וַיִּפְסֹ֡ל שְׁנֵֽי־לֻחֹ֨ת אֲבָנִ֜ים כָּרִאשֹׁנִ֗ים וַיַּשְׁכֵּ֨ם מֹשֶׁ֤ה בַבֹּ֙קֶר֙ וַיַּ֙עַל֙ אֶל־הַ֣ר סִינַ֔י כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֹת֑וֹ וַיִּקַּ֣ח בְּיָד֔וֹ שְׁנֵ֖י לֻחֹ֥ת אֲבָנִֽים׃

משה פוסל שני לוחות אבנים כראשונים, משכים בבוקר ועולה אל הר סיני כאשר ציווה ה׳, ולוקח בידו שני לוחות אבנים. אבן עזרא מבאר שמנהג הלשון לומר ׳ויקח בידו שני לוחות אבנים׳ ולא ׳שני הלוחות׳, ומביא דוגמאות לצחות לשון כזו. חזקוני מבאר ש׳וישכם משה בבוקר׳ מכוון לעלות השחר של כ״ט באב. מדברי המפרשים עולה שמשה מקיים במדויק את ציווי ה׳: הוא פוסל את הלוחות בעצמו, משכים בזריזות ועולה אל ההר. הפסוק מדגיש את מסירותו וזריזותו של משה בקיום המצווה, ופותח את שלב חידוש הברית ונתינת הלוחות השניים לאחר הכפרה על חטא העגל.