וַיֹּ֣אמְרוּ לִ֔י עֲשֵׂה־לָ֣נוּ אֱלֹהִ֔ים אֲשֶׁ֥ר יֵלְכ֖וּ לְפָנֵ֑ינוּ כִּי־זֶ֣ה ׀ מֹשֶׁ֣ה הָאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר הֶֽעֱלָ֙נוּ֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לֹ֥א יָדַ֖עְנוּ מֶה־הָ֥יָה לֽוֹ׃

אהרן ממשיך לתאר את דברי העם: ויאמרו לי עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו, כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו. הפסוק חוזר כמעט מילה במילה על בקשת העם שנאמרה בפתח הפרק, ואהרן מצטט אותה כדי להסביר למשה את הלחץ שהופעל עליו. הצגת דברי העם כלשונם מלמדת שאהרן מבקש להראות שהיוזמה לא באה ממנו, אלא מן העם שדרש ממנו בתוקף למצוא תחליף למנהיגם שנעלם. בכך ממשיך אהרן את קו ההגנה שפתח בו, ומטיל את עיקר האחריות על דרישת העם הנחרצת.