וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֑ה לֶךְ־רֵ֕ד כִּ֚י שִׁחֵ֣ת עַמְּךָ֔ אֲשֶׁ֥ר הֶעֱלֵ֖יתָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃

וידבר. לְשׁוֹן קֹשִׁי הוּא, כְּמוֹ וַיְדַבֵּר אִתָּם קָשׁוֹת (בראשית מ"ב):

לך רד. מִגְּדֻלָּתְךָ - לֹא נָתַתִּי לְךָ גְּדֻלָּה אֶלָּא בִשְׁבִילָם (ברכות ל"ב), בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְנַדָּה מֹשֶׁה מִפִּי בֵית דִּין שֶׁל מַעְלָה (תנחומא):

שחת עמך. שִׁחֵת הָעָם לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא עַמְּךָ - עֵרֶב רַב שֶׁקִּבַּלְתָּ מֵעַצְמְךָ וְגִיַּרְתָּם וְלֹא נִמְלַכְתָּ בִּי, וְאָמַרְתָּ טוֹב שֶׁיִּדְבְּקוּ גֵרִים בַּשְּׁכִינָה - הֵם שִׁחֲתוּ וְהִשְׁחִיתוּ (שמות רבה):

וּמַלִיל יְיָ עִם משֶׁה אִזֵל חוּת אֲרֵי חַבִּיל עַמָּךְ דִי אַסֶקְתָּא מֵאַרְעָא דְמִצְרָיִם:

אשר העלית קדמא בצרי ותניינא העלית בחיריק.

וַיְדַבֵּר ה׳ אֶל מֹשֶׁה לֶךְ רֵד. מִצַּד כֶּפֶל הַלָּשׁוֹן, וְעוֹד שֶׁלֹּא נֶאֱמַר ״רֵד מִן הָהָר״, לָמְדוּ רז״ל (ברכות לב) לְפָרֵשׁ ״רֵד מִגְּדוּלָּתְךָ״ וְהוּא דֶּרֶךְ קְנָס עַל שֶׁקִּבֵּל הָעֵרֶב רַב. זֶהוּ שֶׁאָמַר ״כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ״ וְגוֹ׳, ״סָרוּ מַהֵר״ וְלֹא הִמְתִּינוּ, וַאֲפִלּוּ יוֹם אוֹ יוֹמַיִם לֹא יוּקַם בֶּאֱמוּנָתוֹ, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהֶחֱטִיאוּ גַּם אֶת יִשְׂרָאֵל ״וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל״. ״וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל מֹשֶׁה רָאִיתִי אֶת הָעָם הַזֶּה״, כְּלַפֵּי יִשְׂרָאֵל אָמַר זֶה, וּלְפִי שֶׁקִּלְקְלוּ קְרָאָם ״הָעָם״. וְאָמַר בְּשֶׁכְּבָר הַיָּמִים רָאִיתִי קְשֵׁה עָרְפָּם, כִּי גַּם בְּמִצְרַיִם הָיוּ רָעִים וְחַטָּאִים כִּדְאִיתָא בִּנְבוּאַת יְחֶזְקֵאל (כ), וְעַתָּה נִתְמַלָּא סְאָתָם, לְפִיכָךְ ״הַנִּיחָה לִּי״ שֶׁלֹּא אֲטַפֵּל עִמָּהֶם בְּעַצְמִי עוֹד, לְכָךְ אָמַר ״לִי״. ״וְיִחַר אַפִּי בָהֶם״, כִּי אֲשַׁלֵּחַ בָּהֶם מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים אַף וְחֵמָה. ״וַאֲכַלֵּם״, כִּי הַשָּׁלִיחַ אֵינוֹ רַחֲמָן וְלֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעָם כְּלָל.

לֶךְ רֵד כִּי וְגוֹ׳. כָּפַל לוֹמַר לֶךְ רֵד, אַחַת לְגוּפוֹ שֶׁיֵּלֵךְ וְאַחַת לוֹמַר לוֹ שֶׁיֵּרֵד מִגְּדֻלָּתוֹ. וְאִם הָיָה אוֹמֵר רֵד לְבַד, הָיִינוּ אוֹמְרִים כִּי לֶהֱיוֹתוֹ בָּהָר אָמַר לְשׁוֹן יְרִידָה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שמות י״ט:י״ד) ״וַיֵּרֶד מֹשֶׁה מִן הָהָר״. וְצָרִיךְ לָדַעַת אֹפֶן יְרִידָה זוֹ מַה הִיא. וְאוּלַי שֶׁהוֹדִיעוֹ כִּי כָּל מַעֲלָתוֹ הָיְתָה בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, וּמֵעַתָּה שֶׁחָטְאוּ לֹא יַשִּׂיג הַנְּבוּאָה כַּמַּחֲזֶה הָרִאשׁוֹן. אוֹ אֶפְשָׁר כִּי שָׁם בִּמְקוֹם עֲמִידָתוֹ לֹא הָיָה בּוֹ כֹּחַ לַעֲמֹד שָׁם כֵּיוָן שֶׁכָּשַׁל עוֹזֵר, וְהוּא מַה שֶׁאָמַר לוֹ רֵד, פֵּרוּשׁ, לֹא תַעֲמֹד בַּמָּקוֹם הָרִאשׁוֹן, וְהַטַּעַם - כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ שֶׁמִּכֹּחָם בָּאתָה.

וְקָשֶׁה, אִם כֵּן הָיָה לוֹ לוֹמַר כֵּן מֵעֵת שֶׁאָמְרוּ יִשְׂרָאֵל ״אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ״, אִם לְצַד שֶׁיִּשְׂרָאֵל עָבְדוּ עֲבוֹדָה זָרָה תִּתְחַיֵּב יְרִידַת מֹשֶׁה מִגֶּדֶר שֶׁהָיָה בּוֹ. וְיֵשׁ לוֹמַר, בְּהָעִיר עוֹד לָמָּה הֻצְרַךְ ה׳ לְהַאֲרִיךְ הוֹדָעַת עֲוֹן יִשְׂרָאֵל, וּמַה גַּם לְדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין מג:) שֶׁאָמְרוּ בְּמַעֲשֵׂה עָכָן שֶׁשָּׁאַל יְהוֹשֻׁעַ דָּבָר מֵאֵת ה׳ לְהוֹדִיעַ מִי הַמּוֹעֵל בַּחֵרֶם, וְהָיְתָה תְּשׁוּבַת ה׳ אֵלָיו: ״דֵּלָטוֹר אֲנִי לְךָ״? אִם כֵּן כָּאן בְּמַה שֶׁלְּפָנֵינוּ לֹא הָיָה לוֹ לוֹמַר לְמֹשֶׁה הַדְּבָרִים הָרָעִים שֶׁעָשׂוּ יִשְׂרָאֵל. וְהֵן אֱמֶת כִּי שָׁם הָיָה דָּבָר שֶׁאֵינוֹ עוֹמֵד לְהִתְגַּלּוֹת וְיֵשׁ בָּזֶה דֵּלָטוֹרוּת, מַה שֶׁאֵין כֵּן בִּמְצִיאוּת זֶה שֶׁהָיָה דָּבָר שֶׁעוֹמֵד לְהִתְגַּלּוֹת בְּרֶדֶת מֹשֶׁה מִן הָהָר, עִם כָּל זֶה, בְּעֵרֶךְ מְקוֹר הַחֲסִידוּת וְטָהֳרַת הַלָּשׁוֹן, כֶּסֶף נִבְחָר לְשׁוֹן צַדִּיק לֹא יַגִּיד כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה.

אָכֵן טַעַם דִּבְרֵי ה׳ הוּא כִּי חָס וְשָׁלוֹם לֹא לְדַלְטֵר עַל עוֹשֶׂה עָוֶל בָּא הָאֱלֹהִים, אֶלָּא לְצַדֵּק דִּינוֹ הַצֶּדֶק. וְהוּא כִּי לְצַד שֶׁאָמַר לְמֹשֶׁה רֵד מִגְּדֻלָּתְךָ, הֻצְרַךְ לוֹמַר עַל מָה הֻכָּה בֵּית מְאַהֲבוֹ, מַה פִּשְׁעוֹ כִּי יוֹרִידֶנּוּ אֱלוֹהַּ. וְלָזֶה אָמַר כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ, וְחָל עָלָיו לְהוֹדִיעוֹ אֹפֶן הַהַשְׁחָתָה שֶׁעָלֶיהָ נִתְחַיֵּב מֹשֶׁה הַיְרִידָה, וְסִדֵּר שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים: א׳ עָשׂוּ לָהֶם וְגוֹ׳, ב׳ וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ וַיִּזְבְּחוּ וְגוֹ׳, ג׳ וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה וְגוֹ׳, וְהֵם כְּנֶגֶד דִּבּוּר מַחְשָׁבָה וּמַעֲשֶׂה. וְהִתְחִיל בַּמַּחְשָׁבָה וְאָמַר עָשׂוּ לָהֶם הֲרֵי מַחְשָׁבָה, מֵעֵת שֶׁעֲשָׂאוּהוּ חָשְׁבוּ בַּעֲבוֹדָה זָרָה, וְהוּא מַה שֶׁדִּיֵּק בְּאָמְרוֹ לָהֶם. וְעַיֵּן מַה שֶׁכָּתַבְתִּי בְּפָסוּק (שמות כ:ג) ״לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים״ וְגוֹ׳. כְּנֶגֶד הַמַּעֲשֶׂה אָמַר וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ וַיִּזְבְּחוּ לוֹ, אֵין לְךָ מַעֲשֶׂה גָּדוֹל מִזֶּה. כְּנֶגֶד הַדִּבּוּר אָמַר וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ וְגוֹ׳. וּלְצַד זֶה תָּשַׁשׁ כֹּחַ מֹשֶׁה בְּשָׁלֹשׁ בְּחִינוֹת שֶׁהֵם נֶפֶשׁ רוּחַ נְשָׁמָה, וְלֹא יוּכַל עֲמוֹד בְּמַדְרֵגָה רִאשׁוֹנָה. וּמִמּוֹצָא דָבָר אַתָּה יוֹדֵעַ כִּי קוֹדֶם שֶׁעָבְרוּ יִשְׂרָאֵל עַל שְׁלֹשָׁה פְּרָטִים עֲדַיִן הָיָה מֹשֶׁה יָכוֹל עֲמוֹד בְּאֶמְצָעוּת בְּחִינָה הַנִּשְׁאֶרֶת בְּלֹא פְּגָם, שֶׁאִם לֹא כֵן וּבְאַחַת אוֹ בִּשְׁתַּיִם מֵהָאָמוּר יֵשׁ טַעַם לְמִשְׁפַּט הַיְּרִידָה, לֹא הָיָה ה׳ מְגַלֶּה לְמֹשֶׁה כָּל הַמַּעֲשִׂים מִשּׁוּם פְּגַם דַּלְטוֹרוּת כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ. וּמֵעַתָּה אֵין מָקוֹם לְקֻשְׁיָתֵנוּ לָמָּה לֹא יָרַד מֵעֵת אָמְרָם ״אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ״ אוֹ מֵעֵת שֶׁאָמְרוּ לְאַהֲרֹן ״עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים״.