התחילו ללמודבלבת אש. בְּשַׁלְהֶבֶת אֵשׁ - לִבּוֹ שֶׁל אֵשׁ, כְּמוֹ "לֵב הַשָּׁמַיִם" (דברים ד'), "בְּלֵב הָאֵלָה" (שמואל ב י"ח); וְאַל תִּתְמַהּ עַל הַתָּי"ו, שֶׁיֵּשׁ לָנוּ כַיּוֹצֵא בוֹ, "מָה אֲמֻלָה לִבָּתֵךְ" (יחזקאל ט"ז):
מתוך הסנה. וְלֹא אִילָן אַחֵר, מִשּׁוּם "עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה" (תהילים צא טו):
אכל. נֶאֱכָל, כְּמוֹ "לֹא עֻבַּד בָּהּ" (דברים כ"א), "אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם" (בראשית ג'):
וְאִתְגְלִי מַלְאָכָא דַיְיָ לֵהּ בְּשַׁלְהוֹבִית אֶשָׁתָא מִגוֹ אַסָנָא וַחֲזָא וְהָא אַסָנָא בָּעֵר בְּאֶשָׁתָא וַאֲסָנָא לֵיתוֹהִי מִתְאָכִיל:
וירא. יש מפרשים בלבת אש בלהבת אש והנכון בעיני כי פירושו בלב האש כי כן מצאנו מה אמולה לבתך (יחז' טז), ור' אדנים אמר, אילו היה כן היה בלבת בחיר"ק תחת הלמ"ד, כמו אל גִנַת אגוז (שה"ש ו יא) והנה שכח וכְגַנָה זרועיה תצמיח (ישעי' סא יא):
הסנה. אמר הגאון כי זה מין קוץ, "ורצון שוכני סנה" (דבר' לג טז) שמים והטעם על השם הנכבד ור' ישועה אמר הכבוד ששכן בסנה ולא דבר נכונה, כי איך יקרא שוכני על רגע אחד, ועוד למה נאמר על גזרת פועל, ואיננו כן עושה שמים וארץ (תה' קכו ח) כי השם הוא עושה תמיד ומעמידם כהגה היוצא מפי אדם ועוד אחר שהזכיר כל מגד הזכיר באחרונה רצון השם, ועוד מה טעם להזכיר זה המלאך, ועוד היה ראוי להיותו שוכני בסנה הידוע, ולפי דעתי כי כל סנה אחד הוא, והוא מין קוץ יבש, וככה הוא בלשון ישמעאל, וככה הר סיני בעבור הסנה וכן פי' ורצון שוכני סנה, רצון שיבקש השוכן במקום הסנה, שהוא דורש ומבקש תמיד שיעשה השם רצונו, וילחלח ארצו שהוא שוכן בה, שהיה מקום יובש וסנה, עד שיהא בא הרווי' והיתה כגן רוה מלוחלח, והודיעו "מתוך הסנה" בה"א הדעת, כי הם דברי משה בכותבו התורה, ובוער מהפעלים היוצאים, כי אש בוערה כמו "אש אוכלה" (דבר' ד כד), והעד "כאש תבער יער" (תה' פג טו) והנה האש שהיה בסנה בוער כל אשר סביביו, כי זה כמו "שלחו באש מקדשך" (תה' עד ז), וככה ההר בוער באש (דבר' ה כ):
ומלת אֻכָּל שם התואר כמו פעול, וכמוהו אם תראה אותי לוקח מאתך (מ"ב ב י) שהוא קמוץ וככה לנער היולד (שופ' יג ח), כהם יוקשים בני האדם (קהלת ט יב) ואלה הפעלים כאשר הם יוצאים, על כן ורגל מוּעָדֶת (משלי כה יט) איננה כמוהם רק השורק תחת חולם, והוא כמו פועלת:
איננו אכל - אפילו במקום יציאת הלהבה מן הסנה לא היה גחלת כלל.
וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה' אֵלָיו. בְּמַרְאֵה הַנְּבוּאָה, כִּי אָמְנָם כַּאֲשֶׁר יִגָּלוּ הַמַּלְאָכִים בִּדְמוּת אֲנָשִׁים בִּלְתִּי נְבוּאָה, כְּעִנְיַן לְאַבְרָהָם וּלְלוֹט וּלְבִלְעָם וּלְזוּלָתָם, לֹא יֹאמַר עֲלֵיהֶם וַיֵּרָא, אֲבָל יֹאמַר עֲלֵיהֶם וַיַּרְא, כְּמוֹ "וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים" (בראשית יח:ב), "וַיַּרְא לוֹט" (בראשית יט:א), "וַיַּרְא אֶת מַלְאַךְ ה' נִצָּב בַּדֶּרֶךְ" (במדבר כב:לא).
וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ. דּוֹלֵק, וְזֶה דֶּרֶךְ חִידַת הַנְּבוּאָה, שֶׁהָיָה הַמַּלְאָךְ בְּתוֹךְ הַסְּנֶה, וְהָאֵשׁ בּוֹעֶרֶת בַּסְּנֶה סָבִיב הַמַּלְאָךְ, לְהוֹרוֹת שֶׁבִּהְיוֹת צַדִּיקֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם מַלְאֲכֵי ה', בְּתוֹךְ הַסְּנֶה שֶׁל עַם מִצְרַיִם, שֶׁהָיוּ לָהֶם סַרְבִּים וְסַלּוֹנִים, הַסְּנֶה יִבְעַר בָּאֵשׁ בְּצָרַת עֶשֶׂר מַכּוֹת, אֲבָל לֹא יִכְלוּ בְּאוֹתָן הַצָּרוֹת, כְּמוֹ שֶׁהוֹרָה בְּאָמְרוֹ "וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל", שֶׁהָיָה בִּלְתִּי כָּלֶה בָּאֵשׁ הַמְּלַהֵט בּוֹ. כִּי לֹא הָיְתָה נְבוּאַת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם אָז כְּמוֹ שֶׁהָיְתָה אַחַר כָּךְ, כְּמוֹ שֶׁהֵעִיד בְּאָמְרוֹ "כִּי יָרֵא מֵהַבִּיט אֶל הָאֱלֹהִים", עַל הֵפֶךְ "וּתְמוּנַת ה' יַבִּיט" (במדבר יב:ח). אֲבָל מִיּוֹם מַתַּן תּוֹרָה וָאֵילָךְ, שֶׁנִּגְלָה אָז לְכָל יִשְׂרָאֵל פָּנִים בְּפָנִים וְהֵם לֹא סָבְלוּ זֶה, כְּאָמְרָם "לֹא אֹסִף עוֹד לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל ה' וְכוּ'" (דברים ה:כב), וְהוּא לְבַדּוֹ נִשְׁאַר בְּאוֹתָהּ מַדְרֵגָה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר "שׁוּבוּ לָכֶם וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי" (דברים ה:כז-כח), וּכְאָמְרוֹ "וַיַּעֲמֹד הָעָם מֵרָחֹק וּמֹשֶׁה נִגַּשׁ" (שמות כ:יח), הָיְתָה נְבוּאַת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ פָּנִים בְּפָנִים וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידוֹת.
בלבת אש שיהיה רגיל בכך כדי שלא יתבהל כשיבא לסיני מן האש והברקים.
מתוך הסנה י״מ מפני שכולו מזה ואין יכולת לחרוט בו פרצוף סמל.
והסנה איננו אכל אות כנגד מצרים וישראל כי האויב נמשל לאש וישראל לסנה וכמו שהאש לא היה בוער את הסנה כך לא יוכל האויב לכלות את ישראל.
וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה׳ אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה. בְּמַרְאָה זוֹ רַבּוּ הַדֵּעוֹת, כִּי יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהִיא עַל שֵׁם ״עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה״, עַל כֵּן נִגְלָה אֵלָיו בַּסְּנֶה, עֵץ שָׁפָל וְנָמוּךְ. וּלְפֵרוּשׁ רַשִׁ״י אֵינוֹ מְיֻשָּׁב כְּלָל לָמָּה דַּוְקָא בַּסְּנֶה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהַסְּנֶה רֶמֶז לְסִבְלוֹתֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, כִּי אֵשׁ הַצָּרוֹת מִתְלַקַּחַת סְבִיבָיו וְאֵינֶנּוּ אֻכָּל, עַל דֶּרֶךְ ״חִצַּי כָּלִים וְהֵם אֵינָן כָּלִים״. וּבִבְרֵאשִׁית רַבָּה נִמְצְאוּ גַּם כֵּן הַרְבֵּה דִּמְיוֹנוֹת. וּלְפִי מַה שֶּׁפֵּרַשְׁתִּי לְמַעְלָה בַּפָּסוּק ״וַיָּקֻצוּ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ (שמות א יב), שֶׁהַמִּצְרִים נִמְשְׁלוּ לְקוֹצִים, כִּי הֵמָּה הָיוּ לְיִשְׂרָאֵל לְקוֹץ מַכְאוֹב, עַל כֵּן הֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל, כִּי יִרְמוֹז עַל פַּרְעֹה, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵשׁ הַצָּרוֹת מִתְלַקַּחַת סְבִיבוֹ, עֶבְרָה וָזַעַם וְצָרָה, מִכָּל מָקוֹם אֵינֶנּוּ אֻכָּל, כִּי יִתֵּן בּוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כֹּחַ לִסְבּוֹל כָּל הַמַּכּוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות ט טז) ״וְאוּלָם בַּעֲבוּר זֹאת הֶעֱמַדְתִּיךָ בַּעֲבוּר הַרְאֹתְךָ אֶת כֹּחִי״.
דָּבָר אַחֵר, רָמַז לְמַה שֶׁנֶּאֱמַר ״אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר״, מִפְּנֵי מָה יִשְׂרָאֵל שְׁרוּיִין בְּצָרָה יוֹתֵר מִכָּל הָאוּמּוֹת? לְפִי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם דֵּלָטוֹרִין מַשְׁמִיעִים קוֹל עַנּוֹת בְּחֵרוּפִים וְגִדּוּפִים עַל שְׁכִיבֵי וְעֵירֵי, (סנהדרין כט:) כַּקּוֹצִים הַלָּלוּ הַמַּשְׁמִיעִים קוֹל כְּשֶׁהוּא בּוֹעֵר בָּאֵשׁ. כָּךְ יִשְׂרָאֵל, אֲפִלּוּ בִּזְמַן שֶׁאֵשׁ הַצָּרוֹת מִתְלַקַּחַת סְבִיבָיו, מִכָּל מָקוֹם כָּל אֶחָד לַחֲבֵרוֹ קוֹץ מַכְאִיב וְסִלּוֹן מַמְאִיר, כְּמִנְהַג דּוֹרוֹת הַלָּלוּ, וְתָמִיד מַשְׁמִיעִים קוֹל כְּקוֹל הַסִּירִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (קהלת ז, ו) ״כִּי כְקוֹל הַסִּירִים תַּחַת הַסִּיר כֵּן שְׂחוֹק הַכְּסִיל״. וְזוֹ עִקַּר הַסִּבָּה לְיִשְׂרָאֵל לִהְיוֹת בַּגָּלוּת, מִצַּד הַשִּׂנְאָה וְהַקִּנְאָה שֶׁבֵּינֵיהֶם יוֹתֵר מִבְּכָל הָאוּמּוֹת. וּבַעֲלֵי הַלָּשׁוֹן הִשְׁמִיעוּ אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל אֵין נָקִי, כִּי תֵצֵא אֵשׁ הַמַּחֲלֹקֶת מִסֶּלַע הַמַּחֲלֹקֶת, הָאָבוֹת מְבַעֲרִים אֵשׁ וְהַבָּנִים מְלַקְּטִים עֵצִים, עַל כֵּן בָּעֲרָה בָּהֶם אֵשׁ ה׳. לְכָךְ נֶאֱמַר ״וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל״, כִּי אַף עַל פִּי שֶׁאֵשׁ הַתְּלָאוֹת יִבְעַר בְּיַעֲקֹב, מִכָּל מָקוֹם מְצִיאוּת הַסְּנֶה נִשְׁאָר קַיָּם בְּכָל דּוֹר וְאֵינֶנּוּ אֻכָּל, כִּי לֹא יִכְלוּ הַקּוֹצִים מִכֶּרֶם ה׳ צְבָאוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל.
וּבְזֶה מְיוּשָּׁב מַה שֶּׁנֶּאֱמַר ״בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה״. כִּי הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר ״בְּלַבַּת אֵשׁ בַּסְּנֶה״ אוֹ ״בְּתוֹךְ הַסְּנֶה״, מַהוּ ״מִתּוֹךְ הַסְּנֶה״? וְכֵן מַה שֶּׁנֶּאֱמַר ״וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ״, אִיפְּכָא מִבָּעֵי לֵיהּ ״וְהִנֵּה הָאֵשׁ בּוֹעֵר בַּסְּנֶה״, שֶׁהֲרֵי הָאֵשׁ הַפּוֹעֵל וְהַסְּנֶה הַפָּעוּל. אֶלָּא הָאֱמֶת הוּא כִּדְבָרֵינוּ, שֶׁהַסְּנֶה מַבְעִיר אֵשׁ הַצָּרוֹת, כִּי מִתּוֹךְ שֶׁיִּשְׂרָאֵל נִמְשְׁלוּ לִסְנֶה זֶה, שֶׁכָּל אֶחָד לַחֲבֵרוֹ קוֹץ מַכְאִיב וּמַשְׁמִיעַ קוֹלוֹ עָלָיו בְּחֵרוּפִים וְגִדּוּפִים, עַל כֵּן בָּעֲרָה בָהֶם אֵשׁ ה׳. וְאִם כֵּן הַסְּנֶה הַפּוֹעֵל וְהָאֵשׁ הוּא הַפָּעוּל, לְכָךְ נֶאֱמַר ״וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ״, כִּי הַסְּנֶה גּוֹרֵם הַבְעָרַת הָאֵשׁ. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה״, כִּי הַלַּבַּת אֵשׁ נִמְשָׁךְ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה, כִּי הַסְּנֶה גּוֹרֵם הַלַּבַּת אֵשׁ. וְזֶה פֵּרוּשׁ נָכוֹן.