שְׁמוֹת ג׳ · י״ג

וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶל־הָֽאֱלֹהִ֗ים הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֣י בָא֮ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ וְאָמַרְתִּ֣י לָהֶ֔ם אֱלֹהֵ֥י אֲבוֹתֵיכֶ֖ם שְׁלָחַ֣נִי אֲלֵיכֶ֑ם וְאָֽמְרוּ־לִ֣י מַה־שְּׁמ֔וֹ מָ֥ה אֹמַ֖ר אֲלֵהֶֽם׃

טקסט הפסוק: מקרא על פי המסורה (ויקיטקסט), רישיון CC BY-SA 3.0

במילים פשוטות

משה אומר ״הנה אנכי בא אל בני ישראל ואמרתי להם אלהי אבותיכם שלחני אליכם, ואמרו לי מה שמו, מה אמר אליהם״. אונקלוס מתרגם ״ויימרון לי מא שמיה מא אימר להון״. אבן עזרא מבאר שביקש משה לדעת באיזה שם יאמר לישראל, כי בשם אל שדי אין ה׳ עושה אותות אלא בשם הנכבד. רשב״ם מבאר ״מה אומר אליהם״ - כי איני מכיר ויודע שמך המיוחד. הפסוק מציג את חשש משה כיצד יזהה עצמו בפני העם, ומהו השם שבו יבשר את הגאולה. שאלה זו פותחת את גילוי השם ״אהיה אשר אהיה״ ואת שמות ה׳ בפסוקים הבאים.
מבוסס על אבן עזרא, רשב״ם, אונקלוס · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וַאֲמַר משֶׁה קֳדָם יְיָ הָא אֲנָא אָתֵי לְוָת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֵימַר לְהוֹן אֱלָהָא דְאַבְהַתְכוֹן שַׁלְחַנִי לְוָתְכוֹן וְיֵימְרוּן לִי מָא שְׁמֵהּ מָא אֵימַר לְהוֹן:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

ויאמר. עתה ביקש משה מה שם יאמר לישראל משמותיו, כי בשם אל שדי לא יעשה אותות רק בשם הנכבד וא"ר ישועה כי קבלה היתה לישראל מאבותם, כי המושיע לישראל גלה שם חדש שלא נשמע וכאשר ראה "אני ד' אשר הוצאתיך מאור כשדים" (ברא' טו ז) פי' בו כי הם דברי משה ולא דבר נכונה, כי הנה בתחלת התורה בפ' בראשית, אין כתוב השם הנכבד רק אלהים עד לעשות, ומשם והלאה כתוב ד' אלהים, ומשנולד קין כתוב השם לבדו, ולעולם לא ימצא בדברי משה שם אלהים רק השם הנכבד רק במקום אחד, בעבור שאמר פרעה "העתירו אל ה' ורב מהיות קולות אלהים" (למטה ט כה) אז אמר משה מפני ד' אלהים (שם פ' ל) ולא ימצא עוד בכל התורה ככה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

מה אומר אליהם - כי איני מכיר ויודע שמך המיוחד.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ. הִנֵּה הַשֵּׁם יוֹרֶה עַל הַצּוּרָה הָאִישִׁיִּת, וְהַצּוּרָה הִיא סִבָּה עַצְמִיִּת לִפְעֻלָּה הַמְיֻחֶדֶת לָאִישׁ. יֹאמְרוּ אִם כֵּן בְּאֵיזֶה פֹעַל נִמְשָׁךְ מִמֶּנּוּ, שֶׁבּוֹ יִקָּרֵא בְּשֵׁם מִי שֶׁשְּׁלָחֲךָ לְהוֹצִיאֵנוּ.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

הִנֵּה אָנֹכִי בָא וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, הֲרֵינִי מַסְכִּים לָבוֹא בִּשְׁלִיחוּת זֶה, וְאֵין מָקוֹם לַטְּעָנוֹת שֶׁטָּעַנְתִּי, אֶלָּא שֶׁצָּרִיךְ קֹדֶם לְהֵאָמֵן לְנָבִיא לְיִשְׂרָאֵל, וְצָרִיךְ אֲנִי לָבוֹא לָהֶם מִקּוֹדֶם. וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ - פֵּרוּשׁ, בִּפְשִׁיטוּת הוּא אֶצְלִי שֶׁיֹּאמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ, וְהַטַּעַם כִּי תִמְצָא שֶׁבְּכָל נְבוּאַת הַבְטָחוֹת הָאָבוֹת יַזְכִּיר לָהֶם ה׳ שְׁמוֹ. בְּאַבְרָהָם אָמַר בְּפָרָשַׁת לֶךְ לְךָ (בראשית טו:ז): ״אֲנִי ה׳ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ״ וְגוֹ׳, וּבִנְבוּאַת הַבְטָחַת הַזֶּרַע וְהָאָרֶץ עוֹד אָמַר לוֹ (בראשית יז:א): ״אֲנִי אֵל שַׁדַּי״, וְכֵן בְּיַעֲקֹב אָמַר בְּפָרָשַׁת וַיֵּצֵא (בראשית כח:יג): ״וַיֹּאמֶר אֲנִי ה׳״, עוֹד בְּפָרָשַׁת וַיִּשְׁלַח אָמַר אֵלָיו (בראשית לה:יא): ״אֲנִי אֵל שַׁדַּי״ וְגוֹ׳. הָא לָמַדְתָּ כִּי בְּכָל הַהַבְטָחוֹת יַזְכִּיר שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ הַמַּבְטִיחַ, וּמִכָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁיִּשְׁלַח נָבִיא לְזוּלַת, שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיֹּאמַר שֵׁם הַמְשַׁלֵּחַ. וְאוּלַי כִּי בְּכָל נְבוּאָה אֲשֶׁר יִנָּבֵא ה׳ לַעֲבָדָיו יִזְכּוֹר שְׁמוֹ, וְיִלָּמֵד סָתוּם מֵהַמְפֹרָשׁ. וְלֶהֱיוֹת שֶׁכְּשֶׁדִּבֵּר ה׳ אֶל מֹשֶׁה בִּנְבוּאָה זוֹ לֹא הִזְכִּיר לוֹ שְׁמוֹ, אֶלָּא כֵּן אָמַר לוֹ: ״אָנֹכִי אֱלֹהֵי אָבִיךָ״ וְגוֹ׳, לָזֶה אָמַר אֵלָיו: הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתִּי לָהֶם אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם כְּמַאֲמַר ה׳ אֶל מֹשֶׁה אָנֹכִי אֱלֹהֵי אָבִיךָ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם בְּלֹא הַזְכָּרַת הַשֵּׁם, וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ - פֵּרוּשׁ, לְצַד שֶׁאֵין אֲנִי מַזְכִּיר הַשֵּׁם בְּזִכְרוֹנוֹ הֵם יִשְׁאֲלוּ.

וּבָזֶה תָּנוּחַ הַדַּעַת בַּחֲקִירָה אַחַת, וְהוּא מָה אוֹת וְהַמּוֹפֵת בִּידִיעַת הַשֵּׁם אוֹ בְּהַזְכָּרָתוֹ, מִמָּה נַפְשָׁךְ: אִם שֵׁם זֶה יָדוּעַ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֵין בָּזֶה אוֹת לְטוֹבָה, כִּי כְּשֵׁם שֶׁיְּדָעוּהוּ יִשְׂרָאֵל יְדָעוֹ גַּם כֵּן מֹשֶׁה וְאֵין הוֹכָחָה, וְאִם אֵין הַשֵּׁם יָדוּעַ כִּי זֶה שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ וְעַד עַתָּה וּמִי יַאֲמִין אֵלָיו כִּי זֶה שֵׁם נוֹרָא. וְרָאִיתִי מֵהַמְפָרְשִׁים שֶׁפֵּרְשׁוּ פֵּרוּשִׁים וּדְרָכִים רְחוֹקִים, וְכָל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֵיךְ טוֹעֵם יִטְעַם דְּבָרֵינוּ וְיִהְיוּ לְפִיו צַפִּיחִית כִּי לֹא לְאוֹת וּלְמוֹפֵת הוּא חָפֵץ בְּהַזְכָּרַת הַשֵּׁם, וְתִמְצָא שֶׁאָמַר לוֹ ה׳ שֵׁם ״אֶהְיֶה״ הֲגַם שֶׁלֹּא מָצִינוּ שֶׁהוּזְכַּר בְּכָל הַנְּבוּאוֹת לָאָבוֹת וּמִן הַסְּתָם לֹא יִהְיֶה יָדוּעַ לַבָּנִים אֶלָּא שֵׁמוֹת שֶׁהוּכְּרוּ לְהָאָבוֹת, אֶלָּא וַדַּאי שֶׁאֵין אוֹת וְלֹא מוֹפֵת בְּהַזְכָּרַת הַשֵּׁם אֶלָּא טַעְמוֹ כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ. וְזֶה תְּחִלַּת הַכָּרַת מֹשֶׁה כִּי נֶאֱמָן פָּשׁוּט הוּא בְּכָל שְׁלִיחוּתָיו וּנְבוּאוֹתָיו שֶׁדִּקְדֵּק דִּבְרֵי ה׳ שֶׁלֹּא הִזְכִּיר הַשֵּׁם, וְלֹא סָמַךְ עַל דַּעְתּוֹ לוֹמַר כִּי יְפָרֵשׁ מִדַּעְתּוֹ וְיַזְכִּיר שְׁמוֹ אַחַר שֶׁהוּשַּׂג אֶצְלוֹ אֱמוּנַת הַנְּבוּאָה, וּמִן הַסְּתָם וַדַּאי שֶׁיָּדוּעַ הָיָה לְמֹשֶׁה שֵׁם אֶחָד מִשְּׁמוֹתָיו שֶׁל הַמְנַבֵּא. וְעוֹד אֶפְשָׁר שֶׁנִּתְכַּוֵּן מֹשֶׁה לְהַרְוִיחַ דַּעַת מַה הִיא הַמִּדָּה שֶׁמְּדַבֵּר עִמּוֹ ה׳ בָּהּ.

מקור: ספריא · נחלת הכלל