׁ״י, כִּי לָמָּה תִּדְחֹק עָלָיו אַחַר שֶׁלֹּא לוֹ הִלְוֵיתָ כִּי אִם לְמַלְכּוֹ בָּרוּךְ הוּא. וְכֶנֶגֶד מַה שֶּׁאָמַר ״אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ״ (שמות כב, כד), זֶה הֶעָנִי הָעוֹשֶׂה עִמְּךָ יוֹתֵר מִמַּה שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה עִמּוֹ, עַל זֶה אָמַר ״לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ״ (שמות כב, כד) כְּדֵי לְהַרְוִיחַ בְּמָמוֹנְךָ. הַקָּטֹן בְּעֵינֶיךָ מַה שֶּׁהֶעָנִי עוֹשֶׂה עִמְּךָ כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה, הֵן מִצַּד שֶׁשְּׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד וּתְבַקֵּשׁ עוֹד מִמֶּנּוּ רֶוַח, הֵן מִצַּד שֶׁזֶּה הֶעָנִי נַעֲשָׂה עָנִי בַּעֲבוּרְךָ, כִּי כְּדֵי לְהַצִּיל אוֹתְךָ מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנָּם אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְפַרְנְסוֹ בְּעַצְמוֹ כַּמְבֹאָר לְמַעְלָה. וְאִם כָּל זֶה הָעֹנִי וְהַדֹּחַק הוּא סוֹבֵל עִמְּךָ בַּעֲבוּרְךָ כְּדֵי לְזַכּוֹת אוֹתְךָ, וְאֵיךְ יַעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ לְבַקֵּשׁ עוֹד רֶוַח מָה, אֵין זֶה כִּי אִם רֹעַ לֵבָב.
וּמַה שֶּׁאָמַר ״תְשִׂימוּן״ לְשׁוֹן רַבִּים, לְהַזְהִיר אֶת כֻּלָּם, הַמַּלְוֶה וְהַלֹּוֶה וְהֶעָרֵב וְהָעֵדִים, כֻּלָּם עוֹבְרִים בְּ״לֹא תְשִׂימוּן״. וְאִם חָבַלְתָּ שֶׁתִּהְיֶה מְחֻסַּר אֲמָנָה וְלֹא תַאֲמִין כִּי לְךָ יְשֻׁלַּם מֵאוֹצָר שֶׁל מַעְלָה הַגָּנוּז לְעוֹשֵׂה צְדָקָה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ, אָז זֶה עָנְשְׁךָ שֶׁלְּסוֹף ״תַּחְבֹּל שַׂלְמַת רֵעֶךָ״ (שמות כב:כה), כִּי תָּבֹא גַּם אַתָּה לִידֵי עֲנִיּוּת וְתִהְיֶה רֵעוֹ שֶׁל הֶעָנִי וַחֲבֵרוֹ בַּעֲנִיּוּת, וְתִהְיֶה מֻכְרָח לִקַּח מִמֶּנּוּ חֲבֹל מֵאַחַר שֶׁתִּהְיֶה עָנִי כָּמוֹהוּ. וְזֶהוּ עִנְיַן הַכֶּפֶל שֶׁל ״חָבֹל תַּחְבֹּל״. וּמִכָּל מָקוֹם אֲנִי מַזְהִירְךָ שֶׁ״עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ״ (שמות כב:כה), כִּי אִם עָבַרְתָּ מִן דֶּרֶךְ הַיֹּשֶׁר וּכְבָר לָקַחְתָּ מִמֶּנּוּ חֲבֹל, אָז רְאֵה לְעֻמַּת זֶה שֶׁתָּשִׁיב לוֹ הַחֲבוֹל קֹדֶם שְׁקִיעַת הַחַמָּה. וְנִרְאִין הַדְּבָרִים שֶׁבִּכְסוּת לַיְלָה הוּא מְדַבֵּר, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר ״בַּמֶּה יִשְׁכָּב״ (שמות כב:כו).
וְעַל צַד הָרֶמֶז הִזְכִּיר הַשֶּׁמֶשׁ, לוֹמַר הִסְתַּכֵּל בַּשֶּׁמֶשׁ שֶׁבָּרָאתִי לְשַׁמֶּשְׁכֶם עַל צַד הַחֶסֶד וְהַצְּדָקָה, כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְחַדֵּשׁ בְּטוּבוֹ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, וְכָל הַמִּצְוֹת שֶׁעוֹשִׂין בָּעוֹלָם הַזֶּה יִרְאֵי ה׳ וְחוֹשְׁבֵי שְׁמוֹ כֻּלָּם אֵינָן כְּדַאי לְחֶסֶד גָּדוֹל זֶה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַזְרִיחַ לָהֶם הַשֶּׁמֶשׁ בְּכָל יוֹם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מלאכי ג כ) ״וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה״. כִּי אֲפִלּוּ לְיִרְאֵי ה׳ הַשֶּׁמֶשׁ זוֹרַחַת עַל צַד הַצְּדָקָה, וְאִם כֵּן יָפֶה אָמַר שְׁלֹמֹה (קהלת ב יא) ״וְאֵין יִתְרוֹן תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ״, שֶׁבְּכָל מַעֲשֵׂי הָאָדָם אֵין בָּהֶם דֵּי הָשֵׁב לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חֶסֶד גָּדוֹל זֶה. וְעַל כֵּן אָמַר ״עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ״ (שמות כב כה), כִּי תִּסְתַּכֵּל בְּשֶׁמֶשׁ צְדָקָה שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה עִמָּךְ, וְאָז תִּקַּח מוּסָר וּמִמֶּנִּי תִרְאֶה וְכֵן תַּעֲשֶׂה, כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי מַזְרִיחַ לְךָ הַחַמָּה כָּךְ אַתָּה תַּזְרִיחַ לְעָנִי זֶה הַהוֹלֵךְ חֲשֵׁכִים וְאֵין נֹגַהּ לוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה נח ז-ח) ״הֲלֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ״ וְגוֹ׳, וּסְמִיךְ לֵיהּ ״אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ״ וְגוֹ׳, ״וְזָרַח בַּחֹשֶׁךְ אוֹרֶךָ״ וְגוֹ׳.
וְיֵשׁ עוֹד רֶמֶז בְּאָמְרוֹ ״עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ״. אֶל הָעֲשִׁירִים אֲשֶׁר בְּמַחֲנֵה הָעִבְרִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם מַשְׁכּוֹנוֹת שֶׁל עֲנִיִּים, וִיצַּוּוּ לְיוֹרְשֵׁיהֶם שֶׁיַּחֲזִירוּם לָעֲנִיִּים אַחַר מוֹתָם, דְּהַיְנוּ אַחַר הַעֲרֵב שִׁמְשָׁם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (קהלת יב ב) ״עַד אֲשֶׁר לֹא תֶחְשַׁךְ״ וְגוֹ׳. לְכָךְ נֶאֱמַר ״עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ״. כִּי מִי פֶתִי יָסוּר הֵנָּה שֶׁלֹּא יְקַיֵּם הַמִּצְוָה בְּחַיָּיו שֶׁהוּא מְצֻוֶּה בָּהּ, וְיַעֲשֶׂה הַמִּצְוָה לְאַחַר מוֹתוֹ שֶׁאֵינוֹ מְצֻוֶּה בָּהּ עוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פח ו) ״בַּמֵּתִים חָפְשִׁי״ - כֵּיוָן שֶׁמֵּת אָדָם נַעֲשֶׂה חָפְשִׁי מִן הַמִּצְווֹת. וְהָעוֹשִׂים כֵּן בְּלִי סָפֵק אֵין לָהֶם שָׂכָר בַּעֲמָלָם, כֵּיוָן שֶׁלֹּא קִיֵּם הַמִּצְוָה בִּזְמַנָּהּ כְּשֶׁהָיָה מְחֻיָּב בָּהּ, וְיִרְצֶה לְקַיְּמָהּ אַחַר מוֹתוֹ כְּשֶׁרוֹאֶה כִּי אָז אֵינוֹ יָכוֹל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּמָמוֹנוֹ כְּלָל. וּמַה יִּתְרוֹן לָעוֹשֶׂה צְדָקָה בַּזְּמַן הַהוּא? הֵן מִצַּד כִּי אָז אֵין מָמוֹנוֹ בִּרְשׁוּתוֹ, הֵן מִצַּד שֶׁאֵין לוֹ צֹרֶךְ בּוֹ עוֹד, הֵן מִצַּד שֶׁהוּא חָפְשִׁי מִן הַמִּצְווֹת - וּבְחַיָּיו מֵאֲנוּ יָדָיו לַעֲשׂוֹת, וּבְמוֹתוֹ יִרְצֶה לִהְיוֹת צַדִּיק.
וְעַל צַד הָרֶמֶז נוּכַל לְפָרֵשׁ, גַּם פָּסוּק ״כִּי הִוא כְסוּתוֹ לְבַדָּהּ הִיא שִׂמְלָתוֹ לְעֹרוֹ בַּמֶּה יִשְׁכָּב״, שֶׁקָּאֵי עַל הָאָדָם אֲשֶׁר עֵינוֹ רָעָה בָּעֲנִיִּים וְלֹא יִרְצֶה לַעֲשׂוֹת צְדָקָה בְּחַיָּיו קֹדֶם בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ, אִם כֵּן בַּמֶּה יִשְׁכָּב בַּקֶּבֶר? כִּי הוּא, דְּהַיְנוּ הַצְּדָקָה, כְּסוּתוֹ לְבַדָּהּ, כִּי בְּמוֹתוֹ הוּא נִקְבָּר עָרוֹם מִמִּצְוָה זוֹ וְאֵין לוֹ כְּסוּת אַחֵר כִּי אִם הַצְּדָקָה, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב כט יד) ״צֶדֶק לָבַשְׁתִּי וַיִּלְבָּשֵׁנִי״. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא בתרא ט.) שֶׁהַצְּדָקָה נִמְשְׁלָה לְבֶגֶד, שֶׁכָּל נִימָא וְנִימָא מִצְטָרֶפֶת לְבֶגֶד גָּדוֹל, כָּךְ הַצְּדָקָה כָּל פְּרוּטָה וּפְרוּטָה מִצְטָרֶפֶת לְחֶשְׁבּוֹן גָּדוֹל. לְכָךְ אָמַר ״בַּמֶּה יִשְׁכָּב״, וּלְכָךְ נֶאֱמַר ״כְּסוּתֹהּ״ בְּהֵ״א, לִדְרוֹשׁ בּוֹ כִּי הִיא כְּסוּתָהּ שֶׁל הַנְּשָׁמָה שֶׁל הַמַּלְוֶה.
וְנוּכַל לוֹמַר עוֹד שֶׁכָּל פָּסוּק זֶה כִּפְשׁוּטוֹ, וּמִכָּל מָקוֹם נָקַט פְּרָטִים אֵלּוּ כְּדֵי שֶׁיִּלְמוֹד מֵהֶם הַנּוֹתֵן אוֹ הַבִּלְתִּי נוֹתֵן, שֶׁכָּל מַה שֶּׁהוּא עוֹשֶׂה עִם הֶעָנִי עוֹשִׂין גַּם עִמּוֹ. כִּי אַזְהָרָה ״עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ״ יֵשׁ בְּמַשְׁמָעוּתוֹ סְתָם הֲשָׁבָה בָּעוֹלָם הַזֶּה וַהֲשָׁבָה לָעֲנִיִּים, עַד בֹּא הַעֲרֵב שִׁמְשׁוֹ, זְמַן הַחֵרוּת וְהַחָפְשִׁיּוּת, וְהוּא קֹדֶם זְמַן הַמִּיתָה כָּאָמוּר. וְאַחַר כָּךְ אָמַר שֶׁאִם לֹא יִתֵּן לֶעָנִי קֹדֶם בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ, אָז אֵין לֶעָנִי בַּמֶּה לִשְׁכַּב, כָּךְ הוּא לֹא יִהְיֶה לוֹ לְכַתְּחִלָּה בַּמֶּה לִשְׁכַּב בַּקֶּבֶר, כִּי הַצְּדָקָה לְבַדָּהּ כְּסוּתוֹ וְשִׂמְלָתוֹ לְעוֹרוֹ, וְזוּלָתָן אֵין לוֹ בֶּגֶד אַחֵר, וְשׁוֹכֵב עָרוֹם בְּגֵיא צַלְמָוֶת. כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה לֶעָנִי זֶה בַּלַּיְלָה, כָּךְ יֵעָשֶׂה גַּם לוֹ. וְזֶה רֶמֶז נָכוֹן וְיָקָר מְאֹד, וְכָל שֶׁכֵּן לְאוֹתָן הַכִּתּוֹת שֶׁאֲפִלּוּ לְיוֹרְשֵׁיהֶם לֹא יְצַוּוּ לְהַחֲזִיר, וְהִנֵּה הַיּוֹרְשִׁים יִקְחוּ מָמוֹנָם וְהֵמָּה יִשְׂאוּ אֶת עֲוֹנָם. אוֹי לְאוֹתָהּ כְּלִימָה וּבוּשָׁה, כִּי רָאִיתִי בְּדוֹרֵנוּ עֲשִׁירִים רַבִּים בַּשֵּׁפֶל יָשְׁבוּ, כִּי נִכְשָׁלִים בָּזֶה וּבְכַיּוֹצֵא בוֹ, וְאֵינָן לוֹקְחִים מוּסָר בְּחַיֵּיהֶם. וְצָרוּת הָעַיִן נַעֲשֶׂה קִנְיָן דָּבֵק בָּהֶם בְּחַיֵּיהֶם וּבְמוֹתָם לֹא נִפְרָדוּ, וְדַי בְּהֶעָרָה קְטַנָּה זוֹ.
