וַֽיְהִי־שָׁ֣ם עִם־יְהֹוָ֗ה אַרְבָּעִ֥ים יוֹם֙ וְאַרְבָּעִ֣ים לַ֔יְלָה לֶ֚חֶם לֹ֣א אָכַ֔ל וּמַ֖יִם לֹ֣א שָׁתָ֑ה וַיִּכְתֹּ֣ב עַל־הַלֻּחֹ֗ת אֵ֚ת דִּבְרֵ֣י הַבְּרִ֔ית עֲשֶׂ֖רֶת הַדְּבָרִֽים׃

וַהֲוָה תַמָן קֳדָם יְיָ אַרְבְּעִין יְמָמִין וְאַרְבְּעִין לֵילָוָן לַחְמָא לָא אֲכַל וּמַיָא לָא שְׁתֵי וּכְתַב עַל לוּחַיָא יָת פִּתְגָמֵי קְיָמָא עַשְׂרָא פִּתְגָמִין:

ויהי שם. רבים חשבו ששמונים יום עמד משה בהר עד שנתן לו השם את הלוחות ולא דברו נכונה, רק דברי הקדמונים ז"ל אמת כמו שכבר זכרתי כי הנה ארבעים יום עמד משה בהר עד שנתן לו השם הלוחות הראשונים, וכן כתוב ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה (למעלה כד יח), והוא אמר ואתנפל לפני השם את ארבעים היום ואת ארבעים הלילה (דבר' ט כה) אז אמר משה פרשת ראה אתה אומר אלי (למעלה לג יב) ואחר כן ירד ופסל הלוחות והעלם עמו על הר סיני, והנה כתוב ויעבור ד' על פניו (למעלה פ' ו) ואחר כך, ויהי שם עם ד' ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל, כמשפטו בפעם הראשונה גם בשניה:

ויכתב על הלחת. השם כתבם כי כן כתוב וכתבתי על הלוחות את הדברים אשר היו על הלוחות הראשונים אשר שברת (למעלה פ' א):

ויכתב על הלוחות - שכן אמר למעלה: וכתבתי על הלוחות כמכתב הראשון.

וַיְהִי שָׁם עִם ה'. בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה.

ויהי שם עם ה' במ׳‎ יום שלישיים מעלות השחר של כ״‎ט באב עד עלות השחר של עשרה בתשרי. וא״‎ת מניין היה משה יודע אימת היה יום ואימת היה לילה והלא הם שוים למעלה, כדכתיב ונהורא עמיה שריה, ואומר גם חושך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר כחשכה כאורה, אלא כשהקב״‎ה מלמדו תורה שבכתב יודע היה שהוא יום וכשלמדו תורה שבעל פה יודע היה שהוא לילה, ועוד כשרואה לבנה כוכבים ומזלות כורעים ומשתחוים לפני הקב״‎ה יודע היה שהוא יום, וכשרואה חמה כורעה ומשתחוה יודע היה שהוא לילה.

ויכתב על הלחת הקב״‎ה כתב, והעדות בפרשת עקב. ועוד שכתוב לעיל וכתבתי על הלוחות.

לֶחֶם לֹא אָכַל וְגוֹ׳. הֻצְרַךְ לְפָרֵט לֶחֶם וּמַיִם וְלֹא הִסְפִּיק לוֹמַר לֹא אָכַל וְלֹא שָׁתָה, לְדַיֵּק בִּדְבָרָיו בָּא כִּי דַּוְקָא לֶחֶם וּמַיִם הוּא שֶׁלֹּא אָכַל וְשָׁתָה, אֲבָל אֲכִילָה אַחֶרֶת וּשְׁתִיָּה אַחֶרֶת אָכַל וְשָׁתָה, כְּאָמְרוֹ (תהלים מ:ט) ״וְתוֹרָתְךָ בְּתוֹךְ מֵעָי״, גַּם נִמְשְׁלָה לְמַיִם (תענית ז.), וְאִם הָיָה אוֹמֵר לֹא אָכַל וְלֹא שָׁתָה יֵשׁ בְּמַשְׁמָע כָּל מִין אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה: