בֵּינִ֗י וּבֵין֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל א֥וֹת הִ֖וא לְעֹלָ֑ם כִּי־שֵׁ֣שֶׁת יָמִ֗ים עָשָׂ֤ה יְהֹוָה֙ אֶת־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת־הָאָ֔רֶץ וּבַיּוֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔י שָׁבַ֖ת וַיִּנָּפַֽשׁ׃ {ס}

וינפש. כְּתַרְגּוּמוֹ וְנָח, וְכָל לְשׁוֹן נֹפֶשׁ הוּא לְשׁוֹן נֶפֶשׁ, שֶׁמֵּשִׁיב נַפְשׁוֹ וּנְשִׁימָתוֹ בְּהַרְגִּיעוֹ מִטֹּרַח הַמְּלָאכָה; וּמִי שֶׁכָּתוּב בּוֹ לֹא יִיעַף וְלֹא יִיגָע (ישעיה מ'), וְכָל פָּעֳלוֹ בְמַאֲמָר, הִכְתִּיב מְנוּחָה בְּעַצְמוֹ? לְשַׂבֵּר הָאֹזֶן מַה שֶּׁהִיא יְכוֹלָה לִשְׁמֹעַ:

בֵּין מֵימְרִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָת הִיא לְעָלָם אֲרֵי שִׁתָּא יוֹמִין עֲבַד יְיָ יָת שְׁמַיָא וְיָת אַרְעָא וּבְיוֹמָא שְׁבִיעָאָה שְׁבַת וְנַח:

ביני. ובמילה כתוב ברית גם אות וככה בשבת, והגאון אמר כאשר ימצא נמול בפריעה, ידעו המוצאים אותו שהוא מישראל וככה כאשר לא יעשה מלאכה בשבת, או לא ישא ויתן בשבת, ולפי דעתי כי פי' אות היא כי ששת ימים עשה, והנה העושה מלאכה בשבת, מכחיש הוא במעשה בראשית:

והתורה דברה כלשון בני אדם להבין השומעים ואמר וינפש, כי השם, לא ייעף ולא יגע (ישעי' מ כח) כי הנה בריאותיו שהם הגויות הנכבדות שהם צבאות השמים לעולמי עד סובבים ביום ובלילה ואף כי הנכבדים שאינן גופות ואף כי יוצר הכל שהוא שוכן עד ויושב קדם, ואין מעשיו בתנועה רק הכל נעשה בדברו:

וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת. בּוֹ הָיְתָה הַמְּלָאכָה שְׁלֵמָה, וּבִשְׁלֵמוּת תִּהְיֶה מְנוּחָה:

וַיִּנָּפַשׁ. וְלָכֵן נַעֲשָׂה הַשְּׁבִיעִי בַּעַל נֶפֶשׁ יְתֵרָה, וְהִיא תּוֹסֶפֶת הַכָּנָה לְהַשִּׂיג מַה שֶּׁכִּוֵּן אֵלָיו הָאֵל יִתְבָּרַךְ בִּשְׁלֵמוּת פְּעֻלָּתוֹ בְּאָמְרוֹ "נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ" (בראשית א:כו).

[כי ששת ימים מתיבות חסרות בי״‎ת].