שְׁמוֹת ל״ג · כ׳

וַיֹּ֕אמֶר לֹ֥א תוּכַ֖ל לִרְאֹ֣ת אֶת־פָּנָ֑י כִּ֛י לֹֽא־יִרְאַ֥נִי הָאָדָ֖ם וָחָֽי׃

במילים פשוטות

ה׳ אומר: לא תוכל לראות את פני, כי לא יראני האדם וחי. רש״י מבאר שאף כשיעביר ה׳ את כל טובו על פני משה, אין הוא נותן לו רשות לראות את פניו. אבן עזרא מבאר ש׳לא יראני׳ מוסב על ההשגה הישירה, ו׳וחי׳ פירושו ויחיה - שכן מיד ימות, ומביא ראיות מכתובים אחרים על יראת בני אדם מראיית מלאך או שכינה. מדברי המפרשים עולה שיש גבול מוחלט להשגה האנושית של האלוהות: אדם אינו יכול לראות את פני ה׳ ולהישאר בחיים. הפסוק קובע את מגבלת ההכרה האנושית, ומבחין בין מה שהותר למשה להשיג - טוב ה׳ ומידותיו - ובין ההשגה המלאה שאיננה אפשרית לאדם חי.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

ויאמר לא תוכל וגו'. אַף כְּשֶׁאַעֲבִיר כָּל טוּבִי עַל פָּנֶיךָ אֵינִי נוֹתֵן לְךָ רְשׁוּת לִרְאוֹת אֶת פָּנַי:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וַאֲמַר לָא תִיכוּל לְמֶחֱזֵי יָת אַפֵּי שְׁכִנְתִּי אֲרֵי לָא יֶחֱזִינַנִי אֶנָשָׁא וְיִתְקַיָם:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

לא יראני. קמוץ כמו ואומר אין רואני (ישעי' מז י) להוציאנו ממצרים (למעלה יד יא) אם שוב ישיבני ד' (ש"ב טו ה):

ופי' וחי. כמו ויחיה, כי מיד ימות, כי מנוח אמר בעבור שיראה המלאך מות נמות כי אלהים ראינו (שופ יג כב), גם יעקב אמר, כי ראיתי אלהים פנים אל פנים ותנצל נפשי (ברא' לב לא) ואף כי השם הנכבד, וי"א לא יראני האדם רק יחיה לעולם וזה הפך הלשון ואחרים אומרים כי מלת לא ישרת בעבור אחר, וכן הוא לא יראני האדם ולא החי, והטעם המלאכים:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

וַיֹּאמֶר לֹא תוּכַל לִרְאוֹת. לֹא יִהְיֶה זֶה נִמְנָע מִמְּךָ מִפְּנֵי חֶסְרוֹן הַשְׁפָּעָתִי, אֲבָל מִפְּנֵי חֶסְרוֹן קַבָּלָתְךָ, שֶׁלֹּא תוּכַל לְקַבֵּל אֶת שֶׁפַע הָאוֹר.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

כי לא יראני האדם וחי אמר רבי שמעון התימני האדם כמשמעו וחי אלו חיות הקדש ומלאכי השרת. ומה שאמר ישעיהו ואראה את ה׳‎ היינו באספקלריה שאינה מאירה. אספקלריא מחיצה.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וַיֹּאמֶר לֹא תוּכַל וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ, לֹא שֶׁאֲנִי מוֹנֵעַ הַדָּבָר מִמְּךָ, אֶלָּא לְצַד שֶׁאֵין בְּךָ יְכֹלֶת הַמַּשִּׂיג כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם, וְאָמְרוֹ וָחָי פֵּרוּשׁ וְיִשָּׁאֵר חַי, וַאֲנִי חוֹשֵׁשׁ לְחַיֶּיךָ, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (תהלים פד:יא) ״כִּי טוֹב יוֹם בַּחֲצֵרֶיךָ מֵאָלֶף״.

אוֹ יֹאמַר עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם - פֵּרוּשׁ בְּשׁוּם אוֹפֶן, וַאֲפִלּוּ חַי - פֵּרוּשׁ אֲפִלּוּ יִהְיֶה צַדִּיק שֶׁיִּקָּרֵא עָלָיו חַי, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (שמואל ב כג:כ) ״בֶּן אִישׁ חַי״, וְאוֹת וָא״ו תְּשַׁמֵּשׁ וָא״ו הַמּוֹסִיף.

עוֹד יִרְצֶה עַל זֶה הַדֶּרֶךְ, כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם - אֲפִילוּ אַחַר מִיתָה וְאַתָּה מְבַקֵּשׁ לִרְאוֹת, וְעוֹד וָחָי - פֵּרוּשׁ בְּחַיִּים חַיּוּתְךָ. כָּאן רָמַז שֶׁאַחַר מִיתָה יַשִּׂיג מַה שֶׁלֹּא הִשִּׂיג אָדָם בָּעוֹלָם, שֶׁהֲרֵי לֹא שָׁלַל אֶלָּא לְצַד הֱיוֹתוֹ חַי, וַהֲגַם שֶׁהַצַּדִּיקִים מִסְתַּכְּלִים בְּאוֹרוֹ יִתְבָּרַךְ אַחַר מוֹתָם, לֹא יַשִּׂיגוּ מַה שֶׁשָּׁאַל מֹשֶׁה מִלִּפְנֵי ה׳. אַשְׁרֵי יְלוּד אִשָּׁה!

מקור: ספריא · נחלת הכלל