וְשָׁמְר֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶת־הַשַּׁבָּ֑ת לַעֲשׂ֧וֹת אֶת־הַשַּׁבָּ֛ת לְדֹרֹתָ֖ם בְּרִ֥ית עוֹלָֽם׃

וְיִטְרוּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יָת שַׁבְּתָא לְמֶעְבַּד יָת שַׁבְּתָא לְדָרֵיהוֹן קְיַם עָלָם:

ושמרו. שישמרו ימי השבוע שלא ישכחו איזה יום הוא שבת ושיתקן צרכיו ודרכיו ביום הששי כדי שישמור השבת ולא יחללנה:

והנה פי' לעשות השבת כמו וימהר לעשות אותו (ברא' יח ז):

וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת. בָּעוֹלָם הַזֶּה, לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת בְּיוֹם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת.

ושמרו בני ישראל ישמרו ויצפו כל ימי השבוע איזה יום בהם תהיה יום השבת לתקן כל צרכיהן ביום הששי כדי לעשותה כהלכתה ולא תהא מחוללת. ושמרו בני ישראל אהדריה קרא בשביל ברית עולם.

וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה הוֹסִיף עוֹד שְׁמִירָה אַחֶרֶת. עוֹד צָרִיךְ לָדַעַת כַּוָּנַת אָמְרוֹ לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת, וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה דָּרְשׁוּ מַה שֶׁדָּרְשׁוּ.

וְאוּלַי כִּי בָא לְצַוּוֹת שֶׁיִּשְׁמְרוּ לְבַל יָבוֹאוּ לִידֵי מִכְשׁוֹל טָעוּת הַיּוֹם, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לַאֲמִתּוֹ, וְהוּא אָמְרוֹ וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת כְּדֵי לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת הַיָּדוּעַ שֶׁלֹּא יָבֹא לִידֵי טָעוּת, וַהֲגַם שֶׁיְּקַדֵּשׁ יוֹם שְׁבִיעִי כַּנִּזְכָּר בְּסָמוּךְ, זֶה אֵינוֹ יוֹם הַשַּׁבָּת כְּפִי הָאֱמֶת.

אוֹ יִרְמֹז לְפִי מַה שֶׁפֵּרַשְׁנוּ בַּפָּסוּק שֶׁלִּפְנֵי זֶה, שֶׁיְּצַו ה׳ לְמִי שֶׁאָבְדָה לוֹ יְדִיעַת הַיּוֹם שֶׁיִּמְנֶה שִׁשָּׁה יָמִים וּמְשַׁמֵּר הַשְּׁבִיעִי, לָזֶה בָּא לָתֵת טַעַם וְאָמַר וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת שֶׁהוּא יוֹם שֶׁמְּקַדֵּשׁ לְמִנְיָנוֹ, וְהַטַּעַם הוּא לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת הָאֲמִתִּי כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפְקַע מִזִּכְרוֹנוֹ מִצְוַת יוֹם הַמְקֻדָּשׁ. וְטַעַם שֶׁהִזְכִּיר יוֹם שְׁבִיעִי בְּשֵׁם שַׁבָּת, לֹא חָשׁ עָלֶיךָ לִטְעוֹת מִמַּה שֶׁגָּמַר אוֹמֶר ״לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת״, הֲרֵי זֶה מַרְאֶה בָּאֶצְבַּע כִּי שַׁבָּת רִאשׁוֹן הוּא שַׁבָּת אֲשֶׁר עוֹשֶׂה לְחֶשְׁבּוֹנוֹ.

עוֹד יִרְצֶה עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (בראשית לז:יא) ״וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר״, פֵּרוּשׁ מַמְתִּין וּמְצַפֶּה מָתַי יָבֹא. וְהַכַּוָּנָה בָּזֶה לְצַוּוֹת שֶׁלֹּא יִהְיֶה הַשַּׁבָּת כִּדְבַר טוֹרַח לְצַד מְנִיעַת מְלֶאכֶת הָרָצוֹן וּמְצוֹא הַחֵפֶץ, אֶלָּא צְרִיכִין לִשְׂמוֹחַ בּוֹ בִּשְׁלֵמוּת הָרָצוֹן וְחֵפֶץ בַּדָּבָר, וְתָמִיד יִהְיֶה מַמְתִּין וּמְצַפֶּה מָתַי יָבֹא. וְאָמְרוֹ לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת, לִשְׁלוֹל הַכַּוָּנָה כְּחֵפֶץ מִצְוַת הַשַּׁבָּת לְמַרְגּוֹעַ הַגּוּף וּלְעֹנֶג אֲשֶׁר יִתְעַנֵּג, אֶלָּא לְצַד עֲשִׂיַּת מִצְוַת הַשַּׁבָּת וְלֹא לְתַכְלִית הַמּוּרְגָּשׁוֹת.

עוֹד יִרְצֶה עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יומא פא,א) שֶׁצָּרִיךְ לְהוֹסִיף מֵחוֹל עַל הַקֹּדֶשׁ, וְלֹא לִמָּנַע מִמְּלָאכָה אַחַר שֶׁיַּגִּיעַ וְיִתְנוֹצֵץ יוֹם הַשַּׁבָּת, אֶלָּא צָרִיךְ לְהָכִין עַצְמוֹ בִּקְדֻשַּׁת שַׁבָּת וְיֵצֵא כְּחָתָן לִקְרַאת כַּלָּה, וְיִהְיֶה יוֹשֵׁב וּמְשַׁמֵּר עַד שֶׁיַּגִּיעַ הַשַּׁבָּת לַעֲשׂוֹתוֹ, פֵּרוּשׁ לְקַיֵּם מַעֲשִׂים הַצְּרִיכִין בּוֹ. עוֹד יִרְצֶה בְּאָמְרוֹ לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת כִּי מַה שֶׁמּוֹסִיף מֵחוֹל עַל הַקֹּדֶשׁ יַסְכִּים ה׳ לִקְרוֹתוֹ שַׁבָּת, וְנִמְצָא זֶה הָאִישׁ עוֹשֶׂה שַׁבָּת מַמָּשׁ, כִּי שָׁעוֹת מִיּוֹם שִׁשִּׁי וְגַם שָׁעוֹת מִיּוֹם רִאשׁוֹן שֶׁהֵם חוֹל, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂים אוֹתָם שַׁבָּת.

עוֹד יִרְצֶה עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה יא,ח): אָמְרָה שַׁבָּת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, ״לְכֻלָּם נָתַתָּ בֶּן זוּג וְלִי לֹא נָתַתָּ בֶּן זוּג!״ אָמַר לָהּ: ״הֲרֵי יִשְׂרָאֵל״ וְכוּ׳ עַד כָּאן. הִנֵּה כִּי הַשַּׁבָּת חָסֵר פְּרָט אֶחָד מִפְּרָטֵי הַשְּׁלֵמוּת, וְתִקּוּנוֹ הוּא עַל יְדֵי שֶׁיִּשְׁמְרוּהוּ יִשְׂרָאֵל, וְהוּא אָמְרוֹ וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת. מַה טַעַם - לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת, לְשׁוֹן תִּקּוּן, שֶׁבָּזֶה יְתֻקַּן מַעֲשֵׂהוּ שֶׁל שַׁבָּת וְנִמְצָא לוֹ בֶּן זוּג.

עוֹד יִרְצֶה שֶׁצָּרִיךְ לִשְׁמֹר אֶת הַשַּׁבָּת לְבַל יִהְיֶה בּוֹ דְּבַר חוֹל, בֵּין מִמֶּנּוּ בֵּין מֵהַזּוּלַת. וְלֹא יֹאמַר אָדָם: ״דַּי לִי בְּמַה שֶׁנִּשְׁמֹר עַצְמוֹ מֵחַלְּלוֹ, וְאִם יִתְחַלֵּל מֵהַזּוּלַת מַה בְּכָךְ״, אֶלָּא צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה שׁוֹמֵר אוֹתוֹ לְבַל יִתְחַלֵּל, כְּמוֹ שֶׁשּׁוֹמֵר גַּנּוֹ וּפַרְדֵּסוֹ. וּבִכְלַל גֶּדֶר זֶה שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל לִשְׁמֹר לְבַל יָבֹא לְיָדוֹ דְּבַר שׁוֹגֵג שֶׁיִּתְחַלֵּל בּוֹ שַׁבָּת, עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת יא,א) לֹא יִקְרָא לְאוֹר הַנֵּר, וְכָל הַסְּיָגִים וְהַשְּׁמִירוֹת לְבַל יִתְחַלֵּל שַׁבָּת אֲפִלּוּ בִּמְצִיאוּת שֶׁהוּא פָּטוּר עֲלֵיהֶם.

עוֹד יִרְצֶה לוֹמַר, כִּי מְשֻׁנֵּת שְׁמִירָה זוֹ מִכָּל שְׁאָר שְׁמִירוֹת הַמִּצְוָה, כִּי שְׁמִירָה זוֹ נֶחְשֶׁבֶת בְּגֶדֶר עֲשִׂיָּה, וְהוּא אָמְרוֹ וְשָׁמְרוּ וְגוֹ׳ לַעֲשׂוֹת, הֲרֵי שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ שֶׁקּוֹרֵא לַשְּׁמִירָה עֲשִׂיָּה. וְאוּלַי כִּי הַטַּעַם הוּא עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁאָמְרוּ (קידושין לט:) יָשַׁב אָדָם וְלֹא עָבַר עֲבֵרָה נוֹתְנִין לוֹ שָׂכָר כְּעוֹשֶׂה מִצְוָה, וְהֶעֱמִידוּהָ בַּגְּמָרָא בְּבָאָה עֲבֵרָה לְיָדוֹ וְלֹא עָבַר, עַד כָּאן. וּכְמוֹ כֵן בַּיּוֹם הַמְּקֻדָּשׁ אֵין לְךָ בָּאָה עֲבֵרָה לְיָדוֹ שֶׁל מְלָאכוֹת כָּזֶה, כִּי בְּכָל עֵת מִזְדַּמְּנִים לְפָנָיו מְלָאכוֹת הַרְבֵּה מֵהָאַרְבָּעִים וְתוֹלְדוֹתֵיהֶם בִּפְרָטֵי הַמְחֻבָּר וּבִפְרָטֵי הַבִּשּׁוּל וּבִפְרָטֵי מֶקַח וּמִמְכָּר שֶׁהָאָדָם רָגִיל בָּהֶם כָּל הַיּוֹם וּמִזְדַּמְּנִים בְּאֵין מִסְפָּר, וְהוּא נִשְׁמָר מֵהֶם, לָזֶה יֵחָשֵׁב לָהֶם כְּעוֹשֶׂה מִצְוָה.

עוֹד יִרְצֶה, לֶהֱיוֹת שֶׁקָּדַם וְצִוָּה עַל שְׁמִירַת הַשַּׁבָּת, תָּבֹא הַסְּבָרָא לוֹמַר שֶׁכָּל הַשּׁוֹמֵר שַׁבָּת הִנֵּה הוּא נוֹטֵל שְׂכַר שַׁבָּת. לָזֶה צִוָּה ה׳ וְאָמַר וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל, פֵּרוּשׁ דַּוְקָא בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵם שֶׁיֶּשְׁנָם בִּשְׁמִירַת שַׁבָּת וְלֹא שׁוּם אוּמָּה וְלָשׁוֹן. וְלָזֶה לֹא אָמַר ״וּשְׁמַרְתֶּם״, שֶׁאָז יִהְיֶה נִשְׁמָע שֶׁבָּא לְצַוּוֹת עַל הַשְּׁמִירָה, וְהוּא בָּא לִשְׁלֹל חוּץ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יִשְׁמְרוּ שַׁבָּת. וְהוּא מַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין נח,ב) גּוֹי שֶׁשָּׁבַת חַיָּב מִיתָה, שֶׁהֲרֵי מִעֲטָם הַכָּתוּב וְאַזְהָרָתָם זוֹ הִיא מִיתָתָם.

עוֹד יִרְצֶה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת, פֵּרוּשׁ - כְּשֶׁיִּשְׁמְרוּ אֲפִלּוּ שַׁבָּת אַחַת, וְלָאו דַּוְקָא אִם יִשְׁמְרוּ, אֶלָּא גַּם אִם יַסְכִּימוּ בְּדַעְתָּם לַעֲשׂוֹת מִצְוַת הַשַּׁבָּת, וְהוּא אָמְרוֹ לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת, מַעֲלֶה עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב כְּאִלּוּ עָשׂוּ לְדוֹרוֹתָם. וּכְפִי זֶה, אִישׁ יִשְׂרָאֵל שֶׁשָּׁמַר אֲפִלּוּ שַׁבָּת אַחַת וָמֵת, אֵין מְנַכִּין לוֹ מִשָּׂכָר הָעוֹלֶה לוֹ אִם הָיָה שׁוֹמֵר לְדוֹרוֹת עוֹלָם (מכילתא).

עוֹד יִרְצֶה לְפִי מַה שֶׁהִקְדַּמְנוּ בְּפָסוּק ״אַךְ אֶת שַׁבְּתוֹתַי״ כִּי צִוָּה ה׳ לְחַלֵּל שַׁבָּת בִּשְׁבִיל פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ, כָּאן בֵּאֵר הַכָּתוּב כִּי לֹא נִתְמַעֵט שַׁבָּת בִּשְׁמִירָה אֶלָּא בְּעֵרֶךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲבָל בְּעֵרֶךְ זוּלָתָם לְהַחֲיוֹת עַכּוּ״ם, הֲגַם שֶׁיִּהְיֶה גֵּר תּוֹשָׁב שֶׁשּׁוֹמֵר שֶׁבַע מִצְווֹת וְנִסְתַּכֵּן סַכָּנַת מָוֶת - לֹא יְחַלֵּל יִשְׂרָאֵל שַׁבָּת בִּשְׁבִילוֹ (רמב״ם הלכות שבת ב:כ). וְהוּא אָמְרוֹ וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְבַל יָמוּת מֵהֶם, אֶת הַשַּׁבָּת פֵּרוּשׁ לְצַד אַזְהָרַת שַׁבָּת אֶלָּא יְחַלְּלוּהוּ. אוֹ עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: שַׁבָּת וְיִשְׂרָאֵל לְפָנֶיךָ, זֶה לְחַלֵּל וְזֶה לָמוּת - תִּשְׁמוֹר יִשְׂרָאֵל וְיִתְחַלֵּל הַשַּׁבָּת, אֲבָל עֲמָמִין לֹא. וְהַטַּעַם לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת, פֵּרוּשׁ כְּלוּם מַה טַעַם אֲנִי מַתִּיר לְךָ לְחַלֵּל שַׁבָּת עָלָיו, הוּא לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם - חַלֵּל עָלָיו שַׁבָּת אַחַת כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמוֹר שַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה, אֲבָל עַכּוּ״ם שֶׁאֵינָם בְּנֵי שַׁבָּת - לֹא.

אוֹ יִרְצֶה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: אֵימָתַי אָמַרְתִּי לְךָ לִשְׁמוֹר אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֲפִלּוּ בְּעֵרֶךְ כְּבוֹד שַׁבָּת? דַּוְקָא לַעֲשׂוֹת, פֵּרוּשׁ בְּאָדָם שֶׁיֶּשְׁנוֹ בְּגֶדֶר עֲמוֹד לַעֲשׂוֹת, אֲבָל מִי שֶׁוַּדַּאי לֹא יָקוּם וְלֹא יַגִּיעַ לְשַׁבָּת לְשָׁמְרוֹ, הֲגַם שֶׁרְפוּאוֹת אֵלּוּ יוֹעִילוּ לְשָׁעוֹת אוֹ לְיָמִים, לֹא יְחַלֵּל עָלָיו שַׁבָּת.

עוֹד יִרְצֶה עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ראש השנה לא.) שֶׁעוֹלָם הַבָּא נִקְרָא עוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת, וְאָמְרוּ עוֹד (שמות רבה כה,יב) שָׁקוּל שַׁבָּת כְּנֶגֶד כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, לָזֶה אָמַר וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת וְהַטַּעַם לַעֲשׂוֹת לָהֶם אֶת הַשַּׁבָּת פֵּרוּשׁ, הָעוֹלָם הַמִּתְכַּנֶּה בְּשֵׁם שַׁבָּת שֶׁיִּהְיוּ בּוֹ לְדוֹרֵי דוֹרוֹת, וְהוּא אָמְרוֹ לְדֹרֹתָם לִשְׁלוֹל עוֹלָם הַזֶּה שֶׁאֵין הָאָדָם קַיָּם בָּהּ לְדוֹרוֹת, בְּרִית עוֹלָם פֵּרוּשׁ בְּרִית כְּרוּתָה לְשׁוֹמֵר שַׁבָּת שֶׁיִּנְחַל עוֹלָם עֶלְיוֹן:

עוֹד יִתְבָּאֵר עַל פִּי דִּבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ביצה טז.) שֶׁאָמְרוּ שֶׁבְּיוֹם שַׁבָּת בָּאָה נְשָׁמָה יְתֵרָה לְיִשְׂרָאֵל, כָּרָמוּז בְּאָמְרוֹ שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ, וְהוּא סוֹד הַנֶּעְלָם שֶׁלֹּא גִּלָּהוּ ה׳ לָאוּמּוֹת, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שם) נְשָׁמָה יְתֵרָה לָא אוֹדְעִינְהוּ. וְהַעִירוֹתִי בִּצְפוּנוֹ שֶׁל דָּבָר בְּמַה שֶׁהִקְשׁוּ בַּגְּמָרָא עַל הוֹדָעַת שַׁבָּת לָאוּמּוֹת, שֶׁאִם לָא אוֹדְעִינְהוּ לָא לִעַנְשׁוּ עֲלָהּ, וְאָמְרוּ: שַׁבָּת אוֹדְעִינְהוּ, נְשָׁמָה יְתֵרָה לָא אוֹדְעִינְהוּ, עַד כָּאן. וְקָשֶׁה, וְלָמָּה לֹא יָבוֹאוּ בְּטַעֲנָה גַּם כֵּן וְיֹאמְרוּ אִם הָיָה מוֹדִיעָם נְשָׁמָה יְתֵרָה הָיוּ מְקַבְּלִין שַׁבָּת וְלֹא לִעַנְשׁוּ עָלֶיהָ? וְנִרְאֶה כִּי לָזֶה נִתְחַכְּמוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה וְאָמְרוּ (שבת י:) מַתָּנָה טוֹבָה וְכוּ׳, פֵּרוּשׁ כִּי אֵין דָּבָר זֶה אֶלָּא בְּגֶדֶר מַתָּנָה אֲשֶׁר נִתְרַצָּה ה׳ לָתֵת לְעַמּוֹ, וְאֵינָהּ שָׂכָר שֶׁיָּבוֹאוּ בְּטַעֲנָה הָאוּמּוֹת כַּנִּזְכָּר, כִּי אֵין דֶּרֶךְ לוֹמַר לָמָּה לֹא נָתַתָּ לָנוּ מַתָּנָה גַּם אֲנַחְנוּ. עוֹד תִּמְצָא כִּי כְּבָר קִבְּלוּ יִשְׂרָאֵל עֲלֵיהֶם שְׁמִירַת שַׁבָּת קֹדֶם נְתִינַת נְשָׁמָה יְתֵרָה, וּמֵעַתָּה עָנוֹשׁ יֵעָנְשׁוּ כָּל הָאוּמּוֹת עַל הַשַּׁבָּת וְעֵינֵינוּ רוֹאוֹת.

וְעִנְיַן נְשָׁמָה זוֹ הַיְּתֵרָה רָמְזוּ מְקוֹמָהּ רַבּוֹתֵינוּ בְּאָמְרָם ״מַתָּנָה טוֹבָה בְּבֵית גְּנָזַי״, וְיָדוּעַ הוּא מָקוֹם הַנִּקְרָא גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ שֶׁהוּא בְּחִינַת עוֹלָם עֶלְיוֹן, וּנְשָׁמָה זוֹ מַחְצָבָהּ שָׁם הוּא. וְלָזֶה תִּקָּרֵא שַׁבָּת, כְּאָמְרָם ״וְשַׁבָּת שְׁמָהּ״ כְּשֵׁם הָעוֹלָם שֶׁמִּמֶּנּוּ הִיא, שֶׁנִּקְרָא עוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת (ראש השנה לא.). וְעוֹלָם זֶה אֵין בּוֹ עִצָּבוֹן וְעָלָיו לֹא בָּא כְּדִבְרֵיהֶם בּוֹ אֶלָּא עֹנֶג וְשִׂמְחָה. וְלָזֶה צִוָּה ה׳ לְהַרְחִיק בְּיוֹם שַׁבָּת כָּל אוֹתָם בְּחִינוֹת הַחוֹל, הַמְּלָאכָה וְהָעִנּוּי, כִּי בְּאַחַת מֵהֵנָּה תִּגְעַל הַנְּשָׁמָה מִשֶּׁבֶת בְּקֶרֶב אִישׁ. וְלָזֶה תִּמְצָא שֶׁעִקַּר אִסּוּר אַזְהָרַת מְלָאכוֹת שַׁבָּת בֵּאֵר ה׳ שֶׁהֵם בַּמַּחְשָׁבָה, כְּאָמְרָם (ביצה יג.) ״מְלֶאכֶת מַחֲשֶׁבֶת אָסְרָה תּוֹרָה״, וַאֲפִלּוּ דִּבּוּר שֶׁל חוֹל אָסוּר (שבת קיג:), דִּכְתִיב (ישעיה נח,יג) ״מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר״. וְהַכֹּל לְצַד תּוֹסֶפֶת נְשָׁמָה הָעֶלְיוֹנָה לַעֲשׂוֹת לְפָנֶיהָ כְּסֵדֶר עוֹלָם שֶׁבָּאָה מִמֶּנּוּ. וְהוּא מַה שֶׁצִּוָּה ה׳ בְּאָמְרוֹ וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת, פֵּרוּשׁ נְשָׁמָה הַנִּקְרֵאת שַׁבָּת, וְתַכְלִית שְׁמִירָה זוֹ הִיא הַשָּׂגַת עוֹלָם שֶׁשְּׁמוֹ שַׁבָּת. וְהוּא אָמְרוֹ לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת. וְתֵדַע כִּי מִן הַנִּמְנָע הַחֶלְטִי שֶׁיַּשִּׂיג אָדָם עֲלוֹת לְעוֹלָם עֶלְיוֹן זוּלַת בְּאֶמְצָעוּת הַשָּׂגַת עָנָף מִמֶּנּוּ בִּהְיוֹתוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְלָזֶה אִם לֹא יַשִּׂיגוּ יִשְׂרָאֵל בְּחִינַת נְשָׁמָה זוֹ אֵין בָּהֶם יְכֹלֶת לַעֲמֹד בְּגֶדֶר עֶלְיוֹן. וְהוּא אָמְרוֹ לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת, פֵּרוּשׁ, שֶׁבְּאֶמְצָעוּתוֹ תַּעֲשׂוּ לָכֶם אֶת הַשַּׁבָּת שֶׁתּוּכְלוּ הַשֵּׂג עֲמוֹד שָׁם וּלְהִתְעַנֵּג נַפְשָׁם בְּגִנְזֵי עֶלְיוֹן. וְאָמְרוֹ לְדֹרֹתָם, כִּי שָׁם יִתְקַבְּצוּ כָּל דּוֹרוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁהִיא בְּחִינַת עוֹלָם הַבָּא.

עוֹד יִרְצֶה לְשׁוֹן דִּירָה, וְלָזֶה כְּתוּבָה חֲסֵרָה בְּלֹא וָא״ו, וְהֵם דְּבָרֵינוּ שֶׁיִּרְמֹז אֶל מְקוֹם דִּירַת הַנְּשָׁמוֹת, וְהוּא עוֹלָם הַמְקֻוֶּה שֶׁכָּרַת ה׳ בְּרִית לָתֵת לָנוּ, וְהוּא אָמְרוֹ בְּרִית עוֹלָם. וְאוּלַי שֶׁיִּרְמֹז בְּאָמְרוֹ בְּרִית עוֹלָם לְתַרְיַ״ג מִצְווֹת, שֶׁחֶשְׁבּוֹן בְּרִית עוֹלֶה תַּרְיַ״ב וְכֻלָּם תְּלוּיִים בְּשַׁבָּת הֲרֵי תַּרְיַ״ג, וְלָזֶה סָמַךְ תֵּיבַת ״בְּרִית״ לְ״עוֹלָם״ לוֹמַר כִּי עַל יְדֵי שְׁמִירַת שַׁבָּת הוּא מְקַיֵּם כָּל תַּרְיַ״ג מִצְווֹת שֶׁהוּא שָׁקוּל כְּנֶגְדָּם וְהִנֵּה עוֹלָמוֹ.

וְאָמְרוֹ בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל - פֵּרוּשׁ, אֵין זָר אִתָּנוּ בָּעוֹלָם הַלָּז, וְאוּלַי שֶׁגַּם הַמַּלְאָכִים לֹא יֵשְׁבוּ בִּמְסִבָּתֵנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, כִּי הוּא לְמַעְלָה מֵעוֹלָם הַמַּלְאָכִים. וְעַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (במדבר כג:כג) ״כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵל״, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (במדבר רבה כ,כ) שֶׁהַמַּלְאָכִים יִשְׁאֲלוּ לְיִשְׂרָאֵל הַקְּרוֹבִים לָאֵל מַה פָּעַל אֵל.

עוֹד יִרְצֶה בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל - יִהְיֶה סוֹד הַדְּבָרִים הָאֲמוּרִים וְלֹא יֵדָעֵם אָדָם בָּעוֹלָם, וְהוּא מַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ביצה טז.) שֶׁאָמְרוּ: נְשָׁמָה יְתֵרָה לֹא אוֹדְעִינְהוּ, כִּי אֵין חֵפֶץ לַה׳ שֶׁיֵּדְעוּ הָאֻמּוֹת סִתְרֵי אֵל חַי, וְהוּא אָמְרוֹ (תהלים קמז:יט-כ): ״חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי״, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חגיגה יג:) וְכוּ׳. וְאָמְרוֹ אוֹת הִיא לְעוֹלָם - פֵּרוּשׁ, כֵּיוָן שֶׁכָּל זֶה יִהְיֶה סוֹד לְיִשְׂרָאֵל וְלֹא יְגַלּוּ הַדָּבָר, אִם כֵּן הַבָּא לִשְׁאֹל עַל מִצְוַת הַיּוֹם: ״מַה יּוֹם מִיָּמִים? מַה אוֹת נַעֲשָׂה בּוֹ לַעֲשׂוֹת בּוֹ כָּל הַשִּׁנּוּיִים?״ - מַה תִּהְיֶה תְּשׁוּבָתֵנוּ אֵלָיו? לָזֶה אָמַר ״אוֹת הִיא לְעוֹלָם״ - פֵּרוּשׁ שֶׁיִּהְיֶה נִגְלֶה לְבָאֵי עוֹלָם כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים וְגוֹ׳ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וְגוֹ׳. טַעַם זֶה יִהְיֶה נִגְלֶה לְזוּלָתֵנוּ, וְעִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל טַעֲמָם כָּמוּס עִמָּם חָתוּם בְּאוֹצְרוֹת הַחַיִּים.