וַיִּרְכְּס֣וּ אֶת־הַחֹ֡שֶׁן מִטַּבְּעֹתָיו֩ אֶל־טַבְּעֹ֨ת הָאֵפֹ֜ד בִּפְתִ֣יל תְּכֵ֗לֶת לִֽהְיֹת֙ עַל־חֵ֣שֶׁב הָאֵפֹ֔ד וְלֹֽא־יִזַּ֣ח הַחֹ֔שֶׁן מֵעַ֖ל הָאֵפֹ֑ד כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃ {פ}

וירכסו את החושן מטבעותיו אל טבעות האפוד בפתיל תכלת, להיות על חשב האפוד ולא ייזח החושן מעל האפוד, כאשר ציווה ה׳ את משה. קשרו את החושן מטבעותיו התחתונות אל טבעות האפוד באמצעות פתיל תכלת, כדי שהחושן יישאר על חשב האפוד ולא יזוז ממקומו. חזקוני מבאר ש״לא ייזח״ הוא לשון הווה, כלומר שהחושן לא יזוז ולא יינתק מן האפוד. לפי פשט הכתוב, פתיל התכלת מהדק את החושן אל האפוד מלמטה, וכך החושן יציב במקומו. תרגום אונקלוס מתרגם ״וירכסו״ כויחדון, ו״ולא ייזח״ כולא יתפרק. הפסוק חותם את תיאור חיבור החושן אל האפוד, ומדגיש שהחושן מהודק ולא יזוז, ככל אשר ציווה ה׳ את משה.