וְהַנְּשִׂאִם הֵבִיאוּ אֵת אַבְנֵי הַשֹּׁהַם. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ספרי נשא זג) לְפִי שֶׁנִּתְרַשְּׁלוּ בִּנְדָבָה זוֹ וְלֹא הֵבִיאוּ נִדְבָתָם כִּי אִם לְבַסּוֹף, עַל כֵּן נֶחְסַר אוֹת יוֹ״ד מִשְּׁמָם, ״וְהַנְּשִׂאִם״ חָסֵר כְּתִיב, כִּי בֶּאֱמֶת לֹא הָיָה לָהֶם לְהַמְתִּין עַד לְבַסּוֹף, כִּי אוּלַי יִתְּנוּ יִשְׂרָאֵל כָּל הַצֹּרֶךְ וְלֹא יִהְיֶה לָהֶם חֵלֶק בְּכָל הַמִּשְׁכָּן. וּמַה שֶּׁנֶּחְסַר יוֹ״ד דַּוְקָא, פֵּרַשְׁנוּ לְמַעְלָה פָּרָשַׁת תְּרוּמָה (כה א) לְפִי שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ״גְּבַהּ עֵינַיִם וּרְחַב לֵבָב אֹתוֹ לֹא אוּכָל״ (תהלים קא ה), וְאֵצֶל הַנְּשִׂיאִים הָיְתָה בְּלִי סָפֵק רוּחַ גַּאֲוָה בְּאָמְרָם דֶּרֶךְ הִתְפָּאֲרוּת: מִי יְמַלֵּא מַה שֶּׁאֲנַחְנוּ מַחְסִירִים? אֲבָל אֲנַחְנוּ מְמַלְּאִים כָּל מַה שֶּׁהַצִּבּוּר מַחְסִירִים. עַל כֵּן לָקַח הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִשְּׁמָם אוֹת יוֹ״ד, כִּי רַק אוֹת זֶה מִן הַשֵּׁם הַגָּדוֹל הָיָה חָקוּק בִּשְׁמָם, וְאוֹתוֹ לָקַח ה׳ מֵהֶם לוֹמַר: אֵין כָּאן מְקוֹמוֹ.
וְנוּכַל לוֹמַר עוֹד, לְפִי שֶׁכָּל הַמִּשְׁכָּן הָיָה כַּפָּרָה עַל מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל שֶׁגָּרַם שְׁבִירַת הַלּוּחוֹת וְאוֹתִיּוֹת קְדוֹשׁוֹת פּוֹרְחוֹת, וְיָדוּעַ שֶׁהָאוֹתִיּוֹת יֵשׁ בָּהֶם יוֹתֵר קְדֻשָּׁה מִן הַלּוּחוֹת, עַל כֵּן הֵבִיאוּ כָל הָעָם לִנְדָבָה שְׁלֹשָׁה עָשָׂר דְּבָרִים הָאֲמוּרִים בְּפָרָשַׁת תְּרוּמָה לְכַפֵּר עַל שֶׁגָּרְמוּ פְּרִיחַת אוֹתִיּוֹת הַלּוּחוֹת הַנִּדְרָשִׁים בִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת שֶׁהַתּוֹרָה נִדְרֶשֶׁת בָּהֶם, וְלֹא הָיוּ הַנְּשִׂיאִים יְכוֹלִין לְהָבִיא עוֹד שׁוּם דָּבָר נְדָבָה הַמִּתְיַחֵס אֶל כְּתַב הַלּוּחוֹת שֶׁהוּא הָעִקָּר, וְהֻצְרְכוּ לְהָבִיא שְׁתֵּי אַבְנֵי שֹׁהַם לְכַפָּרָה עַל שְׁבִירוֹת שְׁתֵּי אַבְנֵי הַלּוּחוֹת, וְכַפָּרָה זוֹ אֵינָהּ חֲשׁוּבָה כְּמוֹ כַּפָּרַת הָעָם, עַל כֵּן נֶחְסַר אוֹת יוֹ״ד מִשְּׁמָם כִּי לֹא הָיָה חֵלֶק לָהֶם בְּאוֹתָהּ כַּפָּרָה הַבָּאָה עַל כְּתַב עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, דְּהַיְנוּ הָאוֹתִיּוֹת הַפּוֹרְחוֹת.
וְרז״ל (יומא עה.) דָּרְשׁוּ ״וְהַנְּשִׂיאִים הֵבִיאוּ״ מִלְּשׁוֹן עֲנָנִים, כְּמוֹ ״נְשִׂיאִים וְרוּחַ״ וְגוֹ׳ (משלי כה יד), וְאָמְרוּ שֶׁהָעֲנָנִים הֵבִיאוּ אַבְנֵי הַשֹּׁהַם. וְנִרְאֶה לִי עַל דֶּרֶךְ אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תענית ח:) אֵין הַגְּשָׁמִים נֶעֱצָרִים כִּי אִם עַל פּוֹסְקֵי צְדָקָה בָּרַבִּים וְאֵינָן נוֹתְנִים, שֶׁנֶּאֱמַר ״נְשִׂיאִים וְרוּחַ וְגֶשֶׁם אָיִן אִישׁ מִתְהַלֵּל בְּמַתַּת שָׁקֶר״, וְאִם כֵּן בְּמָקוֹם שֶׁאֵין נוֹתְנִים הַנְּדָבָה אֵין הַנְּשִׂיאִים מוֹרִידִין כְּלוּם, אֲבָל כָּאן שֶׁכָּל אֶחָד נָתַן נִדְבָתוֹ עַל כֵּן נֶאֱמַר ״וְהַנְּשִׂיאִים הֵבִיאוּ״ וְגוֹ׳, כִּי הַנְּשִׂיאִים נָתְנוּ גִשְׁמָם בְּעִתָּם וְהָיְתָה הַבְּרָכָה מִשְׁתַּלַּחַת בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם, עַד שֶׁהָיוּ קוֹנִים אַבְנֵי שֹׁהַם וְכָל אֶבֶן יְקָר עַל יְדֵי רֹב עֹשֶׁר שֶׁהִשְׁפִּיעוּ לָהֶם הַנְּשִׂיאִים. אוֹ שֶׁהָיוּ הַנְּשִׂיאִים שׁוֹאֲבִים הַמַּיִם מִן קַרְקָעִית הַיָּם, מְקוֹם שֶׁאַבְנֵי שֹׁהַם מְצוּיִין שָׁם.
וְעַל צַד הָרֶמֶז יְפֹרַשׁ מַה שֶּׁאָמְרוּ בַּמָּסוֹרָה שְׁתֵּי פְּעָמִים ״וַיִּכָּלֵא״, א׳, ״וַיִּכָּלֵא הַגֶּשֶׁם מִן הַשָּׁמָיִם״, ב׳, ״וַיִּכָּלֵא הָעָם מֵהָבִיא״. רֶמֶז שֶׁבִּזְמַן שֶׁאֵינָן נוֹתְנִים נִדְבָתָם וְיִכָּלֵא הָעָם מֵהָבִיא אֶת מַה שֶּׁנָּדְבוּ, אָז וַיִּכָּלֵא הַגֶּשֶׁם מִן הַשָּׁמָיִם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים לְפִי שֶׁהַנְּשִׂיאִים הֵבִיאוּ הַמָּן וְהָיָה מְזוֹנוֹתָם מְזֻמָּן וְלֹא הָיָה לָהֶם שׁוּם הוֹצָאָה, מִשָּׁם נִתְעַשְּׁרוּ, כִּי מָמוֹנָם הָיָה מוֹסִיף תָּמִיד וְהָיָה בְּיָדָם כְּדֵי לִקְנוֹת אַבְנֵי שֹׁהַם.
