הנה מקום אתי. בָּהָר אֲשֶׁר אֲנִי מְדַבֵּר עִמְּךָ תָמִיד, יֵשׁ מָקוֹם מוּכָן לִי לְצָרְכְּךָ שֶׁאַטְמִינְךָ שָׁם שֶׁלֹּא תִזֹּק, וּמִשָּׁם תִּרְאֶה מַה שֶּׁתִּרְאֶה, זֶהוּ פְּשׁוּטוֹ; וּמִדְרָשׁוֹ, עַל מָקוֹם שֶׁהַשְּׁכִינָה שָׁם מְדַבֵּר, וְאוֹמֵר הַמָּקוֹם אִתִּי, וְאֵינוֹ אוֹמֵר אֲנִי בַמָּקוֹם, שֶׁהַקָּבָּ"ה מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם וְאֵין עוֹלָמוֹ מְקוֹמוֹ (תנחומא):
וַאֲמַר יְיָ הָא אָתַר מַתְקַן קֳדָמָי וְתִתְעַתַּד עַל טִנָרָא:
ונצבת על הצור. היא ראש ההר כי כן כתוב, ונצבת לי שם על ראש ההר (למטה לד ב), ואמר שהוא יתיצב שם ובעבור הכבוד הוא ישימנו בעצמו בנקרת הצור, כי כן כתוב ושמתיך, לא שיכנס הוא בעצמו, ועתה אזכיר כלל טעם הפרשה, אמר הגאון כי השם אמר למשה העל את העם הזה מזה המקום שחטאו בו, ובמקום אחר אסלח להם, ומשה השיב אם לא ישוב אפך עתה במקום הזה אל תעלנו מזה, והנכון בעיני בעבור שהשם אמר לו ושלחתי לפניך מלאך (פ' ב) אז השיב משה, ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי (פ' יב) אם הוא הכתוב בו כי שמי בקרבו (למעלה כג כא) והשם השיבו אני בעצמי אלך והניחותי לך (פ' יד) והנה טעם לך, כי עמך לבדך אלך, ולא אשכון בתוך בני ישראל, על כן השיב משה, אם אין פניך הולכים עם הגוי הזה שהזכיר למעלה, וראה כי עמך הגוי הזה (פ' יג) אל תעלנו בלשון רבים והעד הנאמן על זה הפירוש, ובמה יודע איפה כי מצאתי חן בעיניך אני ועמך הלא בלכתך עמנו (פ' טז), והשם השיב גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה כי מצאת חן בעיני (פ' יז) ובעבור זה שמח משה ואמר ילך נא ד' בקרבנו (למטה לד ט) הפך כי לא אעלה בקרבך (פ' ג) ומשה בקש לראות השם, והשם השיבו כי לא יראני האדם וחי (פ' כ) וזהו האמת כי ההרגשות אינם מרגישות, רק המקרים, על כן, ויראו את אלהי ישראל (למעלה כד י), גם ואראה את ד' (ישעי' ו א) וכן נבואת יחזקאל הכל במראות אלהים, והנה אמר בכאן, וראית את אחורי (פ' כג) ובמקום אחר ותמונת ד' יביט (במד' יב ח), ואלה הדברים צריכים פירוש ארוך והגאון אמר כי הפנים פני האור והמשל פני השמש, והאחורים הנשאר מהאור התדבק באחד ואין צורך לכל זאת, ולפני שאפרש זה אומר, דע כי השם לא דבר עם משה פנים אל פנים רק בארבעים יום השלישי והלאה, ובעבור השם על פניו אז קרן עור פניו כי תחלת נבואתו ע"י המלאך הנראה בסנה, ושם כתוב ויאמר ד' (למעלה ג, ז) וככה וד' הולך לפניהם יומם (למעלה יג כא), כי השליח ידבר על לשון השולח, וזה היום שראה משה מה שבקש היה לו כיום מתן תורה לישראל ולא הגיע אדם לפניו ואחריו אל מעלתו, וחכמינו אמרו שהראה לו קשר של תפילין ודבריהם נכון, רק לא כאשר יפרשוהו חכמי דורנו שהוא כמשמעו, כי סוד עמוק הוא:
אמר אברהם המחבר. כבר פירשתי השם הנכתב ואינו נקרא הוא שם העצם והעצם הוא הכבוד, וכאשר תחבר מספר כל האותיות יעלה לשנים ושבעים על כן אמרו חכמינו כי הוא שם המפורש וכאשר תחבר מרבע הראשון אל מרבע האמצעי, באמת יהיה כמספר השם ג"כ מחברות החמשה כוכבי לכת גם בחברך האותיות שיבטא האדם בהם בחצי השם יהיה כמספר השם, ובחברך מרבעי הזוגות שהם במעלה הראשונה יהיו כמספרם המחוברים מחצי השם, וכאשר תכפיל חצי השם הראשון על החצי אז תמצא מרובעי הנפרדים ובחסרך מרובע הראשון ממרובע השנים אז ישאר כחשבון מעוקב האות השני, ואם תחסר מרובע השנים ממרובע השלשה אז ישאר בחשבון מעוקב האות השלישי, וזה השם הנכבד הוא האחד שהוא בעצמו עומד, ואין לו צורך לאחר לפניו, ואם תסתכל מפאת החשבון שהוא ראש הכל, וכל חשבון מהאחדים הוא האחד שהוא הכל על כן סוד התפלות והתהלות, וטעם והתגדלתי והתקדשתי (יחז' לח כג) ועוד אשר בך אתפאר (ישעי' מט ג), והנה האחד אין לו תמונה והוא כדרך כלל לכל התמונות כי מאתו יצאו, והנה הגויות העליונות, שהם המאירות והכוכבים אין להם פנים ואחור אף כי לנשמת האדם העליונה אף כי למשרתי עליון ואף כי לעליון העליונים, והנה האורך בין שתי הנקודות, והנקודה הקרובה אל הפועל שר הפנים ושר הכח והנקודה האחרת סוף הכח, ותנועת האדם לפנים, והגוף העליון אל הימין, והצמח אל העליון, והנה משה ע"ה יכול לדעת ולראות בעין לבו, איך הבריות דבקות ביוצר בראשית הנקרא אחורים ומדרך הכבוד אין כח בנברא לדעת זה וזהו כי לא יראני האדם וחי בעבור היות נשמת האדם עם הגוף והנה אחרי מות המשכיל תגיע נשמתו למעלה גדולה שלא יגיע בו בחיי האדם, והנה משה שב כללי על כן אמר השם ידעתיך בשם, כי הוא לבדו יודע הפרטים וחלקיהם בדרך כלל, בעבור כי הנכבד באדמה הוא האדם, על כן צורת הכרובים, והנכבד באדם ישראל על כן דבר קשר של תפילין ועל כן כתוב בשיעור קומה, כי השם הוא בורא כל גוף, וכל נכבד מהגוף והנבזה מהגוף הוא המקרה, ואמר רבי ישמעאל כל היודע שיעורו של יוצר בראשית מובטח לו שהוא בן עולם הבא, ואני ור' עקיבא ערבים בדבר זה וזהו נעשה אדם בצלמנו כדמותנו (ברא' א כו), ודע כי כל הצמחים והחיים בארץ, והעוף והבהמה והחיה והרמש וכל אדם קשורים בארבעים ושמנה צורות הגלגל וזהו אשר חלק ד' אלהיך אותם לכל העמים (דבר' ד יט) והמוסיפים להאיר עיניהם מטעם הענין, אולי ידעו זה ולא רצו לגלות הסוד לתלמידים והעד הנאמן ולא חלק להם (דבר' כט כה), וידוע כי המחברות הם מאה ועשרים מחברות השבעה, והמחברות הגדולה במספר כולם היא אחת, והמחברת השניה היא אחת ועשרים, וכנגדם מחברת החמשה ככה, וזה המספר יצא משבעה ומחברת השלשה חמשה ושלשים, שגם זה המספר יוצא משבעה מחברות וככה מחברת הארבעה, והנה מחברת הששה שבעה והמחברות שהיא כוללת המשפחות לכל האדמה כפי מזל כל גבול מהשבעה גבולות שהם כל הישוב, ועליהם כתוב אתה הצבת כל גבולות ארץ קיץ וחורף (תה' עד יז) שהשתנה בכל הגבולות אתה יצרתם, ואין השינוי בא מהשמש, רק בעבור נטותה לפאת צפון ודרום, והנה המחברת השניים העליונים במזל טלה הוא בכל תשע מאות וששים שנה ושניהם סובבים ממזל התחברותם אל מזל תשיעי בכל כ' שנה, ככה יתגלגלו י"ב פעמים עד מאתים וארבעים שנה ומשם יתגלגלו כמספר הזה ובדרך הזה במזלות העפר גם במזלות הרוח גם במזלות המים, ואל יעלה על לבך כי הארבעה תולדות הם בשמים, ויש חום בשמש וקור בלבנה ובשבתי, חלילה חלילה, כי הבריות העליונות נכבדות הן ועליהם כתוב כי הוא צוה ונבראו, ויעמידם לעד לעולם חוק נתן ולא יעבור (תה' קמח ה ו) רק נבראו ככה בעבור המקבלים, והנה לא יכלו המשרתים לשנות דרכם, ושיעבור אחד מהם החק שנתן לו השם, גם כל צבא השמים והשפלים יקבלו מהם כפי מתכונתם, על כן לא ייטיבו ולא ירעו, והנה המשתחוה למלאכת השמים לא יועילו לו כי אם מה שנגזר עליו כפי מערכת ככבי מולדתו כן יקרנו, חוץ אם ישמרהו כח העליון יותר מכח הככבים, שיהיה דבק בו, אז ינצל מהגזרות, ואתן לך משל חשוב, שהיתה מערכת הככבים שיגדל נהר על עיר אחת וישטוף אנשים או ימותו. ובא נביא והזהירם שישובו אל השם בטרם בא יום רעתם, ושבו אליו בכל לבם, ובעבור שדבקו בו נתן בלבם שיצאו אנשי העיר לחוץ להתפלל אל השם, והנה עשו כן, וביום ההוא גדל הנהר פתאום כמנהגו כאשר ראינו בעינינו פעמים רבות ושטף כל העיר, והנה לא סרה גזירת השם והיא הצילם, וחשוב כי המשרתים ירוצו כסוסים עוברים במסלה, ולא ירוצו להרע או להיטיב, רק ככה דרכם, וחשוב כי במסילה איש עור לא ידע מנהג הסוסים מתי הולכין אל ימין או לשמאל, והוא נשען על פקח שידע סורם, והנה הוא ישמרנו, כי ברוצם בצד זה יוליך העיר לצד האחר, ומרוצת הסוס לא תשתנה והעור ימלט, ובעבור זה אמר השם אחר אשר חלק (דבר' ד יט) ואתכם לקח ד' להיות לו לעם נחלה (שם פ' כ) ככה לא כאלה חלק יעקב, כי יוצר הכל הוא (ירמיה נא יט) וזהו ונפלינו אני ועמך (למעלה פ' יז) וזהו שאמרו חז"ל אין מזל לישראל כל זמן שהם שומרי התורה, ואם לא ישמרוה ישלוט בהם המזל כאשר הוא מנוסה, כי כל מחברת ומזל דלי במערכת רעה, הנה יבא רעה לישראל, והיודעים חכמת המזלות יודו כן והנה היתה במערכת השמים במחברת שיעמדו בגלות מצרים עוד שנים רבות, ובעבור שצעקו אל השם ושבו אליו הושיעם השם, וכאשר יקרה לכלל כן יקרה ליחיד על כן שומר תורה אשרהו (משלי כט יח):
והנה ידעתיך בשם (למעלה פ' יב) כמו, יודע ד' דרך צדיקים (תה' א ו):
והנה הראני נא (למעלה פ' יח) אינו במראית העין:
והנה על פניך (פ' יט) על פניך הפנימים, והם פני הלב:
וטעם כל טובי (שם) שאינו כמו הכל, ולא בכל ולא עם הכל:
וטעם וחנותי את אשר אחון, על משה, כי אעביר כל טובי על פניך, ולפני עברי ארחמך, וזה שאסוך כפי עליך, והנה זהו הפירוש והכף כדמות סתר כמסתיר עצם השמש בכפו שלא תפרד נשמתו מעל גוויתו:
והנה וראית את אחורי, מפאת שהוא הכל, וכבודו מלא הכל ומאתו הכל וכל תמונתם כל, וזהו ותמונת ד' יביט (במד' יב ח):
הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי. מָקוֹם מוּכָן לְמַרְאוֹת אֱלֹהִים, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מגילה פרק הקורא) עַל מְעָרָה שֶׁעָמְדוּ בָּהּ מֹשֶׁה וְאֵלִיָּהוּ, שֶׁהִיא מֵעֲשָׂרָה דְבָרִים שֶׁנִּבְרְאוּ בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת.
ונצבת לשון עכבה.
על הצור הוא ראש ההר שהרי כתיב ונצבת לי שם על ראש ההר.