וְעָשָׂה֩ בְצַלְאֵ֨ל וְאׇהֳלִיאָ֜ב וְכֹ֣ל ׀ אִ֣ישׁ חֲכַם־לֵ֗ב אֲשֶׁר֩ נָתַ֨ן יְהֹוָ֜ה חׇכְמָ֤ה וּתְבוּנָה֙ בָּהֵ֔מָּה לָדַ֣עַת לַעֲשֹׂ֔ת אֶֽת־כׇּל־מְלֶ֖אכֶת עֲבֹדַ֣ת הַקֹּ֑דֶשׁ לְכֹ֥ל אֲשֶׁר־צִוָּ֖ה יְהֹוָֽה׃

וַעֲבַד בְּצַלְאֵל וְאָהֳלִיאָב וְכָל גְבַר חַכִּים לִבָּא דִיהַב יְיָ חָכְמָא וְסוּכְלְתָנוּתָא בְּהוֹן לְמִדַע לְמֶעְבַּד יָת כָּל עִבִידַת פָלְחַן קוּדְשָׁא לְכֹל דִי פַקֵד יְיָ:

ועשה. הנה בצלאל הוא בעצמו יעשה הנכבד ויורה הוא ואהליאב:

וְעָשָׂה בְצַלְאֵל וְגוֹ׳ אֶת כָּל מְלֶאכֶת וְגוֹ׳. קָשֶׁה, וַהֲלֹא אֲפִלּוּ לְקִיחַת הַנְּדָבָה עֲדַיִן לֹא לָקַח לַעֲשׂוֹת, וְאֵיךְ יֻצְדַּק לוֹמַר וְעָשָׂה וְגוֹ׳? אָכֵן הַכַּוָּנָה הִיא שֶׁהֵכִין כְּלֵי אוּמָּנוּת הַצְּרִיכִין לַעֲשׂוֹת בָּהֶם כָּל פְּרָטֵי הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר צִוָּה ה׳ לַעֲשׂוֹת, כִּי צְרִיכִין כַּמָּה פְּרָטֵי כְּלֵי אוּמָּנוּת. וְזֶה שִׁעוּר הַכָּתוּב: וְעָשָׂה בְצַלְאֵל וְגוֹ׳ אֶת כָּל מְלֶאכֶת, פֵּרוּשׁ, כֵּלִים שֶׁהֵם מְלֶאכֶת מַעֲשֵׂה עֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ לְכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה׳, כִּי יֵשׁ עֲבוֹדַת הַמַּתָּכוֹת וַעֲבוֹדַת כְּלֵי עֵץ וַעֲבוֹדַת הָאֲבָנִים וְהָאֲרִיגָה. וְצֵא וּלְמַד מַה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת מט:) כִּי הַמ׳ מְלָאכוֹת כֻּלָּן הָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ, וּמֵהַנִּשְׁמָע מֵהַכְּתוּבִים מוּבָן כִּי בְּיוֹם אֶחָד הֵכִינוּ כָּל כְּלֵי אוּמָּנוּת.