וְרָחֲצ֛וּ יְדֵיהֶ֥ם וְרַגְלֵיהֶ֖ם וְלֹ֣א יָמֻ֑תוּ וְהָיְתָ֨ה לָהֶ֧ם חׇק־עוֹלָ֛ם ל֥וֹ וּלְזַרְע֖וֹ לְדֹרֹתָֽם׃ {פ}

ולא ימתו. לְחַיֵּב מִיתָה עַל הַמְשַׁמֵּשׁ בַּמִּזְבֵּחַ וְאֵינוֹ רְחוּץ יָדַיִם וְרַגְלַיִם, שֶׁהַמִּיתָה הָרִאשׁוֹנָה לֹא שָׁמַעְנוּ אֶלָּא עַל הַנִּכְנָס לַהֵיכָל:

וִיקַדְשׁוּן יְדֵיהוֹן וְרַגְלֵיהוֹן וְלָא יְמוּתוּן וּתְהֵי לְהוֹן קְיָם עָלָם לֵהּ וְלִבְנוֹהִי לְדָרֵיהוֹן:

ורחצו. פעם אחרת שיעשו כן תמיד, או הזכיר זה, כי אם לא יעשו כן הם בני מות:

ורחצו ידיהם חזר ושנאו בשביל חק עולם.

חָק עוֹלָם. אֲפִלּוּ עָלָה מִבֵּית הַטְּבִילָה שֶׁנִּטְהַר מִטֻּמְאָה חֲמוּרָה, חֻקָּה חָקַק ה׳, וְלָזֶה הֻצְרַךְ לוֹמַר פַּעַם שְׁנִיָּה. וְלֹא יָמֻתוּ - הָא אִם לֹא רָחֲצוּ, הֲגַם שֶׁעָלוּ מִטְּבִילָה, הֲרֵי הֵם בְּמִיתָה וְלֹא תוֹעִיל טְבִילָה.