וְלָקַחְתָּ֥ מִבְּנֹתָ֖יו לְבָנֶ֑יךָ וְזָנ֣וּ בְנֹתָ֗יו אַחֲרֵי֙ אֱלֹ֣הֵיהֶ֔ן וְהִזְנוּ֙ אֶת־בָּנֶ֔יךָ אַחֲרֵ֖י אֱלֹהֵיהֶֽן׃

ה׳ ממשיך: ולקחת מבנותיו לבניך, וזנו בנותיו אחרי אלהיהן, והזנו את בניך אחרי אלהיהן. הפסוק ממשיך את שרשרת ההידרדרות שתוארה בפסוק הקודם: נישואי בניך לבנות עמי הארץ יובילו לכך שהנשים הזרות ימשכו את הבנים אחרי עבודתן הזרה. הכתוב מתאר את הסכנה שבנישואי תערובת עם יושבי הארץ - לא רק פגיעה אישית, אלא סחף רוחני של הדורות הבאים אחר עבודה זרה. בכך משלים הכתוב את הנימוק לאיסור כריתת ברית עם עמי כנען: הקרבה החברתית והמשפחתית עמם עלולה לערער את נאמנות העם לה׳ לאורך הדורות.