התחילו ללמודוכפר אהרן. מַתַּן דָּמִים:
אחת בשנה. בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, הוּא שֶׁנֶּאֱמַר בְּאַחֲרֵי מוֹת וְיָצָא אֶל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר לִפְנֵי ה' וְכִפֶּר עָלָיו (ויקרא ט"ז):
חטאת הכפרים. הֵם פַּר וְשָׂעִיר שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים הַמְכַפְּרִים עַל טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו:
קדש קדשים. הַמִּזְבֵּחַ מְקֻדָּשׁ לִדְבָרִים הַלָּלוּ בִּלְבַד וְלֹא לַעֲבוֹדָה אַחֶרֶת:
וִיכַפֵר אַהֲרֹן עַל קַרְנוֹהִי חֲדָא בְּשַׁתָּא מִדְמָא חַטַאת כִּפּוּרַיָא חֲדָא בְשַׁתָּא יְכַפֵּר עֲלוֹהִי לְדָרֵיכוֹן קֹדֶשׁ קוּדְשִׁין הוּא קֳדָם יְיָ:
וכפר אחת בשנה. בעשור לחדש השביעי:
וטעם כפורים על דם הפר ודם השעיר, וזה חיוב כל שנה ואין צורך להזכיר דם פר המשיח או הציבור בחטאם כי אינם תמיד רק לפרקים מעטים:
אחת בשנה - ביום הכפורים, כדכתיב באחרי מות: ויצא אל המזבח אשר לפני ה' וגו', אבל בכל השנה כולה לא היו עליו דמים אלא קטרת.
וכפר אהרן על קרנתיו אחת בשנה אין לומר שלא היו הדמים נתונים על קרנותיו רק פעם אחת בשנה שהרי כתיב בפר כהן משיח ונתן מן הדם על קרנות מזבח קטורת הסמים וכן בפר העלם דבר של צבור, אלא הכי קאמר מה שהכהן עושה על קרנתיו אחת בשנה דהיינו ביום הכפורים, אותו מעשה קרוי כפרה (שוה). אחת בשנה יכפר עליו אבל בכל שאר ימות השנה לא היו דמים נתונים עליו רק על קרנותיו. שלימא סדרא דפרשת תצוה
וְכִפֶּר אַהֲרֹן עַל קַרְנֹתָיו אַחַת בַּשָּׁנָה. לְכַפֵּר עַל מַה שֶּׁנֶּאֱמַר (תהלים עה ו) ״אַל תָּרִימוּ לַמָּרוֹם קַרְנְכֶם״, כַּמְבֹאָר לְמַעְלָה בְּמִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת. ״אַחַת בַּשָּׁנָה״ וְגוֹ׳, כִּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַהוּא נַעֲשֶׂה הָאָדָם נָקִי כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מִן הַחֵטְא, וְהַנְּשָׁמָה תַּחֲזֹר לְטָהֳרָתָהּ כִּימֵי עוֹלָם וּכְשָׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת, וְהַמַּשְׂכִּיל יִשְׁמַע וְיוֹסִיף לֶקַח.