וַיֹּ֙אמֶר֙ כִּֽי־אֶֽהְיֶ֣ה עִמָּ֔ךְ וְזֶה־לְּךָ֣ הָא֔וֹת כִּ֥י אָנֹכִ֖י שְׁלַחְתִּ֑יךָ בְּהוֹצִֽיאֲךָ֤ אֶת־הָעָם֙ מִמִּצְרַ֔יִם תַּֽעַבְדוּן֙ אֶת־הָ֣אֱלֹהִ֔ים עַ֖ל הָהָ֥ר הַזֶּֽה׃

ויאמר כי אהיה עמך. הֱשִׁיבוֹ עַל רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן וְעַל אַחֲרוֹן אַחֲרוֹן; שֶׁאָמַרְתָּ מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ אֶל פַּרְעֹה - לֹא שֶׁלְּךָ הִיא כִּי אִם מִשֶּׁלִּי, כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ - וזה הַמַּרְאֶה אֲשֶׁר רָאִיתָ בַּסְּנֶה לך האות כי אנכי שלחתיך, וּכְדַאי אֲנִי לְהַצִּיל, כַּאֲשֶׁר רָאִיתָ הַסְּנֶה עוֹשֶׁה שְׁלִיחוּתִי וְאֵינֶנּוּ אֻכָּל, כָּךְ תֵּלֵךְ בִּשְׁלִיחוּתִי וְאֵינְךָ נִזּוֹק; וְשֶׁשָּׁאַלְתָּ מַה זְּכוּת יֵשׁ לְיִשְׂרָאֵל שֶׁיֵּצְאוּ מִמִּצְרַיִם? דָּבָר גָּדוֹל יֵשׁ לִי עַל הוֹצָאָה זוֹ, שֶׁהֲרֵי עֲתִידִים לְקַבֵּל הַתּוֹרָה עַל הָהָר הַזֶּה לְסוֹף ג' חֳדָשִׁים שֶׁיֵּצְאוּ מִמִּצְרָיִם. דָּ"אַ: כי אהיה עמך, וזה שֶׁתַּצְלִיחַ בִּשְׁלִיחוּתְךָ לך האות עַל הַבְטָחָה אַחֶרֶת, שֶׁאֲנִי מַבְטִיחֲךָ שֶׁכְּשֶׁתּוֹצִיאֵם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אוֹתִי עַל הָהָר הַזֶּה, שֶׁתְּקַבְּלוּ הַתּוֹרָה עָלָיו, וְהִיא הַזְּכוּת הָעוֹמֶדֶת לְיִשְׂרָאֵל. וְדֻגְמַת לָשׁוֹן זֶה מָצִינוּ: "וְזֶה לְּךָ הָאוֹת אָכוֹל הַשָּׁנָה סָפִיחַ וְגוֹ'" (ישעיהו ל"ז), מַפָּלַת סַנְחֵרִיב תִּהְיֶה לְךָ אוֹת עַל הַבְטָחָה אַחֶרֶת, שֶׁאַרְצְכֶם חֲרֵבָה מִפֵּרוֹת וַאֲנִי אֲבָרֵךְ הַסְּפִיחִים:

וַאֲמַר אֲרֵי יְהֵי מֵימְרִי בְסַעְדָךְ וְדֵין לָךְ אָתָא אֲרֵי אֲנָא שְׁלַחְתָּךְ בְּאַפָּקוּתָךְ יָת עַמָא מִמִצְרַיִם תִּפְלְחוּן קֳדָם יְיָ עַל טוּרָא הָדֵין:

ויאמר אני אהיה עמך, ותבא אל פרעה, ותוציא את בני ישראל, והנה נתתי לך אות כי אנכי שלחתיך, וטעם להוציאם שיעבדוני על ההר הזה שהראיתי לך בו זה המראה הגדול, וכך הכתוב אומר "המוציא אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים" (ויקרא כב לג) וכן אמר משה לפרעה "דרך שלשת ימים נלך במדבר וזבחנו לד' אלהינו" (למטה ה כג), כי זה המהלך בין מצרים הקדמונית ובין הר סיני, רק ישראל בצאתם לא הלכו דרך ארץ פלשתים, ועוד כי ישבו במקום אחד ימים רבים כאשר אפרש, וזהו שאמר משה "ויבן מזבח תחת ההר ויעלו עולות ויזבחו שלמים" (למטה כד) אז כרת ברית עם ישראל להיותם לשם לעם והוא יהיה לך לאלהים:

כי אהיה עמך - ואתן חנך בעיני המלך ותלך אל פרעה ולא תירא.

וזה לך האות - ומה שאתה ירא מפני פרעה, כי אנכי שלחתיך - הלא אתה רואה בתבערת הסנה כי שלוחו של הקב"ה אני וזה האות לך - הוא להיות בטוח שאהיה עמך. וכן מצינו בגדעון שאמר לו המלאך: הלא שלחתיך. ועל מה שאתה אומר: וכי אוציא את בני ישראל ממצרים - כלומר: באיזה טענה שאומר לפרעה ישמע אלי להוציאם?!

בהוציאך את העם ממצרים - אני מצווה לך עכשיו.

שתעבדו את האלהים על ההר הזה - ותקריבו עולות. וטענה זו תוכל לומר כי יזבחו לאלהים ויניחם ללכת. ואף ע"פ שכאן לא פירש. לבסוף מפרש: ושמעו לקולך ובאת אתה וזקני ישראל אל מלך מצרים וגו'. ועתה נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר ונזבחה. וכן בכל פעם ופעם היה משה אומר כך לפרעה. וכן מצינו בשמואל כשציוהו הקב"ה למשוח את דוד, אמר שמואל להקב"ה: ושמע שאול והרגני. והקב"ה אומר לו: עגלת בקר תקח בידך ואמרת לזבוח לה' באתי. אף כאן דרך חכמה ציוה למשה: בהוציאך וגו' - וכן תוכל לומר לו. מי שמפרשים עניינים אחרים אינם אלא טועים גמורים.

כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ וְזֶה לְּךָ הָאוֹת. שֶׁתִּגְזֹר אֹמֶר וְיָקֻם לָךְ (איוב כב:כח) בְּכָל אֲשֶׁר תִּפְנֶה שָׁם, וּבָזֶה יַכִּירוּ הַכֹּל שֶׁשְּׁלַחְתִּיךָ וְיַחֲשִׁיבוּ אוֹתְךָ וְאֶת דְּבָרֶיךָ, כְּעִנְיָן "גַּם הָאִיש מֹשֶׁה גָּדוֹל מְאֹד בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות יא:ג).

בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה. אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם רְאוּיִים, הֵם מוּכָנִים לַעֲבוֹד אֶת הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה בְּהוֹצִיאֲךָ אוֹתָם מִבֵּין הַפּוֹשְׁעִים.

[תעבדון את האלקים] על ההר הזה על בסמוך, ושכינה עומדת בראש ההר.

וַיֹּאמֶר כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת מַה תְּשׁוּבָה מְשִׁיבוֹ אֵל עֶלְיוֹן ״כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ״, הֲלֹא וַדַּאי כִּי יָדַע מֹשֶׁה כִּי מִכֹּחוֹ הוּא בָּא, אֶלָּא שֶׁטָּעַן כִּי לְצַד מִעוּט עֶרְכּוֹ לֹא יִצְטַדָּק. עוֹד קָשֶׁה אָמְרוֹ וְזֶה לְּךָ הָאוֹת וְגוֹ׳, אֵין יָדוּעַ הָאוֹת, וְאִם עַל אוֹת שֶׁלֹּא אֻכָּל הַסְּנֶה כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י, אֵין הַדַּעַת מִתְיַשֶּׁבֶת בָּזֶה, וְכִי מֹשֶׁה הָיָה סָפֵק אֶצְלוֹ חַס וְשָׁלוֹם הֲיָכוֹל יוּכַל הַצִּיל. וְעוֹד קָשֶׁה מַה שֶׁגָּמַר אוֹמֶר כִּי אָנֹכִי וְגוֹ׳, שֶׁמַּשְׁמָע כִּי הָיָה מִסְתַּפֵּק אִם ה׳ שׁוֹלְחוֹ, וְזֶה אֵינוֹ אֱמֶת כִּי לֹא אָמַר מֹשֶׁה דָּבָר שֶׁיַּגִּיד סְפֵקוֹ בָּזֶה.

אָכֵן כַּוָּנַת הַכָּתוּב הוּא עַל זֶה הַדֶּרֶךְ, שֶׁבָּא ה׳ לְהָשִׁיבוֹ עַל רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן. כְּנֶגֶד מַה שֶׁאָמַרְתָּ ״מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ אֶל פַּרְעֹה״, דַּע כִּי שָׁם אֶהְיֶה עִמָּךְ, וּמֵעַתָּה גְּדֻלָּתְךָ גְּדוֹלָה מִגְּדֻלָּתוֹ וְכִתְרְךָ גָּדוֹל מִכִּתְרוֹ, וְאֵימָתְךָ מוּטֶּלֶת עָלָיו מִמַּה שֶׁמוּטֶּלֶת אֵימָתוֹ עָלֶיךָ, וְרָאוּי לִהְיוֹת בְּעֵינֶיךָ הֶדְיוֹט. גַּם בָּזֶה סָתַר לוֹ מַה שֶׁאָמַר שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְהוֹצִיא, כִּי הֵן הֶרְאָהוּ ה׳ שֶׁהַשָּׂגָתוֹ גְּדוֹלָה. וְאָמְרוֹ וְזֶה לְּךָ הָאוֹת, פֵּרוּשׁ, וְזֶה לְךָ הָאוֹת שֶׁאַתָּה רָאוּי לַעֲשׂוֹת דָּבָר גָּדוֹל כָּזֶה, וּמַה הוּא הָאוֹת - ״כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ״, וְאִלּוּ לֹא הָיִיתָ רָאוּי לֹא הָיִיתִי שׁוֹלְחֲךָ, וּמַה מָקוֹם לַחֲשָׁשַׁת שֶׁאֵינְךָ רָאוּי. וְאָמְרוֹ בְּהוֹצִיאֲךָ וְגוֹ׳, יְכַוֵּן לוֹמַר לוֹ כִּי תַּעֲלֶה בְּיָדוֹ הַמִּצְוָה עַד תַּכְלִיתָהּ וְיוֹצִיא הָעָם הוּא וְיַעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים וְגוֹ׳, וּמֵעַתָּה תַּמָּה טַעֲנַת ״וְכִי אוֹצִיא״, כִּי הֲרֵי מוֹדִיעוֹ ה׳ תַּכְלִית הַדָּבָר, וְאֵין סָפֵק כַּאֲשֶׁר יַגִּיד ה׳ מֵהָעֲתִידוֹת.

עוֹד יִרְצֶה בְּאָמְרוֹ וְזֶה לְּךָ וְגוֹ׳, עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: דָּבָר זֶה שֶׁאַתָּה מַקְטִין עַצְמְךָ וְאוֹמֵר ״מִי אָנֹכִי״, זֶה לְךָ לְאוֹת כִּי בְּאֶמְצָעוּת קְנִיָּתְךָ מִדָּה זוֹ ״אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ״. וְאָמְרוֹ בְּהוֹצִיאֲךָ וְגוֹ׳, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁנוּהָ בְּסָמוּךְ.

עוֹד יִרְצֶה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ, וְזֶה לְּךָ הָאוֹת כִּי אָנֹכִי גָּמַרְתִּי הַדָּבָר שֶׁיִּהְיֶה שְׁלִיחוּת זֶה עַל יָדְךָ, בְּהוֹצִיאֲךָ וְגוֹ׳ עַל הָהָר הַזֶּה סִינַי בַּקֹּדֶשׁ, פֵּרוּשׁ הָהָר הַנָּמוּךְ שֶׁבָּהָרִים, וְאֵין אֲנִי בּוֹחֵר בֶּהָרִים הָרָמִים כְּתָבוֹר וְחֶרְמוֹן, הָא לָמַדְתָּ כִּי אֵין אֲנִי חָפֵץ אֶלָּא בַּנְּמוּכִים כָּמוֹךָ הֶעָנָיו וְהַשָּׁפָל בְּעֵינֶיךָ וּבָהָר הַנָּמוּךְ הַזֶּה, וְכָל זֶה תְּשׁוּבָה לְטַעֲנַת ״וְכִי אוֹצִיא״ וְגוֹ׳.