וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

הכתוב פותח פרשה חדשה בלשון הרגילה: ״וידבר ה' אל משה לאמור״. אבן עזרא מדגיש שזו פרשה בפני עצמה, נבדלת מן הקודמת, וכל עניין נמסר למשה בדיבור נפרד. אונקלוס מתרגם ״ומליל ה' עם משה למימר״. פתיחה זו מציינת את המעבר מפרשת הכיור אל הציווי על עשיית שמן המשחה וסמניו הנזכרים בפסוקים הבאים. שמן זה ישמש לקדש את המשכן ואת כליו, וכן למשוח את אהרן ואת בניו ולהכשירם לכהונה, והוא מן הכלים המרכזיים בהקדשת המקדש ומשרתיו.