שְׁמוֹת כ״ה · ל״ז

וְעָשִׂ֥יתָ אֶת־נֵרֹתֶ֖יהָ שִׁבְעָ֑ה וְהֶֽעֱלָה֙ אֶת־נֵ֣רֹתֶ֔יהָ וְהֵאִ֖יר עַל־עֵ֥בֶר פָּנֶֽיהָ׃

טקסט הפסוק: מקרא על פי המסורה (ויקיטקסט), רישיון CC BY-SA 3.0

במילים פשוטות

ועשית את נרותיה שבעה, והעלה את נרותיה והאיר על עבר פניה. רש״י מבאר ש״נרותיה״ הם כמין בזיכים שנותנים בתוכם את השמן והפתילות, ו״והאיר על עבר פניה״ - עשה פי ששת הנרות שבראשי הקנים היוצאים מצדיה מסובים כלפי האמצעי. רשב״ם מבאר ש״נרותיה״ שנותנים בהם את השמן והפתילות, ו״והעלה״ הכהן את נרותיה שבעה. הכתוב מצווה לעשות שבעה נרות למנורה ולהדליקם כך שיאירו כלפי מרכזה. בכך מובאת תכלית המנורה: שבעת הנרות שבראשי הקנים ידלקו ויאירו את ההיכל. הנרות מכוונים כך שאורם יפנה אל הקנה המרכזי. הדלקת הנרות היא עבודה יומיומית של הכהן, המבטאת את האור המתמיד השורה במשכן. שבעת הנרות מסמלים את אור התורה והחכמה המאיר לישראל, ומיקומם וכיוון אורם נעשים בהתאם להוראה מדויקת, כחלק מסדרי העבודה במשכן.
מבוסס על רש״י, רשב״ם · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

את נרתיה. כְּמִין בָּזִיכִין שֶׁנּוֹתְנִין בְּתוֹכָן הַשֶּׁמֶן וְהַפְּתִילוֹת:

והאיר על עבר פניה. עֲשֵׂה פִּי שֵׁשֶׁת הַנֵּרוֹת שֶׁבְּרָאשֵׁי הַקָּנִים הַיּוֹצְאִים מִצִּדֶּיהָ מְסֻבִּים כְּלַפֵּי הָאֶמְצָעִי, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ הַנֵּרוֹת כְּשֶׁתַּדְלִיקֵם מְאִירִים אֶל עֵבֶר פָּנֶיהָ - מֻסָּב אוֹרָם אֶל צַד פְּנֵי הַקָּנֶה הָאֶמְצָעִי, שֶׁהוּא גּוּף הַמְּנוֹרָה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְתַעְבֵּד יָת בּוֹצִינָהָא שִׁבְעָא וְתַדְלֵק יָת בּוֹצִינָהָא וִיהוֹן מְנַהֲרִין עַל קֳבֵל אַפָּהָא:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

נרתיה - לוצי"ש בלע"ז שנותנים את השמן והפתילות.

והעלה - הכהן

את נרותיה - שבעה על שבעה הקנים.

והאיר על עבר פניה - ידליק הפתילות אל עבר מול המנורה שזהו לצד השלחן שכנגדו, כדכתיב: ואת המנורה נוכח השלחן. וכן כתב: אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות - שכל שבעתן מאירין לצד השלחן שכנגדו לפניה.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

וְהֵאִיר עַל עֵבֶר פָּנֶיהָ. וְזֶה שֶׁיִּהְיֶה אוֹר נֵרוֹת הַיָּמִין וְנֵרוֹת הַשְּׂמֹאל מְכֻוָּן אֶל הָאֶמְצָעִי. וְכֵן רָאוּי שֶׁיִּהְיֶה עִנְיַן הָאוֹר הַשִּׂכְלִי בְּחֵלֶק הָעִיּוּנִי וְגַם כֵּן אוֹרוֹ בְּחֵלֶק הַמַּעֲשִׂי, שֶׁיִּהְיוּ פוֹנִים אֶל הָאוֹר הָעֶלְיוֹן לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד, כִּי אָז יָאִירוּ כֻלָּם, כְּמוֹ שֶׁיִּעֵד בַּמְּנוֹרָה בְּאָמְרוֹ (במדבר ח:ב-ד) "בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת, אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה וְכוּ' וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנוֹרָה מִקְשָׁה", כִּי בִּהְיוֹת כָּל הָאוֹר מְכֻוָּן לְאֶחָד בְּעִנְיַן הַמִּקְשָׁה הַמּוֹרֶה אַחְדוּת, אָז נִרְאֶה אוֹר כִּי יָהֵל מִן הַמָּאוֹר הַגָּדוֹל.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

ועשית את נרתיה כתב עשיה לנרות ללמדך שהם היו כלים לבדם ונעים ונדים היו מן הקנים וראיה לדבר כפתוריהם וקנותם ממנה היו, וכתיב ויעש את נרתיה שבעה.

נרותיה שבעה כנגד שבעה ימי השבוע, וכנגד שבעה מזלות חמה נוגה כוכב לבנה שבתי צדק מאדים המאירים לעולם.

והעלה הכהן את נרתיה ז׳‎ על שבעה הקנים, והאיר הנרות על עבר פניה ידליק הנרות מאותו צד שכל הקנים נראין היינו על עבר פני המנורה.

מקור: ספריא · נחלת הכלל