וְעָשׂ֥וּ אֲר֖וֹן עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים אַמָּתַ֨יִם וָחֵ֜צִי אׇרְכּ֗וֹ וְאַמָּ֤ה וָחֵ֙צִי֙ רׇחְבּ֔וֹ וְאַמָּ֥ה וָחֵ֖צִי קֹמָתֽוֹ׃

ועשו ארון. כְּמִין אֲרוֹנוֹת שֶׁעוֹשִׂים בְּלֹא רַגְלַיִם, עֲשׂוּיִם כְּמִין אַרְגָּז שֶׁקּוֹרִין אישקרי"ן בְּלַעַז, יוֹשֵׁב עַל שׁוּלָיו:

וְיַעְבְּדוּן אֲרוֹנָא דְאָעֵי שִׁטִּין תַּרְתֵּין אַמִין וּפַלְגָא אֻרְכֵּהּ וְאַמְתָא וּפַלְגָא פְּתָיֵהּ וְאַמְתָא וּפַלְגָא רוּמֵה:

ועשו. בעבור שאמר בתחלה ועשו לי, החל ככה ועשו ארון:

ולא ידענו אם זאת המדה בחוץ או בפנים, והנה אם היא בחוץ יהיה עבר הארון מצופה מבית ומחוץ מב' העברים חצי אמה עד שתהיה מדת כל לוח הברית אמה אורך ואמה רוחב, ואם אמרנו שגם הקומה חצי אמה תהיה כל אבן כבדה מאד, אולי נתן השם כח רב לידי משה שהיו כבדים להוריד לוח אבן ביד אחת, וכתוב משני עבריהם (למטה לב טו) אולי כן היה, כי הלוח הוא גוף מעוקב שיש לו ששה עברים, וככה כתוב כי שלשה ארונות היו ויש לתמוה על הכבדות, ועוד כי עובי הכפורת טפח, ועוד כי ראינו שלא היה זהב התנופה רק פחות מן חלק אחד מג' אלפים וארבע מאות מהזהב שהניח דוד, והנה הכרובים היו עצי שמן גם מזבח הקטרת לא היה כולו זהב, והיה שוה לפי הסברא כי הציפוי למראה העין הוא ומעט הזהב יכנס בציפוי, הלא כי הקרשים והבריחים והשולחן ומזבח הקטורת כלם מצופים, ואין דבר שיהיה זהב כלו רק המנורה, ואחר שעשו הארון זהב מה צורך לעץ, ויוכיח על הציפוי כי הנה האולם והבית ציפה שלמה זהב:

ועשו ארון עצי שטים - לפי שהוא דבוק ארון של שטים לכן נקוד חטף פתח. ואף על פי שבמעשה בצלאל מצינו שעשה תחלה משכן ואח"כ כלים ארון ומנורה ושלחן שהיכן יכניס את הארון והשלחן, כל זמן שאין משכן עשוי אלא בצווי, הוצרך לפרש עשיית הארון והשלחן תחילה, שבשביל הארון שהוא עיקר של ועשו לי מקדש הוצרך לעשות משכן.

ועשו ארון והם עשו את המשכן תחלה שכל זמן שלא יהא המשכן עשוי היכן יכניסו את הארון. וכן מצינו בפרשה עקב פסל לך שני לוחות ועשית לך ארון עץ, והוא עשה הארון תחלה כדכתיב לאלתר ואעש ארון ואפסול שני לוחות, וכסדר שהן סדורים בפרשה הראהו הקב״‎ה למשה כדכתיב ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו, ש״‎מ הראהו תחלה את תבנית המשכן ואח״‎כ תבנית הכלים. ואיידי דסליק בכלים כדכתיב ואת תבנית כל כליו, פתח הוא תחלה בכלים כדכתיב ועשו ארון וגו׳‎ לפי שהם עיקר.

וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים. בְּמַעֲשֵׂה הַמִּשְׁכָּן וְכָל כֵּלָיו וְדִינֵי עֲשִׂיָּתָם כְּבָר נִמְצְאוּ פְּרָטֵי דִינֵיהֶם בַּתַּלְמוּד, עֲלֵיהֶם אֵין לְהוֹסִיף וּמִמֶּנּוּ אֵין לִגְרֹעַ, וְלֹא נִשְׁאַר לָנוּ לְחַדֵּשׁ בָּהֶם דָּבָר, כִּי אִם בְּמָה שֶׁהִסְכִּימוּ עָלָיו כָּל הַמְפָרְשִׁים לַעֲשׂוֹת בָּהֶם רְמָזִים עַל עִנְיָנִים נִסְתָּרִים אוֹ נִגְלִים, כִּי לֹא יִתָּכֵן לוֹמַר שֶׁכָּל פְּרָטִים אֵלּוּ הָיוּ בְּלֹא כַּוָּנָה. וְעַל דֶּרֶךְ זֶה הָלְכוּ רֹב הַמְחַבְּרִים לַעֲשׂוֹת בָּהֶם רְמָזִים, אִישׁ לְפִי שִׂכְלוֹ, זֶה אוֹמֵר בְּכֹה וְזֶה בְּכֹה. וַאֲפִלּוּ רַשִׁ״י שֶׁכָּל דְּבָרָיו פְּשׁוּטִים, מִכָּל מָקוֹם בְּמָקוֹם שֶׁמָּצָא לִדְרוֹשׁ קָרוֹב לִפְשׁוּטוֹ לֹא הֵנִיחַ מִלְּבָאֲרוֹ, שֶׁכֵּן בְּפָרָשָׁה זוֹ פֵּרֵשׁ מִזְבַּח נְחֹשֶׁת לְכַפֵּר עַל מִצְחוֹ נְחוּשָׁה, וְכֵן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינוֹת מַיִם וְשִׁבְעִים תְּמָרִים (שמות טו, כז) פֵּרֵשׁ כְּנֶגֶד שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים וְשִׁבְעִים זְקֵנִים. עַל כֵּן לֹא אֶחְשׂוֹךְ גַּם אֲנִי מִלּוֹמַר מַה שֶּׁתַּעֲלֶה מְצוּדַת שִׂכְלִי, לְהוֹסִיף קְצָת עַל אוֹתָן רְמָזִים שֶׁדִּבְּרוּ בָהֶם הַמְפָרְשִׁים בִּשְׁנֵי פָּרָשִׁיּוֹת אֵלּוּ, תְּרוּמָה תְּצַוֶּה. וְטֶרֶם בּוֹאִי לְדַבֵּר בָּהֶם, אוֹמַר בְּדֶרֶךְ כְּלָל עַל שְׁלֹשָׁה רָאשֵׁי כֵּלִים אֲשֶׁר עֲלֵיהֶם נַעֲשָׂה זֵר זָהָב, וְהֵם אָרוֹן, שֻׁלְחָן וּמִזְבֵּחַ. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (יומא עב:) שֶׁהֵם כְּנֶגֶד שְׁלֹשָׁה כְּתָרִים: כֶּתֶר תּוֹרָה, כֶּתֶר כְּהֻנָּה, כֶּתֶר מַלְכוּת. וְהַבֵּט יָמִין וּרְאֵה, כִּי שְׁלֹשָׁה כֵּלִים אֵלּוּ הָיוּ חֲלוּקִים בְּמִדּוֹת הָאַמּוֹת, כִּי הָאָרוֹן הָיוּ כָּל אַמּוֹתָיו שְׁבוּרוֹת, וְהַמִּזְבֵּחַ הָיוּ כָּל אַמּוֹתָיו שְׁלֵמוֹת, וְהַשֻּׁלְחָן הָיוּ מִקְצָתָן שְׁבוּרוֹת וּמִקְצָתָן שְׁלֵמוֹת, הֲלֹא דָבָר הוּא.

וְהַקָּרוֹב אֵלַי לוֹמַר בָּזֶה, לְפִי שֶׁאָמְרוּ הַחֲכָמִים, בְּמַעֲלוֹת, הַבֵּט לְמַעְלָה מִמְּךָ, כִּי עַל יְדֵי זֶה יְדַמֶּה בְּנַפְשׁוֹ כִּי הוּא חָסֵר מִן שְׁלֵמוּת וְלֹא הִגִּיעַ לְמַדְרֵגַת חֲבֵרוֹ וְיָבֹא לְהִתְקַנְּאוֹת בּוֹ וְיוֹסִיף עַל שְׁלֵמוּת חָכְמָתוֹ, כִּי קִנְאַת סוֹפְרִים תַּרְבֶּה חָכְמָה. אֲבָל בְּעִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, דְּהַיְנוּ כָּל הַהַצְלָחוֹת הַגּוּפָנִיּוֹת כְּעֹשֶׁר וְכָבוֹד, יִסְתַּכֵּל בְּמִי שֶׁהוּא לְמַטָּה מִמֶּנּוּ, וּבְסִבָּה זוֹ יִשְׂמַח בְּחֶלְקוֹ בִּרְאוֹתוֹ כִּי יֵשׁ לוֹ רַב יוֹתֵר מִן הַרְבֵּה אֲנָשִׁים. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ הַמִּתְפַּלֵּל יִתֵּן עֵינָיו לְמַטָּה וְלִבּוֹ לְמַעְלָה (יבמות קה:), זֶה הַמִּתְפַּלֵּל עַל צָרְכֵי הַנֶּפֶשׁ וְהַגּוּף יִתֵּן לִבּוֹ הָרוֹאֶה הַרְבֵּה חָכְמָה וָדַעַת בְּמִי שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִמֶּנּוּ, וְיִתְפַּלֵּל אֶל ה׳ לְהַטּוֹת לְבָבוֹ אֶל הַחָכְמָה שֶׁיַּגִּיעַ בָּהּ לְמַעֲלַת הַשְּׁלֵמִים, שֶׁכֵּן שְׁלֹמֹה לֹא שָׁאַל מֵעִם ה׳ כִּי אִם שֶׁיִּתֶּן לוֹ לֵב שׁוֹמֵעַ. וְעֵינָיו הָרוֹאוֹת בְּחֶמְדּוֹת הַגּוּף הַמֻּחָשׁוֹת יִתֵּן בְּמִי שֶׁהוּא לְמַטָּה מִמֶּנּוּ בְּמַדְרֵגָה, וְאָז יִשְׂמַח בְּחֶלְקוֹ וְלֹא יְבַקֵּשׁ עַל רִבּוּי עֹשֶׁר, שֶׁכֵּן שְׁלֹמֹה אָמַר (משלי ל ח) ״רֵאשׁ וָעֹשֶׁר אַל תִּתֶּן לִי״. וְעַל כֵּן הָיוּ כָּל אַמּוֹת הָאָרוֹן שְׁבוּרוֹת, לְהוֹרוֹת שֶׁכָּל אָדָם יְדַמֶּה בְּנַפְשׁוֹ כְּאִלּוּ הוּא חָסֵר מִן שְׁלֵמוּת הַחָכְמָה וְצָרִיךְ לִמְדֹד עֲדַיִן לְמַלֹּאת חֶסְרוֹנוֹ, כִּי כָּל אַמָּה חֲסֵרָה מוֹרָה עַל דָּבָר חָסֵר הַצָּרִיךְ שֶׁיְּמַלְּאוּ חֶסְרוֹנוֹ. כָּךְ עִקַּר הַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא (איוב כח יב), מִמִּי שֶׁחוֹשֵׁב אֶת עַצְמוֹ לְאַיִן וְחָסֵר, אֲבָל לֹא בְּמִי שֶׁהוּא חָכָם בְּעֵינָיו הַטּוֹעֶה בְּעַצְמוֹ לֵאמֹר שֶׁכְּבָר הִגִּיעַ אֶל תַּכְלִיתָהּ, כִּי אֵיזֶהוּ חָכָם, הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם (אבות ד א), הַחוֹשֵׁב שֶׁהוּא חָסֵר מִן הַחָכְמָה וְהוּא צָרִיךְ עוֹד לְהִתְלַמֵּד. וְכֵן בִּידִיעַת מְצִיאוּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אָמְרוּ (בחינת עולם יג מה) תַּכְלִית הַיְדִיעָה שֶׁנֵּדַע שֶׁלֹּא נֵדָעֶךָ. וְעַל כֵּן הָיוּ כָּל אַמּוֹת הָאָרוֹן שְׁבוּרוֹת בְּאֹרֶךְ וְקוֹמָה וְרֹחַב, כְּנֶגֶד שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים הָעוֹמְדִים כְּנֶגֶד מַשִּׂיגֵי הַחָכְמוֹת, וְהֵם: קֹצֶר דַּעַת הַמַּשִּׂיג, וְעֹמֶק הַמֻּשָּׂג, וְאֹרֶךְ הַהַצָּעוֹת. כִּי הַקּוֹמָה הַיְינוּ הָעֹמֶק, כִּי עָמֹק הַדָּבָר מִי יִמְצָאֶנּוּ, וְהוּא עֹמֶק הַמֻּשָּׂג. וְהָרֹחַב עוֹמֵד כְּנֶגֶד קֹצֶר דַּעַת הַמַּשִּׂיג, וְהָאֹרֶךְ הַיְינוּ אֹרֶךְ הַהַצָּעוֹת. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (איוב יא ח) ״עֲמֻקָּה מִשְּׁאוֹל מַה תֵּדָע״, וּכְתִיב (שם יא ט) ״אֲרֻכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּהּ וּרְחָבָה מִנִּי יָם״.

אֲבָל הַשֻּׁלְחָן הַמְרַמֵּז לְכֶתֶר מַלְכוּת, וּלְכָל הַהַצְלָחוֹת הָאֱנוֹשִׁיּוֹת אֲשֶׁר יִשְׂרָאֵל זוֹכִין לָהֶם מִשֻּׁלְחָן גָּבוֹהַּ, הָיוּ אַמּוֹתָיו קְצָתָם שְׁלֵמוֹת, כִּי כָל מַשְׂכִּיל יִשְׂמַח בְּחֶלְקוֹ וִידַמֶּה בְּנַפְשׁוֹ כְּאִלּוּ יֵשׁ לוֹ כֹּל וְאֵינוֹ חָסֵר לְנַפְשׁוֹ מְאוּמָה, שֶׁכֵּן יַעֲקֹב אָמַר ״יֶשׁ לִי כֹל״ (בראשית לג יא). אָמְנָם קְצָתָם הָיוּ שְׁבוּרוֹת, לְהוֹרוֹת שֶׁלֹּא יַשְׁלִים הָאָדָם תַּאֲוָתוֹ מִכָּל וָכֹל, וְלֹא יִתֵּן אֶל הַחֹמֶר כָּל אַוַּת נַפְשׁוֹ, אֶלָּא צָרִיךְ שֶׁיִּשְׁבֹּר תַּאֲוָתוֹ. כִּי מִטַּעַם זֶה נִזְכַּר לְשׁוֹן שְׁבִירָה אֵצֶל הַלֶּחֶם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית מג ב) ״שִׁבְרוּ לָנוּ מְעַט אֹכֶל״, וּכְתִיב (ויקרא כו כו) ״בְּשִׁבְרִי לָכֶם מַטֵּה לֶחֶם״. וְיִתְבָּאֵר זֶה עוֹד בְּסָמוּךְ בְּפָרָשַׁת הַשֻּׁלְחָן. אֲבָל מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת הָיוּ כָּל אַמּוֹתָיו שְׁלֵמִים, וְכֵן מִזְבַּח הָעוֹלָה, כִּי עִנְיַן שְׁנֵיהֶם לְהַשְׁלִים אֶת הָאָדָם הֶחָסֵר מִצַּד מַעֲשָׂיו, כִּי כָל הַבָּא לְכַפֵּר עַל הָאָדָם מַשְׁלִים חֶסְרוֹנוֹ, כִּי מִזְבַּח הָעוֹלָה מְכַפֵּר עַל גּוּף הַחוֹטֵא עַל יְדֵי הַקְרָבַת גּוּפוֹת שֶׁל הַבַּעֲלֵי חַיִּים, וּמִזְבַּח הַקְּטֹרֶת מְכַפֵּר עַל הַנְּשָׁמָה וְרוּחַ אֱלֹהִים הָעוֹלָה הִיא לְמַעְלָה כַּעֲשַׁן הַקְּטֹרֶת, וְעַל כֵּן הָיוּ כָּל אַמּוֹת הָהֵם שְׁלֵמוֹת. וְאַחַר הַצָּעָה קְטַנָּה זוֹ נְבָאֵר בִּפְרָטוּת עִנְיַן הַמִּשְׁכָּן וְכֵלָיו.

וְעָשׂוּ אֲרוֹן. מַה שֶּׁנֶּאֱמַר בְּכֻלָּם ״וְעָשִׂיתָ״ וְכָאן נֶאֱמַר ״וְעָשׂוּ״, אָמְרָה הַתּוֹרָה הַכֹּל יָבוֹאוּ וְיִתְעַסְּקוּ בָּאָרוֹן כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לְכֻלָּם חֵלֶק בַּתּוֹרָה, כִּי כֶּתֶר תּוֹרָה הֶפְקֵר לַכֹּל. דָּבָר אַחֵר, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג, יח) ״עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ״. ״לְלוֹמְדֶיהָ״ לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא ״לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ״, רֶמֶז לַמַּחֲזִיקִים יְדֵי לוֹמְדֵי תּוֹרָה. וּבִהְיוֹת שֶׁלֹּא כָּל אָדָם מוּכָן לְתַלְמוּד תּוֹרָה, וּמִכָּל מָקוֹם יֵשׁ צַד בְּכָל אָדָם שֶׁיָּכוֹל לִהְיוֹת שֶׁיִּהְיֶה חֶלְקוֹ בַּתּוֹרָה, כִּי אַף אִם אֵינוֹ מוּכָן לִלְמֹד, מִכָּל מָקוֹם יָכוֹל הוּא לְהַחֲזִיק יְדֵי לוֹמְדֶיהָ, וְנֶחְשָׁב לוֹ כְּאִלּוּ הוּא לְמָדָהּ, כְּיִשָּׂשכָר וּזְבוּלוּן, לְכָךְ נֶאֱמַר ״וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים״, כִּי מִצַּד הֱיוֹת בָּאָרוֹן הָעֵץ הַמְרַמֵּז עַל ״כִּי עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ״, עַל כֵּן הַכֹּל יְכוֹלִין לַעֲשׂוֹתָהּ. לְכָךְ נֶאֱמַר ״וְעָשׂוּ״, כִּי זֶה דָּבָר שֶׁהַכֹּל יְכוֹלִין לַעֲשׂוֹתוֹ. וְיָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁזֶּהוּ דַּעַת רַבִּי יוֹחָנָן שֶׁאָמַר בְּמַסֶּכֶת (יומא עב:) מִכָּאן לְתַלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁבְּנֵי עִירוֹ מְצֻוִּין לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ.

וְאַחַר כָּךְ אָמַר ״וְצִפִּיתָ אוֹתוֹ זָהָב טָהוֹר מִבַּיִת וּמִחוּץ תְּצַפֶּנּוּ״. בַּעֲשִׂיַּת עֲצֵי שִׁטִּים אָמַר ״וְעָשׂוּ״, וּבְצִפּוּי הַזָּהָב אָמַר ״וְצִפִּיתָ״, כִּי הַכֹּל יְכוֹלִין לְהַחֲזִיק יְדֵי לוֹמְדֵי הַתּוֹרָה הָרָמוּז בָּעֵץ, אֲבָל אֵין הַכֹּל יְכוֹלִין לַעֲמוֹד עַל הַנִּגְלֶה וְהַנִּסְתָּר שֶׁבַּתּוֹרָה הָרָמוּז בְּאָמְרוֹ ״מִבַּיִת וּמִחוּץ תְּצַפֶּנּוּ״, וְכֵן אֵין הַכֹּל תּוֹכָם כְּבָרָם כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. וְקָרוֹב לוֹמַר שֶׁלְּכָךְ נַעֲשָׂה הָאָרוֹן עַצְמוֹ מֵעֵץ, כִּי כָל עֵץ עוֹשֶׂה פְּרִי, וְזֶה רֶמֶז לְשָׂכָר טוֹב אֲשֶׁר יֵשׁ לָעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כז יח) ״נֹצֵר תְּאֵנָה יֹאכַל פִּרְיָהּ״. וְזֶה דָּבָר שֶׁהַכֹּל נִכְסָפִים אֵלָיו, וּלְכָךְ נֶאֱמַר ״וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים״. אֲבָל צִפּוּי זָהָב מִבַּיִת וּמִחוּץ הַמְרַמֵּז עַל עֶצֶם הַמַּעֲשֶׂה, אֵין כָּל אָדָם שָׁוִין בָּזֶה, וְהוּא מְיֻחָד לְמֹשֶׁה וּלְאַנְשֵׁי סְגֻלָּה אֲשֶׁר כְּעֶרְכּוֹ, לְכָךְ נֶאֱמַר ״וְצִפִּיתָ״. וְהִנֵּה הַצִּפּוּי נִזְכָּר שְׁתֵּי פְעָמִים כְּדֵי לְהַבְדִּיל בַּיִת מִחוּץ, כִּי מִתְּחִלָּה אָמַר ״וְצִפִּיתָ אוֹתוֹ זָהָב טָהוֹר מִבַּיִת״, וְאַחַר כָּךְ אָמַר ״וּמִחוּץ תְּצַפֶּנּוּ״, וְלֹא הִזְכִּיר זָהָב טָהוֹר מִחוּץ. אַף עַל פִּי שֶׁבְּלִי סָפֵק הָיָה הַכֹּל מִזָּהָב טָהוֹר, מִכָּל מָקוֹם לֹא הִזְכִּיר זָהָב טָהוֹר אֵצֶל הַחוּץ, כִּי כָל אֻמָּן דַּרְכּוֹ לְהַדֵּר אֶת הַכְּלִי מִבַּחוּץ יוֹתֵר מִמָּה שֶׁמְּהַדְּרוֹ בִּפְנִים מִפְּנֵי הָרוֹאִים. וְעַל כֵּן לֹא הֻצְרַךְ לְהַזְכִּיר זָהָב טָהוֹר כִּי אִם אֵצֶל מִבַּיִת, אֲבָל מִחוּץ אֵין אֲנִי צָרִיךְ לְהַזְהִירְךָ שֶׁיִּהְיֶה הַצִּפּוּי גַּם כֵּן מִן זָהָב, כִּי קַל וָחוֹמֶר הוּא מִן הַפְּנִים. וּלְהוֹרוֹת נָתַן בְּלִבָּם שֶׁכְּמוֹהֶם יִהְיוּ עוֹשֵׂיהֶם, כִּי כָל לוֹמְדֵי הַתּוֹרָה צְרִיכִין בְּיוֹתֵר אַזְהָרָה עַל טָהֳרַת הַלֵּב הַפְּנִימִי שֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה בִּלְתִּי לַה׳ לְבַדּוֹ, אֲבָל עַל חִיצוֹנָם אֵין צְרִיכִין כָּל כָּךְ אַזְהָרָה, כִּי כָל אָדָם דַּרְכּוֹ לְהַדֵּר אֶת עַצְמוֹ כְּדֵי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵי אָדָם.

דָּבָר אַחֵר: לְכָךְ לֹא הִזְכִּיר זָהָב טָהוֹר אֵצֶל הַחוּץ, כְּדֵי שֶׁנִּלְמוֹד מִזֶּה שֶׁכָּל מַה שֶּׁהָאָדָם עוֹשֶׂה כְּדֵי לְהַדֵּר אֶת עַצְמוֹ בְּעֵינֵי אֱלֹהִים, הוּא וַדַּאי טָהוֹר בְּהֶחְלֵט. אֲבָל כָּל מַה שֶּׁהוּא מַרְאֶה חִיצוֹנוֹ טָהוֹר, אֵינוֹ טָהוֹר בְּהֶחְלֵט, כִּי יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁהוּא עוֹשֶׂה כֵן מִפְּנֵי הָרוֹאִים, וְלִבּוֹ בַּל נָכוֹן עִם ה׳. דָּבָר אַחֵר: לְפִי שֶׁנִּקָּיוֹן פְּנִימִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַבְּלוֹ כְּשֶׁהוּא טְהוֹר הַמַּחֲשָׁבוֹת, אֲבָל לְטַהֵר אֶת עַצְמוֹ מִבַּחוּץ הוּא דָּבָר קָשֶׁה מְאֹד, כִּי מִדֶּרֶךְ בְּנֵי עַמֵּנוּ לָדוּן אֶת כָּל אָדָם לְכַף חוֹבָה, כִּי מִי לָנוּ גָּדוֹל מִמֹּשֶׁה, וַיְחַפְּאוּ עָלָיו דְּבָרִים וַחֲשָׁדוּהוּ בְּמַה שֶּׁאֵין בּוֹ, וְאִם בָּאֲרָזִים נָפְלָה חֵץ שָׁחוּט לְשׁוֹנָם, מַה יַּעֲשׂוּ אֵזוֹבֵי קִיר. דָּבָר אַחֵר: מִבַּיִת וּמִחוּץ רֶמֶז לַנִּגְלֶה וְנִסְתָּר שֶׁבַּתּוֹרָה, וְיָדוּעַ שֶׁהַנִּסְתָּר יֵשׁ בּוֹ יוֹתֵר טָהֳרָה וּקְדֻשָּׁה מִן הַנִּגְלֶה, עַל כֵּן לֹא הִזְכִּיר טָהוֹר כִּי אִם אֵצֶל מִבַּיִת.

וְהִנֵּה מָקוֹם אִתִּי לְפָרֵשׁ עוֹד ״מִבַּיִת וּמִחוּץ״, עַל דֶּרֶךְ שֶׁמָּצִינוּ בְּמַסֶּכֶת מוֹעֵד קָטָן (טז.) רַבִּי גָּזַר לְתַלְמִידָיו שֶׁלֹּא יִשְׁנוּ בַּשּׁוּק כוּ׳, וּמַסִּיק שָׁם: וְהַכְּתִיב (משלי א כ) ״חָכְמוֹת בַּחוּץ תָּרֹנָּה״? אָמַר רָבָא: כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בִּפְנִים, תּוֹרָתוֹ מַכְרֶזֶת עָלָיו מִבַּחוּץ. וּלְפִי זֶה יֵשׁ יוֹתֵר שְׁלֵמוּת בְּתוֹרַת הַבַּיִת מִבְּתוֹרָה שֶׁנִּשְׁנֵית בַּחוּץ, עַל כֵּן הִזְכִּיר ״זָהָב טָהוֹר״ מִבַּיִת וְלֹא הִזְכִּיר זֶה אֵצֶל הַחוּץ. וְאוּלַי שֶׁמִּטַּעַם זֶה הִקְדִּים כָּאן ״בַּיִת״ לְ״חוּץ״, כִּי הִתְחִיל בְּ״זָהָב טָהוֹר מִבַּיִת״, וּמִשָּׁם נִלְמַד גַּם אֶל הַחוּץ. כָּךְ הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בַּבַּיִת, מִשָּׁם יִתְפַּשֵּׁט הַדָּבָר לְרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת.

וְעָשׂוּ אֲרוֹן. טַעַם שֶׁבָּאָרוֹן שִׁנָּה ה׳ אֶת דְּבָרוֹ הַטּוֹב מִכָּל הַכֵּלִים, שֶׁבְּכֻלָּם אָמַר ״וְעָשִׂיתָ שֻׁלְחָן״, ״וְעָשִׂיתָ מְנוֹרַת״ וְגוֹ׳, ״וְאֶת הַמִּשְׁכָּן תַּעֲשֶׂה״, ״וְעָשִׂיתָ אֶת הַמִּזְבֵּחַ עֲצֵי״ וְגוֹ׳, וְגַם בִּפְרָטֵי הָאָרוֹן עַצְמוֹ גָּמַר אוֹמֶר בְּנוֹכֵחַ דִּכְתִיב ״וְצִפִּיתָ אוֹתוֹ״ ״וְיָצַקְתָּ לּוֹ״ ״וְעָשִׂיתָ בַדֵּי״ וְגוֹ׳. אוּלַי שֶׁרָמַז שֶׁאֵין גּוּפָהּ שֶׁל תּוֹרָה יָכוֹל לְהִתְקַיֵּם אֶלָּא בִּכְלָלוּת כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאֵין מְצִיאוּת בָּעוֹלָם יָכוֹל עֲשׂוֹת כָּל עִקְּרֵי הַתּוֹרָה. וְזֶה לְךָ הָאוֹת: אִם הוּא כֹּהֵן הֲרֵי זֶה אֵינוֹ מְקַיֵּם נְתִינַת עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מַתְּנוֹת כְּהוּנָּה וּפִדְיוֹן בְּכוֹר וְכוּ׳, וְאִם הוּא יִשְׂרָאֵל הֲרֵי אֵינוֹ יָכוֹל לְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁבְּהַקְרָבַת הַקָּרְבָּנוֹת וְדִינֵיהֶם אֲשֶׁר רַבּוּ מִצְוֹת עֲשֵׂה שֶׁבָּהֶם, וְכֵן לֵוִי. וּבִכְלָלוּת כָּל יִשְׂרָאֵל יְקַיְּמוּ כְּלָלוּת עִקְּרֵי הַתּוֹרָה, לָזֶה אָמַר וְעָשׂוּ לְשׁוֹן רַבִּים, וּבִשְׁאָר פְּרָטֵי תִּקּוּנֵי הָאָרוֹן אָמַר לְשׁוֹן יָחִיד, כִּי לְתַקֵּן כְּלֵי הַתּוֹרָה שֶׁהֵם לוֹמְדֶיהָ וַעֲמֵלֶיהָ וַהֲכָנוֹתֶיהָ יְכוֹלִין לְהִתְקַיֵּם מֵאָדָם אֶחָד.

עוֹד אוּלַי שֶׁקָּדַם לְדַבֵּר לוֹ בְּלָשׁוֹן זֶה לְגַלּוֹת לוֹ עַל כָּל הַמַּעֲשֶׂה, שֶׁהֲגַם שֶׁמְּדַבֵּר עִמּוֹ לְנוֹכֵחַ, לֹא אֵלָיו בָּא הַמִּצְוָה אֶלָּא לְזוּלַת, שֶׁהֵם חַכְמֵי לֵב (שמות לו:א), כְּמוֹ שֶׁבֵּאֵר אַחַר כָּךְ, וּמְכַנֶּה הַדָּבָר אֵלָיו לְפִי שֶׁהוּא הַמְצַוֶּה לְיִשְׂרָאֵל.

עוֹד לְפִי מַה שֶׁאָמְרוּ זַ״ל (רש״י על דברים ח:א), כִּי אֲרוֹן עֵץ עָשָׂה מֹשֶׁה וְשָׂם שָׁם הַלּוּחוֹת תֵּכֶף בִּירִידָתוֹ מִן הָהָר עַד שֶׁעָשָׂה בְּצַלְאֵל הָאָרוֹן שֶׁהוּנְחוּ שָׁם לְעוֹלָם, וְכֵן אָמַר בְּפָרָשַׁת עֵקֶב (דברים י:א) ״וְעָשִׂיתָ לְּךָ אֲרוֹן עֵץ״. דִּקְדֵּק לוֹמַר ״לְךָ״, פֵּרוּשׁ: אֵין פֵּרוּשׁ ״וְעָשִׂיתָ״ כִּשְׁאָר ״וְעָשִׂיתָ״ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ בְּמַעֲשֵׂה מִשְׁכָּן - ״וְעָשִׂיתָ שֻׁלְחָן״, ״וְעָשִׂיתָ מְנוֹרַת״, ״וְעָשִׂיתָ מִזְבֵּחַ״, וְכֻלָּן לֹא עֲשָׂאָן אֶלָּא בְּצַלְאֵל. דָּבָר זֶה לְךָ אֲנִי מְצַוֶּה לַעֲשׂוֹת, וְכֵן עָשָׂה, דִּכְתִיב (דברים י:ג) ״וָאַעַשׂ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים״, וּכְתִיב (דברים י:ה) ״וָאָשִׂים אֶת הַלּוּחוֹת בָּאָרוֹן אֲשֶׁר עָשִׂיתִי״. אֲשֶׁר עַל כֵּן אָמַר כָּאן וְעָשׂוּ, פֵּרוּשׁ, מִלְּבַד מַה שֶׁתַּעֲשֶׂה אַתָּה שֶׁהוּא לְפִי שָׁעָה, עוֹד יַעֲשׂוּ הָעוֹשִׂים מִנִּכְסֵי נִדְבַת הַמִּשְׁכָּן. וְאִם הָיָה אוֹמֵר ״וְעָשִׂיתָ״, הָיָה סוֹבֵר מֹשֶׁה לָדוּן מִמַּה שֶׁגִּלָּה לוֹ בָּאָרוֹן שֶׁלְּפִי שָׁעָה שֶׁיִּהְיֶה מִשֶּׁלּוֹ גַּם אֶת זֶה יִהְיֶה הַדָּבָר כֵּן, אוֹ יַחְשׁוֹב שֶׁיִּהְיֶה אוֹתוֹ אָרוֹן עַצְמוֹ שֶׁכְּבָר עָשָׂה. לָזֶה אָמַר, לֹא כֵן הוּא, וְעָשׂוּ וְגוֹ׳. וּבִשְׁאָר מַעֲשִׂים שֶׁלֹּא הָיָה מַעֲשֶׂה זוּלַת הָאָמוּר, דִּבֵּר הַכָּתוּב כְּדַרְכּוֹ ״וְעָשִׂיתָ״, לוֹמַר שֶׁהַזְּכוּת מְכֻוָּנָה לְמֹשֶׁה הֲגַם שֶׁאֲחֵרִים עוֹשִׂים.