שְׁמוֹת כ״ה · כ׳

וְהָי֣וּ הַכְּרֻבִים֩ פֹּרְשֵׂ֨י כְנָפַ֜יִם לְמַ֗עְלָה סֹכְכִ֤ים בְּכַנְפֵיהֶם֙ עַל־הַכַּפֹּ֔רֶת וּפְנֵיהֶ֖ם אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֑יו אֶ֨ל־הַכַּפֹּ֔רֶת יִהְי֖וּ פְּנֵ֥י הַכְּרֻבִֽים׃

טקסט הפסוק: מקרא על פי המסורה (ויקיטקסט), רישיון CC BY-SA 3.0

במילים פשוטות

והיו הכרובים פורשי כנפיים למעלה, סוככים בכנפיהם על הכפורת, ופניהם איש אל אחיו, אל הכפורת יהיו פני הכרובים. רש״י מבאר ש״פורשי כנפיים״ - שלא תעשה כנפיהם שוכבים אלא פרושים וגבוהים למעלה אצל ראשיהם, שיהא עשרה טפחים בחלל שבין הכנפיים לכפורת. אבן עזרא מביא את דעת יפת שאל אמצע הכפורת יהיו פניהם, ואת דעתו שפניהם מעט פונים אל הכפורת. הכתוב מתאר את תנוחת הכרובים: כנפיהם פרושות למעלה מעל הכפורת, ופניהם זה אל זה ומופנים אל הכפורת. בכך מושלמת צורת הכרובים: הם פורשים כנפיים המצלות על הכפורת, ופניהם מופנות זה לזה כלפי הכפורת. תנוחה זו יוצרת את המרחב שמעליו נשמע הדיבור האלוקי. פני הכרובים המופנות זה לזה מבטאות, לפי המסורת, את הקשר בין ה' לישראל בעת שהם עושים רצונו.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

פרשי כנפים. שֶׁלֹּא תַעֲשֶׂה כַנְפֵיהֶם שׁוֹכְבִים אֶלָּא פְּרוּשִׂים וּגְבוֹהִים לְמַעְלָה אֵצֶל רָאשֵׁיהֶם, שֶׁיְּהֵא עֲשָׂרָה טְפָחִים בֶּחָלָל שֶׁבֵּין הַכְּנָפַיִם לַכַּפֹּרֶת, כִּדְאִיתָא בְסֻכָּה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וִיהוֹן כְּרוּבַיָא פְּרִיסָן גַדְפֵיהוֹן לְעֵלָא מְטַלִין בְּגַדְפֵהוֹן עַל כַּפֻּרְתָּא וְאַפֵּיהוֹן חַד לָקֳבֵל חַד לָקֳבֵל כַּפֻּרְתָּא יְהוֹן אַפֵי כְרוּבַיָא:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

והיו. אמר יפת, כי אל הכפורת יהיו פני הכרובים, אל אמצע הכפרת, ולפי דעתי, כי לא היו פני הכרובים עומדים על זויות נצבם על כן פניהם מעט פונים אל הכפרת:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

למעלה - לצד ראשיהם. ופניהם איש אל אחיו שזה הוא אל אמצעות הכפורת, יהיו פני הכרובים.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

וְהָיוּ הַכְּרוּבִים. כְּבָר בֵּאֲרוּ הַנְּבִיאִים שֶׁהַמַּלְאָכִים בְּמַרְאֵה הַנְּבוּאָה נִרְאִים לַחוֹזִים כִּדְמוּת כְּרוּבִים, וְהֵם פְּנֵי אָדָם וְלָהֶם כְּנָפַיִם. וּבְכָל זֶה יוֹרוּ עִנְיַן הַשֵּׂכֶל הַנִּבְדָּל אֲשֶׁר כָּל הִלּוּכוֹ לְצַד מַעְלָה, וְזֶה לְהַבִּיט אֶל הָאֱלֹהִים. הַשְׂכֵּל וְיָדוֹעַ אוֹתִי כָּל אֶחָד מֵהַשְּׂכָלִים הַנִּבְדָּלִים כְּפִי הָאֶפְשָׁר אֶצְלוֹ. וְזֶה בְּעַצְמוֹ הוֹרָה עַתָּה בְּאָמְרוֹ "וְהָיוּ הַכְּרוּבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה", כִּי בִּהְיוֹת הַשֵּׂכֶל הָאֱנוֹשִׁי שֵׂכֶל בְּכֹחַ אֶל הַשְּׁלֵמוּת הַשֵּׁנִי, אֲשֶׁר יִקְנֵהוּ בַּעֲשׂוֹתוֹ כְּלָלִים, וְיַפְשִׁיטֵם מֵחֹמֶר לְהַשְׂכִּיל וְלָדַעַת אֶת בּוֹרְאוֹ כְּפִי הָאֶפְשָׁר, וְזֶה יַעֲשֶׂה בְּהַבִּיט נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתוֹ הַמּוֹרוֹת בְּמוֹפֵת פְּלָאוֹת מַעֲשָׂיו וְדַרְכֵי טוּבוֹ. כִּי אָמְנָם מַהוּת הַדָּבָר וְצוּרָתוֹ תִּוָּדַע לָנוּ מִצַּד פְּעֻלּוֹתָיו, וְזֶה יִקְרֶה לַשֵּׂכֶל הָאֱנוֹשִׁי כְּשֶׁיַּשְׂכִּיל מִמְּצִיאוּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ אֶת הָאֶפְשָׁר אֶצְלוֹ, כְּאָמְרוֹ "הוֹדִיעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶךָ וְאֵדָעֲךָ, לְמַעַן אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ" (שמות לג:יג). אָמַר שֶׁיִּהְיוּ הַכְּרוּבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה. וּכְבָר אָמְרוּ שֶׁהַכְּרוּבִים זָכָר וּנְקֵבָה הָיוּ, הַמּוֹרִים פְּעֻלַּת הַמְצָאַת הַכְּלָלִים מוּפְשָׁטִים, שֶׁהִיא כִּפְעֻלַּת הַזָּכָר הַמַּמְצִיאוֹ, וּמוֹרִים קַבָּלַת אוֹתָם הַמּוּפְשָׁטִים שֶׁהִיא כִּפְעֻלַּת הַנְּקֵבָה. וְאָמַר "וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו", כִּי פְּעֻלַּת הַמְצָאַת הַכְּלָלִים וְהַפְשָׁטָתָם תַּבִּיט וּתְכַוֵּן אֶל פְּעֻלַּת קַבָּלַת הַכְּלָלִים הַמּוּפְשָׁטִים מֵחוֹמֶר, אֲשֶׁר בָּהּ קִנְיַן הַשְּׁלֵמוּת הַמְכֻוָּן. וְאָמַר "אֶל הַכַּפֹּרֶת יִהְיוּ פְּנֵי הַכְּרוּבִים".

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

פרשי כנפים כדמות עופות על שם שבריה זו נקיה ורוב הלוכה באויר בלא טינוף, וכן מצינו במקום אחר שרפים עומדים ממעל לו שש כנפים וגו'.

למעלה מראשיהם דרך ענוה ויראה דוגמא ובשתים יכסה פניו.

ופניהם איש אל אחיו דברים הללו מוכיחים שלא נעשו לתמונה כדי להשתחות, כיצד אלו לא היה מהם רק אחד או אם היו פני האחד נגד העם ופני האחד אל אחיו, היה פתחון פה לבעל דין לומר שנעשה לשם יראה, עכשו כשפני שניהם איש אל אחיו ועוד ששני פניהם כבושים אל הכפורת מקום השכינה והתורה, ועוד שלא היו נראין לשום בריה רק לכהן גדול ד׳‎ פעמים ליום אחד בשנה הדבר ידוע כי לא היו שם רק לנוי דוגמת שמשים. כענין שנאמר שרפים עומדים וגו'.

מקור: ספריא · נחלת הכלל