וְכׇ֨ל־הַנָּשִׁ֔ים אֲשֶׁ֨ר נָשָׂ֥א לִבָּ֛ן אֹתָ֖נָה בְּחׇכְמָ֑ה טָו֖וּ אֶת־הָעִזִּֽים׃

וכל הנשים אשר נשא ליבן אותנה בחכמה טוו את העיזים. רש״י מבאר ש׳טוו את העזים׳ הייתה אומנות יתרה, שמעל גבי העיזים היו טווים אותם. ספורנו מבאר שטוו מעל העיזים כדברי חכמים, כדי שיהיה בטווי זוהר נוסף, שכן בהרבה מן הפשוטים ימעט מעט מטוב איכותם כאשר ייעקרו ממקום גידולם. מדברי המפרשים עולה שהנשים חכמות הלב טוו אף את שיער העיזים, וזו הייתה מלאכה מיוחדת ומורכבת שנעשתה כשהשיער עדיין על הבהמה. הפסוק ממשיך להבליט את תרומתן המיוחדת של הנשים ואת מיומנותן הגבוהה, ומלמד שאף המלאכות המורכבות והדורשות אומנות יתרה נעשו בנדבת לב ובחכמה על ידי נשות ישראל.