אֵ֚ת קַלְעֵ֣י הֶחָצֵ֔ר אֶת־עַמֻּדָ֖יו וְאֶת־אֲדָנֶ֑יהָ וְאֵ֕ת מָסַ֖ךְ שַׁ֥עַר הֶחָצֵֽר׃

את עמדיו ואת אדניה. הֲרֵי חָצֵר קָרוּי כָּאן לְשׁוֹן זָכָר וּלְשׁוֹן נְקֵבָה, וְכֵן דְּבָרִים הַרְבֵּה:

ואת מסך שער החצר. וִילוֹן פָּרוּשׂ לְצַד הַמִּזְרָח עֶשְׂרִים אַמָּה אֶמְצָעִיּוֹת שֶׁל רֹחַב הֶחָצֵר - שֶׁהָיָה חֲמִשִּׁים רֹחַב - וּסְתוּמִין הֵימֶנּוּ לְצַד צָפוֹן ט"ו אַמָּה, וְכֵן לַדָּרוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר, וַחֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה קְלָעִים לַכָּתֵף:

יָת סְרָדֵי דַרְתָּא יָת עַמוּדוֹהִי וְיָת סַמְכָהָא וְיָת פְּרָסָא דִתְרַע דַרְתָּא:

את קלעי החצר את עמודיו ואת אדניה. כמו, ורוח גדולה וחזק (מ"א יט יא) תאכלהו אש לא נפח (איוב כ כו):

את עמדיו ואת אדניה כל דבר שאין בו רוח חיים פעמים נקרא לשון זכר ופעמים לשון נקבה, דוגמא המחנה האחת והכהו, רוח גדולה וחזק, תאכלהו אש לא נופח, והרים ממנו בקומצו מסולת המנחה, בית צדיק חוסן רב ובתבואות רשע נעכרת. ואפי׳‎ בדבר שיש בו רוח חיים מצינו ואם בהמה אשר יקריבו ממנה כל אשר יתן ממנו. ד״‎א עמדיו קאי אקלעים, ואת אדניה קאי אחצר.