ואל הארן תתן את העדת. לֹא יָדַעְתִּי לָמָּה נִכְפַּל, שֶׁהֲרֵי כְּבָר נֶאֱמַר וְנָתַתָּ אֶל הָאָרֹן אֵת הָעֵדֻת, וְיֵשׁ לוֹמַר, שֶׁבָּא לְלַמֵּד שֶׁבְּעוֹדוֹ אָרוֹן לְבַדּוֹ, בְּלֹא כַפֹּרֶת, יִתֵּן תְּחִלָּה הָעֵדוּת לְתוֹכוֹ וְאַחַר כָּךְ יִתֵּן אֶת הַכַּפֹּרֶת עָלָיו, וְכֵן מָצִינוּ כְּשֶׁהֵקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן, נֶאֱמַר וַיִּתֵּן אֶת הָעֵדֻת אֶל הָאָרֹן וְאַחַר כָּךְ וַיִּתֵּן אֶת הַכַּפֹּרֶת עַל הָאָרֹן מִלְמָעְלָה:
וְתִתֵּן יָת כַּפֻּרְתָּא עַל אֲרוֹנָא מִלְעֵלָא וּבַאֲרוֹנָא תִּתֵּן יָת סַהֲדוּתָא דִי אֶתֵּן לָךְ:
ואל הארן. כמשפט הלשון וכבר היה נותן העדות בארון, ואחר תשים הכפרת:
וְנָתַתָּ אֶת הַכַּפֹּרֶת עַל הָאָרוֹן מִלְמַעְלָה, וְאֶל הָאָרוֹן תִּתֵּן אֶת הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ. כִּי אָמְנָם הַבָּטַת הַשֵּׂכֶל וְהַמְצָאָתוֹ הַכְּלָלִים וְהַפְשִׁיטוֹ אוֹתָם מֵחֹמֶר, וְכֵן קַבָּלָתוֹ כְּשֶׁיְקַבְּלֵם לַעֲשׂוֹתָם קִנְיָן, הִנֵּה כָּל זֶה יַעֲלֶה לוֹ בְּאֶמְצָעוּת הָעִיּוּן וְהַהֲכָנוֹת הַמַּעֲשִׂיּוֹת. אִם כֵּן יוּשַׂג כָּל זֶה בְּהַבִּיט אֶל הָעֵדוּת אֲשֶׁר בָּאָרוֹן אֲשֶׁר עָלָיו הַכַּפֹּרֶת, כִּי אָמְנָם בָּעֵדוּת שֶׁהֵם הַדִּבְּרוֹת נִמְצָאִים כְּלָלֵי הַחֵלֶק הָעִיּוּנִי וְהַמַּעֲשִׂי. וּבָזֶה יָעַד.
ונתת את הכפרת על הארן מלמעלה ואח״כ ואל הארן תתן את העדת, כיצד מבאלול שלמפרע היו הלוחות מונחות בארון שעשה משה כדכתיב בפרשת עקב ואעש ארון עצי שטים ואפסול שני לוחות אבנים וגו', ובכ״ה בכסלו הסמוך לאחריו כשנגמר המשכן וכל כליו, אז נתנו תחלה הכפורת על הארון ועדיין היו הלוחות בארון שעשה משה עד באחד בניסן כשנמשח המשכן ואת כל כליו והעלה הכפורת ונתנו הלוחות בארון זה שעשה בצלאל, והוא שנאמר ואל הארון תתן את העדות. ולפי פשוטו ואל הארן כבר יהיה נתון את העדת, ואח״כ ונתת את הכפרת, ואיידי דנקט ליה ואזיל בעשיית הכפרת, כתב לך תחלה ונתת את הכפרת כדי לגמור כל העשיות המוטלות עליה.
ואל הארן תתן את העדת כאן צוה לתת הלוחות בארון ולמעלה שכתוב ונתת אל הארון נותן טעם ללא יסורו ממנו.
אשר אתן אליך הם הלוחות שניות שהרי פרשה זו נאמרה במ׳ יום האחרונות, והראשונות נשתברו מי״ז בתמוז שעבר.
[ואל הארון בארון].
וְנָתַתָּ אֶת הַכַּפֹּרֶת וְגוֹ׳ וְאֶל הָאָרֹן תִּתֵּן וְגוֹ׳. קָשֶׁה לָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר פַּעַם שְׁנִיָּה וְאֶל הָאָרֹן תִּתֵּן אַחַר שֶׁכְּבָר אָמַר לְמַעְלָה ״וְנָתַתָּ אֶת הָעֵדוּת״ וְגוֹ׳? וְרַשִׁ״י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה יִשֵּׁב שֶׁיִּרְצֶה לוֹמַר שֶׁיִּתֵּן תְּחִלָּה הָעֵדוּת וְאַחַר כָּךְ יִתֵּן הַכַּפֹּרֶת עָלָיו עַד כָּאן. מַשְׁמַע מִדְּבָרָיו שֶׁהָיָה מָקוֹם לִטְעוֹת שֶׁיִּתֵּן הָעֵדוּת עַל הָאָרוֹן, וְאֵין דַּעְתִּי נוֹחָה לוֹמַר שֶׁיֵּשׁ מָקוֹם לִטְעוֹת בָּזֶה, וּמַה גַּם שֶׁאֵין מָקוֹם שָׁם כִּי הוּא מְקוֹם הַכְּרוּבִים, וְעוֹד הָיָה לוֹ לוֹמַר בְּפָסוּק רִאשׁוֹן בִּמְקוֹם תֵּבַת ״אֶל״ - ״תּוֹךְ״ וְלֹא הָיָה צָרִיךְ לִכְתֹּב פַּעַם שְׁנִיָּה ״וְאֶל הָאָרֹן״. וְיֵשׁ עוֹד לְהַקְשׁוֹת בָּזֶה. וְרַבִּי אֵלִיָּהוּ מִזְרָחִי זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כָּתַב בָּזֶה דְּבָרִים שֶׁאֵינָם לְפִי רוּם חָכְמָתוֹ. וּרְאִיתִיו שֶׁרָצָה לְהִסְתַּיֵּעַ לְדִבְרֵי רַשִׁ״י מִדִּבְרֵי רַאֲבַ״ע, וּבִמְחִילָה מִכְּבוֹדוֹ דִּבְרֵי רַבִּי אַבְרָהָם אִבְּן עֶזְרָא הֵם שֶׁבָּא לְתַקֵּן הַמַּשְׁמָעוּת שֶׁלֹּא יִקְשֶׁה לְךָ בַּפָּסוּק שֶׁהִקְדִּים נְתִינַת הַכַּפֹּרֶת קֹדֶם נְתִינַת הָעֵדוּת, וּמִן הָרָאוּי לְהַקְדִּים נְתִינַת הָעֵדוּת, לָזֶה אָמַר ״וּכְבָר״ וְכוּ׳ - לֹא לְפָרֵשׁ שֶׁכָּל הַכָּתוּב בָּא לוֹמַר שֶׁלֹּא יִתֵּן הָעֵדוּת לְמַעְלָה מֵהַכַּפֹּרֶת, שֶׁזֶּה אַדְרַבָּה מוּבָן מִפָּסוּק רִאשׁוֹן וְהַטָּעוּת אַדְרַבָּה מִפָּסוּק שֵׁנִי.
וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי לוֹמַר, כִּי כַּוָּנַת הַכָּתוּב הִיא לְרַבּוֹת בּוֹ נְתִינָה, לוֹמַר שֶׁאַחַר שֶׁיִּתֵּן הַכַּפֹּרֶת עַל הָאָרוֹן לֹא יֵצְאוּ מִמֶּנּוּ עוֹד לְדוֹרוֹת עוֹלָם, כְּמִשְׁפַּט סֵפֶר תּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה לָשׂוּם מִצַּד וְכוּ׳, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (דברים רבה ט,ט) שֶׁמִּשְׁפָּטוֹ שֶׁאִם יִהְיֶה הֶפְרֵשׁ בֵּין שֵׁבֶט לְשֵׁבֶט בְּסִפְרֵיהֶם שֶׁכָּתְבוּ כָּל שֵׁבֶט סֵפֶר תּוֹרָה אֶחָד, יְבָרְרוּ הַסֵּפֶר מִסֵּפֶר הַמּוּנָח בֵּית ה׳, וְאָמַר כִּי הָעֵדוּת שָׁם יִהְיוּ לְבַל יֵצְאוּ עוֹד. וְלָזֶה רִבָּה בּוֹ נְתִינָה אַחַר נְתִינָה, וּלְטַעַם זֶה גַּם כֵּן אָנוּ מַרְוִיחִים לָמָּה הִקְדִּים נְתִינַת הַכַּפֹּרֶת לִנְתִינַת הָעֵדוּת, כִּי לֹא בָּא אֶלָּא לוֹמַר שֶׁאַחַר שֶׁנְּתָנוּם בָּאָרוֹן וְכִסָּה בַּכַּפֹּרֶת נְתוּנִים נְתוּנִים יִהְיוּ שָׁמָּה עַד עוֹלָם, וְהָבֵן.
עוֹד יִרְצֶה, כִּי לֹא יַנִּיחַ הָעֵדוּת בָּאָרוֹן עַד שֶׁיִּהְיֶה הָאָרוֹן שָׁלֵם בְּכַפּוֹרֶת הֲלוֹם וְלֹא קוֹדֶם, וְזֶה אָמְרוֹ וְנָתַתָּ אֶת הַכַּפֹּרֶת וְגוֹ׳, אָז אֶל הָאָרוֹן תִּתֵּן אֶת הָעֵדֻת.
עוֹד אֶפְשָׁר לוֹמַר עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא בתרא יד:) שֶׁהַלּוּחוֹת וְשִׁבְרֵי לוּחוֹת מוּנָּחִים בָּאָרוֹן, לָזֶה אָמַר שְׁתֵּי פְּעָמִים, אַחַת כְּנֶגֶד הַלּוּחוֹת הַשְּׁלֵמִים וְהַשְּׁנִיָּה כְּנֶגֶד הַשְּׁבוּרִים.
וּבְדֶרֶךְ רֶמֶז נִרְאֶה, כִּי בָא לִרְמֹז לוֹ שֶׁהֲגַם שֶׁהַכַּפֹּרֶת לְמַעְלָה מִן הָעֵדוּת שֶׁהֵם בְּתוֹךְ הָאָרוֹן לְמַטָּה מֵהַכַּפֹּרֶת, הֵם בִּבְחִינָה לְמַעְלָה מִמֶּנָּה. וְלָזֶה סִדֵּר נְתִינַת הָעֵדוּת אַחַר הַכַּפֹּרֶת, לוֹמַר זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ, מַה שֶׁלֹּא הָיָה נִשְׁמָע כֵּן אִם הָיָה מַקְדִּים לוֹמַר ״וְנָתַתָּ אֶת הָעֵדוּת וְגוֹ׳ וְנָתַתָּ אֶת הַכַּפֹּרֶת עַל הָאָרוֹן מִלְמָעְלָה״, מַשְׁמָע שֶׁהַכַּפֹּרֶת הוּא לְמַעְלָה מֵהָאָרוֹן.
