כַּפְתֹּרֵיהֶ֥ם וּקְנֹתָ֖ם מִמֶּ֣נָּה יִהְי֑וּ כֻּלָּ֛הּ מִקְשָׁ֥ה אַחַ֖ת זָהָ֥ב טָהֽוֹר׃

חֵזוּרֵיהוֹן וּקְנֵיהוֹן מִנַהּ יְהוֹן כֻּלַהּ נְגִידָא חֲדָא דִדְהַב דְכֵי:

כַּפְתֹּרֵיהֶם וּקְנֹתָם מִמֶּנָּה יִהְיוּ. בְּהַקּוֹמֵץ רַבָּה (מנחות כח,א) תְּנַן: שִׁבְעָה קְנֵי מְנוֹרָה מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה, שִׁבְעָה נֵרוֹתֶיהָ מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה. מַאי טַעְמָא? ״הֲוָיָה״ כְּתִיב בְּהוּ, עַד כָּאן. וְקָשֶׁה, וַהֲלֹא לֹא נֶאֱמַר ״הֲוָיָה״ אֶלָּא בַּקָּנִים וְלֹא בַּנֵּרוֹת, כִּי שְׁתֵּי הֲוָיוֹת נֶאֶמְרוּ בַּמְּנוֹרָה: אַחַת בְּפָסוּק זֶה וְאַחַת בְּפָסוּק רִאשׁוֹן ״וְעָשִׂיתָ מְנוֹרַת וְגוֹ׳ יְרֵכָהּ וְקָנָהּ גְּבִיעֶיהָ כַּפְתּוֹרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ מִמֶּנָּה יִהְיוּ״, מַשְׁמַע שֶׁאֵינוֹ מְעַכֵּב אֶלָּא שִׁבְעָה קָנִים וּגְבִיעֶיהָ כַּפְתּוֹרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ. וַהֲגַם שֶׁבַּמִּשְׁנָה לֹא הִזְכִּיר אֶלָּא הַקָּנִים וְהַנֵּרוֹת, כָּתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת שֶׁהוּא הַדִּין, וְלֹא הִזְכִּירָם הַתַּנָּא לְצַד שֶׁאֵינָם בִּמְנוֹרוֹת שֶׁל מַתָּכוֹת, וְכֵן כָּתַב רַמְבַּ״ם פֶּרֶק ג׳ מֵהִלְכוֹת בֵּית הַבְּחִירָה, יְעֻיַּן שָׁם. אֲבָל הַנֵּרוֹת לֹא הִזְכִּיר בָּהֶם הַהֲוָיָה, וְהִנֵּה יֵשׁ מַחְלֹקֶת בֵּין רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מנחות פח,ב) אִם הַנֵּרוֹת קְבוּעִים אוֹ לֹא, וְלֹא מִבָּעְיָא לְהָאוֹמֵר שֶׁלֹּא הָיוּ קְבוּעִים שֶׁהֵם כֵּלִים בִּפְנֵי עַצְמָן וְלֹא מָצִינוּ בָּהֶם הֲוָיָה, אֶלָּא אֲפִלּוּ לְמַאן דְּאָמַר קְבוּעִים הֲרֵי מוֹדֶה הוּא שֶׁאֵינָם מִקְשָׁה עִמָּהּ, שֶׁלֹּא נֶחְלְקוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּפֶרֶק ב׳ מִדּוֹת (מנחות פח,ב) אֶלָּא אִם הָיְתָה מֵהַכִּכָּר אוֹ לְבַד מֵהַכִּכָּר, אֲבָל שֶׁאֵינָם מִקְשָׁה מִמֶּנָּה אַלִּיבָּא דְּכוּלֵּי עָלְמָא לֹא. וְכֵן דִּקְדֵּק הַכָּתוּב בְּאָמְרוֹ ״מִקְשָׁה יְרֵכָהּ וְקָנָהּ גְּבִיעֶיהָ כַּפְתּוֹרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ״, וְאִלּוּ נֵרוֹתֶיהָ לֹא אָמַר, וְאַחַר שֶׁאָמַר מִשְׁפְּטֵי פְרָטֵי הַמְּנוֹרָה בְּאֹרֶךְ אָמַר שֶׁיַּעֲשׂוּ אֶת נֵרוֹתֶיהָ, הֲרֵי זֶה מַרְאֶה בָּאֶצְבַּע שֶׁחֲלוּקִים הֵם מֵהַמְּנוֹרָה. וְעוֹד דִּקְדֵּק הַכָּתוּב לוֹמַר מִמֶּנָּה יִהְיוּ, לוֹמַר אוֹתָם שֶׁהֵם מִמֶּנָּה עֲלֵיהֶם אֲנִי מַתְנֶה הֲוָיָה.

וְאוּלַי כִּי כֵּיוָן שֶׁנִּתְגַּלָּה טַעַם שִׁבְעָה קָנִים שֶׁהֵם לָשׂוּם בָּהֶם נֵרוֹת, אִם כֵּן כְּשֶׁאֵין נֵר הֲרֵי הַקָּנֶה בָּטֵל וּכְאִלּוּ אֵינוֹ וְהוּא מְעַכֵּב. וְאוּלַי כִּי לֹא אָמַר הַשַּׁ״ס בְּהַקּוֹמֵץ רַבָּה (מנחות כח,א) מַאי טַעְמָא אֶלָּא עַל הַקָּנִים, אֲבָל הַנֵּרוֹת אֵינוֹ צָרִיךְ כִּי זֶה תָּלוּי בָּזֶה.